ילדים בחרום

התנהגות ילדים במצבי חירום

במצבי חירום ולחץ מתרחשים שינויים בהתנהגות ילדנו.
חשוב לדעת כי תגובות של נסיגה בהתנהגות, לחץ הם תגובות נורמליות למצב לא נורמלי. 

 

תגובות אופייניות:
גיל תגובה מענה
גיל 0 –2   לתינוקות בגיל זה אין יכולת לדבר ולבטא את תחושותיהם. יחד עם זאת, הם מסוגלים לקלוט ולזכור רשמים מתקופה לחוצה. לעיתים, תינוקות יהיו עצבנים יותר, יבכו יותר ויידרשו לקבל חיבוקים ואהבה יתרה. בדרך כלל תינוקות יגיבו בצורה טובה לטיפול מסור והרבה אהבה
גיל 3 - 5 במקרים רבים, ילדים בגיל זה יחושו חוסר ישע וחוסר ביטחון. איןלילדים בגיל זה יכולת חשיבתית ולשונית להתמודד נכון עם המצב. בגיל זה הילדים רגישים ביותר לתגובות הוריהם. התנהגויות אופייניות: הרטבה, פחד מחושך, סיוטים והתרפקות על ההורים, גמגום, איבוד תיאבון, פחד להישאר לבד, בלבול. עודדו ביטוי רגשות דרך משחק, העניקו תמיכה פיזית ומילולית, העניקו תשומת לב מרובה, ובמקרה הצורך תנו לילדים לישון בחדרכם
גיל 6 - 11 ילדים בגיל זה מסוגלים להבין את המשמעות של שינוי משמעותי בחיים, כמו אובדן ושכול. בגיל זה בולטת התופעה של פחדים וחרדות. חלק מהילדים עלולים להמציא פחדים דמיוניים שלכאורה אינם קשורים למצב. אחרים עלולים לגלות רצון להיות מעורביםבפרטי פרטים של המצב. התנהגויות אופייניות: מציצת אצבע, עצבנות, תלות, תוקפנות, פחד מחושך, הימנעות מבית ספר או חברים, כאבי ראש וכו'. הרבה סבלנות, משחקים עם הורים וחברים, שיחות עם הורים וחברים, סדר יום מאורגן, תרגול אמצעי התגוננות, הפחתה מסוימת מדרישות ביצוע. מתן אחריות ותפקידים במסגרת התמודדות המשפחה עם המצב.
גיל 12 – 14                   בגיל זה הילדים מייחסים חשיבות מרובה לתגובות חבריו. הילד זקוק לדעת שהפחדים שלו הם מתאימים וקיימים גם אצל חבריו. בגיל זה יש לתת דגש על הפחתת לחצים וחרדות ותחושות אשמה. התנהגויות אופייניות: הפרעות שינה, חוסר תיאבון, התמרדות, בעיות בבית ספר, כאבים פיזיים, חוסר רצון להיות עם חברים. חשוב לעודד השתלבות בפעולות חברתיות של בני גילו, שיחות עם חברים על המצב, תרגול אמצעי התגוננות, הבנייה של סדר היום ופעולות נדרשות, הפחתה מסוימת מדרישות ביצוע. הטלתאחריות ותפקידים במסגרת התמודדות המשפחה עם המצב.
גיל 15 - 18 מצב חירום עלול לעורר פחדים מפגיעה במשפחה ובו. הצורך בלכידות במשפחה פוגע בנטייה הטבעית של הגברת עצמאות. בדרך כלל התגובות יהיו דומות לאלו של מבוגרים. לעיתים נוער בגיל זה יתקשה לבטא את רגשותיו לפני הוריו. התנהגויות אופייניות: כאבי ראש, דיכאון, חוסר ריכוז, אדישות, לקיחת סיכונים, תוקפנות, ירידה בהישגים, פחות מריבות עם ההורים. עודדו השתלבות בפעולות התנדבות קהילתיות, עודדו פעילות חברתית ושיחות עם חברים על המצב, הפחתה מסוימת של ציפיות ביצוע, עודדו (אך אל תחייבו) לשוחח על המצב בתוך המשפחה. הטלת אחריות ותפקידים במסגרת התמודדות המשפחה עם המצב.

 

עקרונות כללים :

  1. הכנת הילדים למה שצפוי.
  2. תרגול השימוש באמצעי המגן.
  3. חלוקת תפקידים במצבי חירום.
  4. הכינו תוכנית חירום משפחתית-מה לעשות בשעת אזעקה, איך מזעיקים עזרה,איך ליצור קשר עם בני המשפחה.
  5. הקטינו את חשיפת הילדים הצעירים למראות קשים בתקשורת.
  6. חזקו את תחושת המסוגלות של ילדכם.
  7. במקרים של תופעות חריגות בהתנהגות ילדכם יש לפנות לקבלת סיוע מאנשי מקצוע .

 


תאריך עדכון אחרון של עמוד זה: 29/03/2016

תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!