דלג לתוכן העמוד

ערבה אהובה - רשמים מטיול בערבה | אביב 2016

  • כתבה וצילמה: נסיה מוסקוביץ'

     

    בנעוריי, כשסיני היוותה יעד תיירותי כמעט יחיד מבחינתי, החופש היה מתחיל כשאוטובוס הלילה לאילת היה מגיע לירידות של סדום. באור הזריחה הראשון היתה מתגלית הערבה האדומה עם עצי השיטה המפוזרים פה ושם לאורך הדרך. הרגשתי שעברתי פאזה קיומית, שהניתוק מחיי הרגילים הושלם.

    בחופש הגדול של היותי בת 17 החלטתי להתנדב לעבודה בבית ספר שדה בחצבה. חוץ מלנקות, לסדר ולעזור במטבח, עשיתי הכרה עם הזנבנים - הציפורים הידידותיות, שאר זוחלים, זאבים, נמיות... יו ניים איט, ואהבתי לאיזור רק הלכה וגדלה.
    מאז, בפעמים הרבות שנסעתי על כביש 90, כשעברתי ליד חצבה ראיתי את המבנים המשושים (שעדיין עומדים על תילם) והייתי נזכרת בחודש המופלא שביליתי שם.

    חוץ מחצבה לא הכרתי כלום בערבה, ושאר כביש הערבה היה שממה של שעתיים נסיעה עד אילת. ואז קיבלתי הזמנה מש. לבוא לסופשבוע בערבה, שם עובדת וגרה חברתה הקרובה, רבקה.

    פסל סביבתי בערבה

    בתמונה: פסלו של הפסל האוסטרלי המפורסם אנדרו רוג'רס . מספר פסלים שלו נמצאים בערבה

    כך מצאתי את עצמי שוב על האוטובוס מתל אביב לאילת ויורדת בתחנה של חצבה. שקט מהמם מציף את האוזניים ואוויר יבש ממלא את הריאות, אוויר שאי אפשר לנשום באף מקום אחר. אותן תחושות של חופש ושחרור אפפו אותי, כאילו לא עברו 40 שנה.

    רבקה בהתלהבותה הרבה החליטה להראות לנו את כל נפלאות הערבה וכך התחלנו את מסענו בתחנת הניסויים יאיר של מו"פ ערבה.


    בחממות שגילו לעולם את עגבניית השרי, פגשנו פירות וירקות כמו מתוך סרט מדע בדיוני: שלפח, חצילים לבנים, עלי תרד ענקיים וממורידיקה יפהפיה וקסומה (ממנה מפיקים תרופה לחולי סוכרת).

    בתחנת הניסיונות יאיר

    בתמונה: רבקה אופנבך עם עלי "תרד גוליבר" - גידול חדש בערבה המוכנס בימים אלו לשיווק.

    הכביש הוביל אותנו למרכז ויידור שהוא מרכז מבקרים מרהיב ומשוכלל שמציע חוויה אינטאראקטיבית להיכרות עם הערבה: ההסטוריה, החקלאות, בעלי החיים ובעיקר האנשים. אנשים בעלי חזון שקשרו את חייהם לערבה והפכו את מקום הקסום הזה לכה מרתק.


    ש. אפילו שבחה את האספרסו שהוגש לנו, והיא אחת שמבינה בקפה.

    מרכז ויידור

    מלאות התפעלות המשכנו לכיוון "דרך השלום" לסיור בחממות שעל גבול ירדן. מראה עצוב התגלה לעינינו. עשרות חממות נטושות, שבעבר גידלו בהן פלפלים והן קרסו בעקבות המצב הכלכלי.
    עברנו את השטחים העזובים והגענו למטעי התמרים המשגשגים. מסתבר שהתמרים הם הגידול החקלאי המצליח ביותר בערבה כרגע ותמרי המג'הול הם להיט עולמי.

    חממות בערבה - מראה כללי

    בדרך חזרה רבקה החליטה שנוסעים בדרך קיצור שהתבררה כארוכה מאוד. טבענו בחול הטובעני עם הרכב ונאלצנו להזעיק עזרה. לבסוף הגיעה יחידת חילוץ שכללה שני פועלים תאילנדים, טרקטור וחבל מהסוג שתולים עליו כביסה. שניים-שלושה נסיונות וחולצנו מהצרה הזו. 669 כבר אמרתי?

    הלילה ירד. לאט נמתחה חופת הכוכבים המדהימה מעל הערבה. את היום הראשון סיימנו במסעדה של אורסולה בצוקים. מסעדה נהדרת עם אווירה כפרית ואוכל מפנק ומנחם. אכלתי שם את ההרינג הכי טעים אי פעם. אורסולה, המרשימה ומלאת הכריזמה הגיעה לארץ מגרמניה כנערה עם משפחתה ובחרה לבנות את ביתה בצוקים.

    אצל אורסולה - צוקים

    בתמונה: מרימים כוס "לחיים"  - במסעדת "אורסולה"  בצוקים 

    היופי של צוקים בלילה נתן לנו חשק להישאר בסביבה ואת בוקר הלמחרת פתחנו בארוחת בוקר מופלאה אצל דורית ב"נוף צוקים". מקום בעל צימרים יפים ואירוח לעילא. דורית פרסה את שפע המטעמים על שולחן ארוך במרפסת הפונה לוואדי וכך נותר לנו רק לאכול בהנאה גדולה ולהביט נפעמים בנוף.

    צוקים - על המרפסת

    ארוחת בוקר במתחם היפהפה של "נוף צוקים" 

    רוח של ילדי הפרחים, אהבה חופש ואנרגיה טובה שורים בצוקים. המקום מאוכלס באמנים ואומנים שמציגים ומוכרים את יצירותיהם ומרכולתם במתחם של גלריות וסדנאות. בין היתר, יש פה סבונאית שמייצרת סבונים ומיני חומרי משיחה ריחניים, ירקניה אורגנית (כמובן) וברוח המקום ואפילו חנות-אמוּן עם מוצרי יד שנייה: לוקחים מה שרוצים ומשאירים את הכסף לפי הרשום על המוצר בקערית בדרך החוצה. אנחנו מאמינים בני מאמינים!

    כמעט כל פנייה מכביש 90 הובילה אותנו למקום מרתק נוסף.

    ליד ספיר


    כך הגענו אל חוות האנטילופות. ספארי ענק של חיות מדבר שונות שבמרכזו תיבת נוח - אנייה גדולה מגוון גדול של בעלי חיים יבשתיים, ציפורים שונות ואף אקווריום לובסטרים אוסטרליים כחולים. מצאנו שם גם פינת ליטוף. בחוץ משוטטים, פרט לאנטילופות, זברות, איילים, ראמים, דישונים ועוד חיות מדבר. סיירנו בשטח עם המכונית ולרגעים חשבנו שאנחנו באפריקה.

    חוות האנטילופות
    בעל החזון מאחורי החווה הוא יוסי בן. יוסי הוא חקלאי בעל סקרנות ויוזמה יוצאות דופן ממושב צופר וכנגד כל הסיכויים, הוא חנך השבוע מפעל לייצור קלציום אמורפי.

    חוות האנטילופות

    בעלי חיים אקזוטיים במרחבי חוות האנטילופות 

    דווקא כאשר הכי פחות מצפים, מוצאים את החוויות הכי משמחות. נווה המדבר של מואה הוא מבחינתי שיא היופי של המסע שלנו בערבה. המקום נבנה כאתר אקולוגי המשמש לרזורט בלב המדבר. הגענו בשישי אחר הצהריים, בשעות בהן האור הוא הרך והיפה ביותר מכל שעות היום. שוטטנו בבוסתן רחב ידיים הכולל עצי באובב (שרבקה שתלה לפני כמה שנים), עברנו על גשרים קטנים מעל נחל הזורם בבוסתן. לאורך הנחל יש בריכות טבילה ובסופו אגם נהדר שמלא במי התהום המקומיים. הצבעים החמים של המדבר, האגם המושלם על ההשתקפויות של הדקלים במים, הם יופי צרוף. המקום שייך לקהילה בודהיסטית והוא סגור למבקרים בדרך כלל, אולם הפעם היה כינוס מדיטציה משולב בקבלת שבת והמקום היה פתוח גם עבורנו. באולם גדול ומרשים התקבצו עשרות רבות של אנשים שהגיעו מקרוב ומרחוק. אפילו שבאנו ללא הזמנה, הוזמנו לארוחת הערב המונית. ככה זה כשהשכינה נמצאת בסביבה.

    נוף הערבה

    פרחי החומעה הורודה - מוסיפים צבע למרחבי הערבה

    בבוקר האחרון שלנו בערבה רבקה הזמינה לנו מקומות לארוחת בוקר בגן הירק של רונית ומוטי אלעזרי שבמושב צופר. בתוך חממה עם מאות סוגים של צמחים מטפסים, ערוגות ושפע מפואר של צמחיה, הוצבו שולחנות וכסאות ובתוך ה"ג'ונגל" אכלנו את ארוחת הבוקר. זו היתה ארוחה טעימה מאוד ונדיבה המבוססת כולה על מוצרים מתוצרת עצמית. האווירה המשפחתית הוסיפה המון קסם. שמחנו לגלות כי המקום משמש גם כמרכז קהילתי-חינוכי שמגיעים אליו ילדים ממוסדות חינוך בסביבה ובו הם לומדים איך לגדל ירקות בגן ירק.

    וכך בלי לשים לב, הלך ואזל הזמן ומצאנו את עצמנו עומדות באותה התחנה בה ירדנו לפני 48 שעות ומחכות לאוטובוס שייקח אותנו חזרה לתל אביב.

    השהות בערבה מאוד נעמה לי. מאוד. המסע הזה הרגיש כאילו אני בתוך גוגל ארת', ועושה תקריב עצום לתוך הערבה. וכך תפסתי את האיזור ברזולוציה גבוהה (אפילו יותר מ-HD), וכך יכולתי לראות את ההתרחשות בערבה, זו שפשוט אין סיכוי לראות מהכביש, כשנשארים בתוך המכונית או האוטובוס.
    בגלגול הבא אני מבטיחה לקנות חווה ולבוא לערבה. בינתיים, לא אפסיק לבקר, בטח כל זמן שרבקה פה.

    נשאר רק לצטט את ד"ר סוס: "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים".

     

    הביאה לדפוס: רבקה אופנבך 

     


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!