חנה בלאו נולדה ב- 20.5.1948 להוריה רוזה ויעקב שוורץ. היא גדלה בקרית אונו וכישוריה המוסיקליים התגלו עוד בנעוריה.
היא ניגנה באקורדיון, בפסנתר ובקלרניט והייתה חברה בתזמורת הנוער של קרית אונו.
את שירותה הצבאי כמורה חיילת (מורה לזימרה) עשתה בקיבוץ עין גדי במסגרת גרעין נח"ל שם נהגו לכנותה בשם "חנה זמר".
מאוחר יותר למדה באקדמיה למוסיקה שם הכירה את יהושע - עולה חדש מברית המועצות.
חנה ויהושע נישאו ועברו לגור בבאר שבע ושניהם עסקו במוסיקה. מאוחר יותר עברו לישוב מבועים ויהושע הפך להיות מנהל הקונסרבטוריון.
היכרותם עם הערבה החלה כאשר בשנות ה- 70 הוצע ליהושע לפתוח בי"ס למוסיקה בערבה ולחנה תפקיד של מורה למוסיקה.
ביוני 1984 הגיעו חנה ויהושע לעין יהב וכך כתבה חנה: "הגענו לעין יהב ממרכז הארץ בנוטשנו מאחורינו הצעות לפיתוח קריירה מקצועית ופיתויים שונים ובחרנו להתגורר במושב בערבה, בין היתר, על מנת לממש את שאיפתנו לחיות באזור נקי מזיהום אקולוגי ומנסים ליישם את הרעיון באמצעות עיסוק בחקלאות ביו אורגנית ללא ריסוס חמרי רעל ודשנים כימיים."
חנה דגלה בטבעונות ושמחה להעביר את תורתה ואמונתה לכל המתעניין, בעין יהב קראנו לה חנה'לה והשם דבק בה.
היא עבדה 35 שנה במכללה האקדמית ע"ש קיי בבאר שבע, כמורה למוסיקה ומדריכה פדגוגית.
קבלת שבת במועדון עין יהב. צילום: אסתי סלע
ב- 1986 הקימה את המקהלה האיזורית "ערבה" ודאגה תמיד לשמור על רפרטואר מקהלתי מגוון וצביון מכובד של הקבוצה.
כמו כן היתה היוזמת והמפעילה של קבלות השבת בעין יהב לאורך שנים רבות, אירגנה ערבי שירה וערכה ספרי זיכרון ועלונים אשת תרבות וצרכנית תרבות במלוא מובן המילה.
היא שימשה שופר מוביל במלחמתנו נגד הקמת "קול אמריקה", תוך איסוף חברים והוצאת דפי מידע שבועיים לתיאור המצב.
היא עמדה בראש קבוצת הפעילים בערבה ופעלה רבות למען שיחרורו של גלעד שליט.
היא הייתה "אבשלום קור" של הערבה והקפידה לדבר תמיד עברית כהלכתה. במגזין האינטרנטי "כל הערבה" הייתה לה פינה קבועה בשם "פליטת פה".
בעלון עין יהב היה לה מדור קבוע בשם "עברי דבר עברית" ויותר מאוחר כתבה גם בעיתון ערבות .
ב – 2002 יזמה, הקימה וניהלה את "תרשיש" בי"ס לגימלאים ,שנועד לתת מענה לצרכים האינטלקטואליים, החברתיים והתרבותיים של בני הגיל השלישי בנגב, מקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים.
חנה'לה צוטטה: "מבחינתי "תרשיש" הוא מפעל חיים וכל המתרחש בו ממלא אותי סיפוק רב ועניין, אני רואה בעבודה זו שליחות" (2005).
הראיון עם חנה בלאו, במגזין המקוון "כל הערבה".
ב - 28.5.16 הייתה אורחת התכנית "דבר אלי בשירים" ברדיו "קול יזרעאל" (תחנת הרדיו של מכללת יזרעאל) ושוחחה עם משה גורני על אהבתה לשירי ארץ ישראל.
ביום רביעי 15.3.2017 נערך טקס מרגש לכבודה של חנה בלאו בו הוחלט לקרוא לביה"ס "תרשיש" על שמה, במלאות 15 שנה להקמתו.
ביה"ס לגימלאים "תרשיש", הוא בי"ס ייחודי, שאין עוד כמוהו בארץ, בו לומדים כ – 750 תלמידים ב – 65 חוגים והיום הוא נקרא על שמה.
בטקס נכחו קרובי משפחתה וחבריה.
יהי זיכרה ברוך!
כתבו: אסתי סלע, שוש שירין
הלוויתה של חנה'לה בלאו התקיימה ביום רביעי, 22.3.2017, במושב עין יהב
שלא כרגיל בערבה, גשם ירד עד שמסע ההלוויה הגיע לבית הקברות, אז הציצה השמש על המלווים הרבים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון.
הספדים שנישאו בלוויה
אמנון נבון, עין יהב:
חנהלה אהובה שלנו
לפני שבוע נערך טקס מרגש במכללת קיי שבו נקרא בי"ס תרשיש על שמך, כמי שייסדה אותו וניהלה אותו במשך שנים רבות. רבים מאוהבייך ומוקירייך נטלו בו חלק.
אתמול בערב לפני שנפרדנו ממך הראינו לך את הסרט שצולם בטקס זה. התרגשת כששמעת את הדוברים השונים שדיברו בשבחך. כששמעת את שיר הפתיחה. "ארצנו הקטנטונת" לחשת בשארית כוחותייך שאת השיר הזה את רוצה שישמיעו בהלווייתך. לא תארנו שכה מהר יבוא הרגע הזה.
חנהל'ה, את ויהושע קיבלתם החלטה מהפכנית כשהחלטתם לשנות את אורח חייכם לפני כ 35 שנים ולבוא להתיישב בעין יהב כחקלאים. על אורה רעייתי ועלי הוטלה המשימה לאמץ אתכם וללמד אתכם את עבודת האדמה וחיי המושב. זו הייתה משימה לא פשוטה, במיוחד לכאלו שלא נגעו בקרקע מעולם.
הכרנו אתכם, נקשרנו אליכם ואהבנו אתכם. את, חנהל'ה ביסודיותך ובאמביציה האופיינית לך עזרת ליהושע בשדה בשנים הראשונות כשאצבעותייך הענוגות, הרגילות לקלידי הפסנתר ולחצני הקלרניט, נעו בזריזות בינות לשתילי הפלפל והעגבניה וניגנו מנגינה אחרת.
כבת לניצולי שואה לקחת ללבך כל עוולה ואי צדק. כאילו שנשאת את צרות העולם על כתפייך. כתבת שיר מרגש על שעבר על הוריך בשם" אצלנו בבית מדברים שואה" . שיר שהוקרא בטקסי יום השואה בעין יהב ובמקומות אחרים. אני עצמי הקראתי אותו באושוויץ לפני מס' שנים.
תרמת רבות לתרבות במושב ובערבה, הקמת את מקהלת הערבה, חיברת לעין יהב את תזמורת קרית אונו. ארגנת במשך תקופה ארוכה ערבי שבת מושקעים לילדים ועוד ועוד.
חסור תחסרי לנו חנהלה יקרה. שינעמו לך רגבייך ותנוחי על משכבך בשלום.
גילה וניר ומשפ' פרידלר:
חנצו בת דודה יקרה ואהובה
באחת הפעמים שישבתי לצידך, ראיתי ספר תנ"ך שהיה מונח ליד מיטתך. בספר היו פתקים קטנים לבנים שסימנת בהם פרקים מיוחדים.
תפתחי - אמרת - בספר תהילים, תקריאי לי את הפרק המסומן בקשת. התחלתי להקריא ואת, בעיניים עצומות ידעת את כל המילים בעל פה ויחד אמרנו, כמו בתפילה, את המילים שבטאו כל כך את סיבלך. בחרתי להקריא את הפרק הזה שוב, כאן לפנייך.
תהילים פרק ו
א לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, עַל-הַשְּׁמִינִית; מִזְמוֹר לְדָוִד.
ב יְהוָה, אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי; וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.
ג חָנֵּנִי יְהוָה, כִּי אֻמְלַל-אָנִי: רְפָאֵנִי יְהוָה--כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.
ד וְנַפְשִׁי, נִבְהֲלָה מְאֹד; ואת (וְאַתָּה) יְהוָה, עַד-מָתָי.
ה שׁוּבָה יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי; הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
ו כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ; בִּשְׁאוֹל, מִי יוֹדֶה-לָּךְ.
ז יָגַעְתִּי, בְּאַנְחָתִי--אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה, מִטָּתִי; בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה.
ח עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי; עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי.
ט סוּרוּ מִמֶּנִּי, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן: כִּי-שָׁמַע יְהוָה, קוֹל בִּכְיִי.
י שָׁמַע יְהוָה, תְּחִנָּתִי; יְהוָה, תְּפִלָּתִי יִקָּח.
יא יֵבֹשׁוּ, וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד--כָּל-אֹיְבָי; יָשֻׁבוּ, יֵבֹשׁוּ רָגַע.
נוחי בשלום על משכבך אהובה ולסיום אני מבקשת בשם המשפחה להביע את הערכתינו העמוקה ליהושע על המסירות, הדאגה, התמיכה והאהבה שהפגין כלפייך, על ששהה לצידך במשך השנה וחצי שלא היית במייטבך. תודה לך יהושע. עשית כל מה שביכולתך עד שאי אפשר היה עוד. לא נשארת לבד - אנחנו עדיין כאן לצידך.
פרחיה:
חנה'לה בת דודתי היקרה לי מאד
כואב ליבי שהלכת מאיתנו .
היית לי בת דודה אהובה ובילינו שעות רבות יחד, משחר ילדותנו ועד הלום.
אהבתי את יושרך, אהבתך למשפחה ולארץ ישראל. הקמת מפעל חיים גדול ומפואר.
בימים האחרונים הייתי לצידך וראיתי את סיבלך ויסורייך, אך ראיתי גם את יהושע בעלך שתמך בך כל יום וכול שעה וטיפל בך במסירות נפש.
אכן, זכית לאהבה ולתמיכה נדירים.
אני נפרדת ממך וחוזרת לארה"ב עם משה בעלי, אבל זכרונך ואהבתך ילוו אותי כל חיי.
היית לי בת דודה קרובה ואהובה.
נוחי על משכבך בשלום.
באהבה, בשם כל משפחת שטיבר, בארץ ובעולם.
שולה שחם, עין יהב: (נכתב לאחר טקס ההוקרה במכללת קיי)
חנה'לה
נהוג שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. בדיעבד מצטערים, לו יכולנו להגיד לכל אחד כמה אנו מוקירים את פועלו, מעריכים מעשיו, ומה גדולה תרומתו לחברה, לסביבה לדור הבא.
בית הספר "תרשיש" – בי"ס לגמלאים שנהגה, הוקם ונוהל במשך 15 שנים ע"י חנה'לה, נקרא כעת על שמה. ביום רביעי לאחר טקס מרגש הוסר הלוט מעל הלוח ויהושע קיבל בשם חנה'לה אות הוקרה.
בטקס סופר לנו איך, מתי ולמה התחיל הכל. מי סייע לאורך השנים ואיך הפך המקום למקום לימוד,מפגש, חברותא ובית למאות גמלאים מבאר שבע והסביבה. אז נכון, יש כאן דאגה ל"דור הקודם" אך בהחלט מופת לדור הבא.
תרשיש הוא פתרון מדהים למורים היוצאים לגמלאות ויכולים עדיין כל כך הרבה לתרום ולהקדיש מזמנם מחד, ולכל אלה שפתאום יצאו ממעגל העבודה והם צמאי דעת, רוצים חברה, ונהנים משעות של איכות מאידך.
האולם היה צר מהכיל את כל אלה שבאו לכבודך חנה'לה, חבל רק שאת לא היית בינינו: הדברים שנאמרו, קטעי השירה והנגינה העלו דמעות בעינינו, עוד יותר העובדה שנבצר מהמחנה שהובלת לחלוק זאת עימך ובפניך. מקווה שהצלחת לשמוע רשמים ולראות הצילומים.
עוד חבל לי ששוב ושוב מאומתת האמרה כי "אין נביא בעירו". את שלנו, יכולנו ליהנות היום מפרי מעשייך גם פה, במיוחד פה – רחוקים ממרכזים של תרבות ואקדמיה.
רפואה שלימה
שולה.
רציתי לכתוב על חנהל'ה כמה מילים, קצת להציף אולי מהיכרותי את הגברת שהייתה על הקלידים,
המוזיקה שהייתה שפתה השנייה וכמובן שנשמעה תמיד ברורה, היא הקרינה לסובבים אותה את הרצון להבין את האושר שמגיע לאוזניים.
החוויה מלהקשיב וללמוד נתנה לה דחף להעביר לאותם גמלאים אהבה בשעות הצהריים, היא השאירה חותם במעשיה בשקט ושלווה, היא השאירה רצון בכולנו להמשיך ולשמוע את אותה המנגינה.
תחסרי, חנהל'ה , להרבה אנשים.
תחסרי בנוף של נשות ההולכים, לחברות לשכנים ולבעלך המסור תחסרי.
נוחי על משכבך בשלום.
תגובות