לזכרה של חנה בלאו 1948-2017

  • חנה'לה בלאו

    ביום רביעי 22.3.2017 הלכה לעולמה חברתנו היקרה חנה בלאו לאחר התייסרות רבה במחלה קשה.

    מודעת אבל ומועד הלוויה - ממושב עין יהב

     

    חנה בלאו נולדה  ב- 20.5.1948 להוריה רוזה ויעקב שוורץ. היא גדלה בקרית אונו וכישוריה המוסיקליים התגלו עוד בנעוריה.

    היא ניגנה באקורדיון, בפסנתר ובקלרניט והייתה חברה בתזמורת הנוער של קרית אונו.

    את שירותה הצבאי כמורה חיילת (מורה לזימרה) עשתה בקיבוץ עין גדי במסגרת גרעין נח"ל שם נהגו לכנותה בשם "חנה זמר".

    מאוחר יותר למדה באקדמיה למוסיקה שם הכירה את יהושע -  עולה חדש מברית המועצות.

    חנה ויהושע נישאו ועברו לגור בבאר שבע ושניהם עסקו במוסיקה. מאוחר יותר עברו לישוב מבועים ויהושע הפך להיות מנהל הקונסרבטוריון.

    היכרותם עם הערבה החלה כאשר בשנות ה- 70 הוצע ליהושע לפתוח בי"ס למוסיקה בערבה ולחנה תפקיד של מורה למוסיקה.

    ביוני 1984 הגיעו חנה ויהושע לעין יהב וכך כתבה חנה: "הגענו לעין יהב ממרכז הארץ בנוטשנו מאחורינו הצעות לפיתוח קריירה מקצועית ופיתויים שונים ובחרנו להתגורר במושב בערבה, בין היתר, על מנת לממש את שאיפתנו לחיות באזור נקי מזיהום אקולוגי ומנסים ליישם את הרעיון באמצעות עיסוק בחקלאות ביו אורגנית ללא ריסוס חמרי רעל ודשנים כימיים."

    חנה דגלה בטבעונות ושמחה להעביר את תורתה ואמונתה לכל המתעניין, בעין יהב קראנו לה חנה'לה והשם דבק בה.

    היא עבדה 35 שנה במכללה האקדמית ע"ש קיי בבאר שבע, כמורה למוסיקה ומדריכה פדגוגית.

    חנה'לה בקבלת שבת בעין יהב

    קבלת שבת במועדון עין יהב. צילום: אסתי סלע

     

     

    ב- 1986 הקימה את המקהלה האיזורית "ערבה" ודאגה תמיד לשמור על רפרטואר מקהלתי מגוון וצביון מכובד של הקבוצה.

    כמו כן היתה היוזמת והמפעילה של קבלות השבת בעין יהב לאורך שנים רבות, אירגנה ערבי שירה וערכה ספרי זיכרון ועלונים אשת תרבות וצרכנית תרבות במלוא מובן המילה.

     

     

     

    היא שימשה שופר מוביל במלחמתנו נגד הקמת "קול אמריקה", תוך איסוף חברים והוצאת דפי מידע שבועיים לתיאור המצב.

    היא עמדה בראש קבוצת הפעילים בערבה ופעלה רבות למען שיחרורו של גלעד שליט.

    היא הייתה "אבשלום קור" של הערבה והקפידה לדבר תמיד עברית כהלכתה. במגזין האינטרנטי  "כל הערבה" הייתה לה פינה קבועה בשם "פליטת פה". 
    בעלון עין יהב היה לה מדור קבוע בשם "עברי דבר עברית" ויותר מאוחר כתבה גם בעיתון ערבות .

    פליטת פה - מתוך מגזין כל הערבה  - חמתי או חמותי?

    ב – 2002 יזמה, הקימה וניהלה את "תרשיש" בי"ס לגימלאים ,שנועד לתת מענה לצרכים האינטלקטואליים, החברתיים והתרבותיים של בני הגיל השלישי בנגב, מקיבוצים, מושבים ויישובים קהילתיים.

    חנה'לה צוטטה: "מבחינתי "תרשיש" הוא מפעל חיים וכל המתרחש בו ממלא אותי סיפוק רב ועניין, אני רואה בעבודה זו שליחות" (2005).

    הראיון עם חנה בלאו, במגזין המקוון "כל הערבה".

    ב - 28.5.16  הייתה אורחת התכנית "דבר אלי בשירים" ברדיו "קול יזרעאל" (תחנת הרדיו של מכללת יזרעאל) ושוחחה עם משה גורני על אהבתה לשירי ארץ ישראל.

    ביום רביעי 15.3.2017 נערך טקס מרגש לכבודה של חנה בלאו בו הוחלט לקרוא לביה"ס "תרשיש" על שמה, במלאות 15 שנה להקמתו.

    ביה"ס לגימלאים "תרשיש", הוא בי"ס ייחודי, שאין עוד כמוהו בארץ,  בו לומדים כ – 750 תלמידים ב – 65 חוגים והיום הוא נקרא על שמה.

    בטקס נכחו קרובי משפחתה וחבריה.

     

     

    יהי זיכרה ברוך!

     

    כתבו: אסתי סלע, שוש שירין 

     


     

    ראיון עם חנה בלאו, במסגרת שעה של פעם עם משה גורני

    בקול יזרעאל, בתאריך 28.05.2016  

     

     

     


     

     

     

     

    הלוויתה של חנה'לה בלאו התקיימה ביום רביעי, 22.3.2017, במושב עין יהב

    שלא כרגיל בערבה, גשם ירד עד שמסע ההלוויה הגיע לבית הקברות, אז הציצה השמש על המלווים הרבים שהגיעו לחלוק כבוד אחרון. 

    חנה בלאו - זרים על הקבר

     

    הספדים שנישאו בלוויה 


    אמנון נבון, עין יהב:

    חנהלה אהובה שלנו

     לפני שבוע נערך טקס מרגש במכללת קיי שבו נקרא בי"ס תרשיש על שמך, כמי שייסדה אותו וניהלה אותו במשך שנים רבות.  רבים מאוהבייך ומוקירייך נטלו בו חלק.

    אתמול בערב  לפני שנפרדנו ממך הראינו לך את הסרט שצולם בטקס זה. התרגשת כששמעת את הדוברים השונים שדיברו בשבחך. כששמעת את שיר הפתיחה. "ארצנו הקטנטונת" לחשת בשארית כוחותייך שאת השיר הזה את רוצה שישמיעו בהלווייתך. לא תארנו שכה מהר יבוא הרגע הזה.

    חנהל'ה, את ויהושע קיבלתם החלטה מהפכנית כשהחלטתם לשנות את אורח חייכם  לפני כ 35 שנים ולבוא להתיישב בעין יהב כחקלאים.   על אורה רעייתי ועלי הוטלה המשימה לאמץ אתכם וללמד אתכם את עבודת האדמה וחיי המושב. זו הייתה משימה לא פשוטה, במיוחד לכאלו שלא נגעו בקרקע מעולם.

    הכרנו אתכם, נקשרנו אליכם ואהבנו אתכם. את, חנהל'ה ביסודיותך ובאמביציה האופיינית לך עזרת ליהושע בשדה בשנים הראשונות כשאצבעותייך הענוגות, הרגילות לקלידי הפסנתר ולחצני הקלרניט, נעו בזריזות בינות לשתילי הפלפל והעגבניה וניגנו מנגינה אחרת.

    כבת לניצולי שואה לקחת ללבך כל עוולה ואי צדק. כאילו שנשאת את צרות העולם על כתפייך. כתבת שיר מרגש על שעבר על הוריך בשם" אצלנו בבית מדברים שואה" . שיר שהוקרא בטקסי יום השואה בעין יהב ובמקומות אחרים. אני עצמי הקראתי אותו באושוויץ לפני מס' שנים.

    תרמת רבות לתרבות במושב ובערבה, הקמת את מקהלת הערבה, חיברת לעין יהב את תזמורת קרית אונו. ארגנת במשך תקופה ארוכה ערבי שבת מושקעים לילדים ועוד ועוד.

      חסור תחסרי לנו חנהלה יקרה. שינעמו לך רגבייך ותנוחי על משכבך בשלום.


    גילה וניר ומשפ' פרידלר: 

    חנצו בת דודה יקרה ואהובה

    באחת הפעמים שישבתי לצידך, ראיתי ספר תנ"ך שהיה מונח ליד מיטתך. בספר היו פתקים קטנים לבנים שסימנת בהם פרקים מיוחדים. 

    תפתחי - אמרת - בספר תהילים, תקריאי לי את הפרק המסומן בקשת. התחלתי להקריא ואת, בעיניים עצומות ידעת את כל המילים בעל פה ויחד אמרנו, כמו בתפילה, את המילים שבטאו כל כך את סיבלך. בחרתי להקריא את הפרק הזה שוב, כאן לפנייך.

    תהילים פרק ו

    א  לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת, עַל-הַשְּׁמִינִית;    מִזְמוֹר לְדָוִד.
    ב  יְהוָה, אַל-בְּאַפְּךָ תוֹכִיחֵנִי;    וְאַל-בַּחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי.
    ג  חָנֵּנִי יְהוָה, כִּי אֻמְלַל-אָנִי:    רְפָאֵנִי יְהוָה--כִּי נִבְהֲלוּ עֲצָמָי.
    ד  וְנַפְשִׁי, נִבְהֲלָה מְאֹד;    ואת (וְאַתָּה) יְהוָה, עַד-מָתָי.
    ה  שׁוּבָה יְהוָה, חַלְּצָה נַפְשִׁי;    הוֹשִׁיעֵנִי, לְמַעַן חַסְדֶּךָ.
    ו  כִּי אֵין בַּמָּוֶת זִכְרֶךָ;    בִּשְׁאוֹל, מִי יוֹדֶה-לָּךְ.
    ז  יָגַעְתִּי, בְּאַנְחָתִי--אַשְׂחֶה בְכָל-לַיְלָה, מִטָּתִי;    בְּדִמְעָתִי, עַרְשִׂי אַמְסֶה.
    ח  עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי;    עָתְקָה, בְּכָל-צוֹרְרָי.
    ט  סוּרוּ מִמֶּנִּי, כָּל-פֹּעֲלֵי אָוֶן:    כִּי-שָׁמַע יְהוָה, קוֹל בִּכְיִי.
    י  שָׁמַע יְהוָה, תְּחִנָּתִי;    יְהוָה, תְּפִלָּתִי יִקָּח.
    יא  יֵבֹשׁוּ, וְיִבָּהֲלוּ מְאֹד--כָּל-אֹיְבָי;    יָשֻׁבוּ, יֵבֹשׁוּ רָגַע.

    נוחי בשלום על משכבך אהובה ולסיום אני מבקשת בשם המשפחה להביע את הערכתינו העמוקה ליהושע על המסירות, הדאגה, התמיכה והאהבה שהפגין כלפייך, על ששהה לצידך במשך השנה וחצי שלא היית במייטבך. תודה לך יהושע. עשית כל מה שביכולתך עד שאי אפשר היה עוד. לא נשארת לבד - אנחנו עדיין כאן לצידך. 


    פרחיה:

    חנה'לה בת דודתי היקרה לי מאד

    כואב ליבי שהלכת מאיתנו .

    היית לי בת דודה אהובה ובילינו שעות רבות יחד, משחר ילדותנו ועד הלום.

    אהבתי את יושרך, אהבתך למשפחה ולארץ ישראל. הקמת מפעל חיים גדול ומפואר.

    בימים האחרונים הייתי לצידך וראיתי את סיבלך ויסורייך, אך ראיתי גם את יהושע בעלך שתמך בך כל יום וכול שעה וטיפל בך במסירות נפש. 

    אכן, זכית לאהבה ולתמיכה נדירים. 

    אני נפרדת ממך וחוזרת לארה"ב עם משה בעלי, אבל זכרונך ואהבתך ילוו אותי כל חיי. 

    היית לי בת דודה קרובה ואהובה.

    נוחי על משכבך בשלום.

    באהבה, בשם כל משפחת שטיבר, בארץ ובעולם. 


    שולה שחם, עין יהב:  (נכתב לאחר טקס ההוקרה במכללת קיי)

    חנה'לה

    נהוג שאין אומרים שבחו של אדם בפניו. בדיעבד מצטערים, לו יכולנו להגיד לכל אחד כמה אנו מוקירים את פועלו, מעריכים מעשיו, ומה גדולה תרומתו לחברה, לסביבה לדור הבא.

    בית הספר "תרשיש" – בי"ס לגמלאים שנהגה, הוקם ונוהל במשך 15 שנים ע"י חנה'לה, נקרא כעת על שמה. ביום רביעי לאחר טקס מרגש הוסר הלוט מעל הלוח ויהושע קיבל בשם חנה'לה אות הוקרה.

    בטקס סופר לנו איך, מתי ולמה התחיל הכל. מי סייע לאורך השנים ואיך הפך המקום למקום לימוד,מפגש, חברותא  ובית למאות גמלאים מבאר שבע והסביבה. אז נכון, יש כאן דאגה ל"דור הקודם" אך בהחלט מופת לדור הבא.

    תרשיש הוא פתרון מדהים למורים היוצאים לגמלאות ויכולים עדיין כל כך הרבה לתרום ולהקדיש מזמנם מחד, ולכל אלה שפתאום יצאו ממעגל העבודה והם צמאי דעת, רוצים חברה, ונהנים משעות של איכות מאידך.

    האולם היה צר מהכיל את כל אלה שבאו לכבודך חנה'לה, חבל רק שאת לא היית בינינו: הדברים שנאמרו, קטעי השירה והנגינה העלו דמעות בעינינו, עוד יותר העובדה שנבצר מהמחנה שהובלת לחלוק זאת עימך ובפניך. מקווה שהצלחת לשמוע רשמים ולראות הצילומים.

    עוד חבל לי ששוב ושוב מאומתת האמרה כי "אין נביא בעירו". את שלנו, יכולנו ליהנות היום מפרי מעשייך גם פה, במיוחד פה – רחוקים ממרכזים של תרבות ואקדמיה.

    רפואה שלימה

    שולה.


    רציתי לכתוב על חנהל'ה כמה מילים, קצת להציף אולי מהיכרותי את הגברת שהייתה על הקלידים,

    המוזיקה שהייתה שפתה השנייה וכמובן שנשמעה תמיד ברורה, היא הקרינה לסובבים אותה את הרצון להבין את האושר שמגיע לאוזניים.

    החוויה מלהקשיב וללמוד נתנה לה דחף להעביר לאותם גמלאים אהבה בשעות הצהריים, היא השאירה חותם במעשיה בשקט ושלווה, היא השאירה רצון בכולנו להמשיך ולשמוע את אותה המנגינה.

    תחסרי, חנהל'ה , להרבה אנשים.

    תחסרי בנוף של נשות ההולכים, לחברות לשכנים ולבעלך המסור תחסרי.

    נוחי על משכבך בשלום. 

     
    שגיא קליין - מרכז משק עין יהב 24.3.17

                                

    • "לא רק לגמלאים"

      ראיון עם חנה בלאו מנהלת "תרשיש" - בית ספר לגמלאים. 

      חנה בלאו מעין-יהב מוכרת כמי ששנים רבות מרצה למוסיקה במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע. במושב תורמת חנה להכנת אירועים ובין היתר יזמה את מה שכבר היה למסורת: "עונג שבת" להורים ולילדים. לאחרונה גילינו כי היא מתעניינת ברזי הלשון העברית, ובכל גיליון מזמנת לנו משהו שלא ידענו בתחום זה.
      מעטים יודעים כי - בנוסף אך לא פחות חשוב - חנה מנהלת את "תרשיש" בית-הספר לגמלאים במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע .


      רשות הדיבור לחנה בלאו שמציגה בפנינו את "תרשיש":

       

      טקס סיום שנת לימודים ב"תרשיש"

      מה משמעות הדבר בית ספר לגמלאים?

      "אני מזדקן ומיום ליום מרבה דעת" כך אמר סולון המחוקק היווני הידוע, וברוח פסוק זה הקמנו במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי את בית-הספר לגמלאים: "תרשיש".
      כדי לענות על המשמעות של בית הספר לגמלאים אפתח ב"אני מאמין" שלי:
      בסדרת מחקרים שנעשתה בארצות הברית לפני כעשר שנים, סביב נושא "ההזדקנות המוצלחת", מצאו חוקרים שפעילות קוגניטיבית היא אחת הערובות לזקנה מוצלחת. ישנה דעה הרווחת כאילו אנשים מבוגרים אינם מסוגלים ללמוד, דעה זו הופרכה מכל וכל. מסתבר כי ההפך הוא הנכון: גמלאים בהחלט יכולים ללמוד ויתרה מזו הלימודים מהווים עבורם מכשיר לשימור הכושר המנטאלי. יש בלימוד כדי להעניק תמריץ מספיק "לאמן" את תאי המוח, מעין "התעמלות אירובית" מנטאלית חיונית.
      ברמה הסוציולוגית: לימודים במוסד מכובד (כמו במכללה למשל) מספקים למבוגר תפקיד ומעמד חברתי חדש: סטודנט. מעמד שאינו תלוי גיל, אבל יש בו מסר של "אני צעיר ומסוגל ללמוד דברים חדשים", התחושה של להשתייך לקבוצת התייחסות חדשה, לקהילה לומדת המעצימה את עצמה ואת היחידים בה.
      החברה איננה מיטיבה עם אוכלוסיית הגיל השלישי. בעבר נהגו לבוא אל הזקנים בעלי הידע והניסיון ולהיוועץ בהם (דוגמאות רבות לכך בתנ"ך), היום בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית המואצת, נשמעים משפטים כמו: "העולם שייך לצעירים" ואלה אינם מחמיאים כלל.

      הרעיון המרכזי המלווה את "תרשיש" הוא: גמלאים מלמדים גמלאים. בית ספר שהוא ברובו מנוהל, ומופעל על-ידי גמלאים. זוהי מסגרת מאוד ייחודית שאיננה קיימת בשום מקום ומאפשרת ללמוד וללמד במוסד אקדמי עם מיטב המורים, גם אחרי הפרישה לגמלאות. אנו סבורים כי מורים רבים פורשים מהמערכת ועדיין לא מיצו את יכולתם. ב"תרשיש" אנו מאפשרים להם להמשיך ולהורות במסגרת נינוחה ובאווירה ידידותית, כך שהמורים הם ברובם גמלאי מכללת קיי וגמלאי אוניברסיטת בן-גוריון. הלומדים נהנים ממגוון רחב של קורסים שהם בוחרים בהם, ומפעילויות חברתיות ותרבותיות.

      מי לומד ב"תרשיש"? רק מבאר שבע או גם ממקומות אחרים?
      תרשיש" נפתח בעיקר על-ידי גמלאים ולמענם, ובזאת הוא שונה מכל מסגרת לימודית אחרת. איננו נוהגים לשאול אנשים לגילם. בתקופה זו טווח הגיל של גמלאים הוא רחב מאוד, כך שמגיעים אלינו אנשים בני 45 ומעלה וכולם משתלבים בקורסים השונים. איננו מדברים על גיל פנסיה אלא על פרישה לגמלאות שיכולה להיות בגיל צעיר מאוד (למשל מצה"ל). יחד עם זאת מגיעים אלינו גם אנשים שאינם גמלאים המבקשים ללמוד מתוך עניין, הם מתקבלים בברכה, אך אני נוהגת להבהיר להם שבית הספר מיועד לגמלאים ולכן תוכנית הלימודים מושתתת על הצרכים של הגמלאים וכך גם המערך הלוגיסטי: הנגישות לכתות, החנייה הנוחה. הקורסים הם שנתיים ומתקיימים בשעות הבוקר ועד הצהריים, הגמלאים יכולים לבנות לעצמם מערכת של יום לימודים מלא.

       ב"תרשיש" לומדים גמלאים מכל רחבי הנגב. מן המושבים ומקיבוצי הסביבה החל מבית קמה, אזור בארי נירים, רעים, גבולות, בדרום דימונה וערד, כמובן מיתר, להבים ועומר ולא תאמינו יש לנו תלמידה המגיעה מן הערבה. שנת הלימודים הרביעית שלנו תפתח ב-1 בנובמבר וההרשמה בעיצומה.
       

      מעבודות הלומדים בתרשיש 

       

      מה לומדים?

      תוכנית הלימודים כוללת מגוון של קורסים לבחירה מחטיבות לימודים שונות. לא אוכל למנות את כולם אך אציין כמה חטיבות לדוגמה: לימודי אמנות (מוסיקה, תיאטרון, אמנויות פלסטיות, צילום, אמנות במחשב ), לימודי ארץ ישראל וחו"ל (הרצאות וטיולים בארץ ובחו"ל), לימודי מחשב, לימודי שפות, לימודי בריאות הגוף, לימודים עיוניים ועוד. הפרטים מופיעים במידעון אותו ניתן לקבל במזכירות "תרשיש".
      נוסף ללימודים מתקיימות ב"תרשיש" פעילויות שונות: ימי התכנסות חגיגיים בפתיחה ובסיום שנת הלימודים, הרצאות מזדמנות מתחומים שונים ב"פרלמתרשיש" , תערוכה מעבודות לומדי אמנות (פיסול, ציור, קרמיקה, ויטראז', צילום וכו' - פתוחה לקהל הרחב), לימודי ארץ ישראל וחו"ל משולבי טיולים ו"תרשיתון" – עיתון המופק על-ידי חברי מערכת הלומדים ב"תרשיש".

       

       

      לומדים מהקורס ללימודי א"י מטיילים במעלה עקרבים. מימין: המרצה דר' זאב זיוון

       

      האם ניתן יהיה בעתיד לפתוח שלוחה גם בערבה התיכונה?
      זה לא פשוט, אך לא בלתי אפשרי. צריך בהחלט "משוגע" לדבר, תמיכה ומשאבים של המועצה, כפי שקורה במועצות אזוריות שונות ברחבי הארץ. ישנם מודלים שונים של התייחסות לגמלאים, למשל: מודל של חוגי העשרה שונים ופעילויות חברתיות, מודל של סדרות הרצאות הנפוץ מאוד בעיקר במושבים וקיבוצים. יש ללמוד את הנושא היטב ולפתח מודל שיהלום את הצרכים של תושבי הערבה המבוגרים.

      האם הגמלאים מתמידים? האם הם חוזרים שנה אחר שנה?

      הגמלאים כל-כך רציניים בהתייחסותם ללימודים והמוטיבציה שלהם ראויה להערכה. הם מופיעים ללימודים גם כאשר לפעמים קשה להם כדי שלא להיעדר משיעור. לעיתים הם מתעקשים לקבל שיעורי בית ולמלא אותם, במיוחד כאשר מדובר במיומנויות. בחלק מהקורסים מצאנו שהם יוזמים מפגשים מחוץ לשיעורים כדי "להתאמן" כאשר הם חשים שיש בכך צורך. למשל: לומדי אחת מקבוצות האנגלית נפגשים פעמיים בשבוע ביוזמתם כדי לשוחח באנגלית. לשמחתי יש מעט מאוד נשירה, אנשים מעידים על כך שהאווירה מאוד נעימה להם והם נהנים מן הלימודים והחברה.
       

      מעבודות הלומדים בתערוכת "אסיף בתרשיש"

      האם אנשים הלומדים בגיל מבוגר נהנים מזיכרון טוב יותר ובעלי יכולת לימוד טובה בזכות זה?

      הספרות מלאה במחקרים מסוג זה על פיהם, כפי שציינתי קודם לכן, הכישורים המנטאליים ממשיכים להתחדד ככל שהלומד ממשיך "לאמן" את ה"תאים האפורים". ובכלל היום לא מדברים על גיל ביולוגי, אלא על גיל תפקודי. מכל מקום, התפיסה הרווחת היום משקיפה על גיל הזהב כעל פרק חיים מרתק, פרק אינטגרלי וחיוני במחזור החיים כולו. הלמידה בגיל השלישי מהווה מנוף לצמיחה אישית, בהלימה לנסיבות המשתנות של החיים. בשנים האחרונות צומח דימוי חדש של מבוגרים פרואקטיביים ופעילים. ב"תרשיש" אנו מעריכים את הידע האישי העצום של הלומד ומסתמכים עליו בתהליך תכנון הלימודים.

      האם אתם נותנים יעוץ בבחירת המקצועות?

      בוודאי. כל נרשם מתקבל על-ידינו באופן אישי לאחר קריאת המידעון ואנו עונים על שאלות וממליצים לאנשים להירשם לקורסים על-פי נטיותיהם. אנחנו מקפידים על שיחות "בגובה העיניים" ומקדישים לכל לומד את הזמן הדרוש. לומד שמסיבה מסוימת איננו מעוניין בקורס מסוים יכול להמיר אותו בקורס אחר.

      האם הלומדים מבקשים ללמוד משהו שהחמיצו בעבר? או שהם בד"כ מעדיפים לפתח תחומי התעניינות חדשים, שכלל לא עסקו בהם?

      התשובה היא כן לשתי השאלות, רק כדי לסבר את האוזן אספר לך על הקורס שלנו לפסנתר שבו לומדים גמלאים שחלמו כל חייהם לנגן ומסיבות שונות לא עשו זאת, ב"תרשיש" הם מגשימים חלום. ויש שניגנו בעודם ילדים ושבו להמשיך ולנגן כגמלאים. דוגמה אחרת היא של לומדים ששלטו בשפה וכעת הם מבקשים להעמיק את הידע או לומדי צילום המבקשים ללמוד צילום דיגיטאלי כדי להדביק את ההתפתחות הטכנולוגית. וישנם המבקשים להתחיל משהו חדש לחלוטין למשל לומדי מחשבים המבקשים להדביק את פער הדורות, או כאלה שמימיהם לא למדו תנ"ך והם מוצאים בכך עניין. הדוגמאות הן רבות ומגוונות.

      נציגת הקרן ע"ש טד אריסון בסדנת הקרמיקה במהלך סיור ב"תרשיש"

       

      איזה הווי נוצר? האם התלמידים יוצרים קשרים ששורדים גם מחוץ לכיתה?

      ראוי לספר על האווירה המיוחדת שנוצרה במכללה בעקבות הלימודים ב "תרשיש". ה"נוף" במכללה השתנה כאשר היום סטודנטים צעירים ומבוגרים "משמשים בה בערבוביה", מה שלא היה קודם לכן. לעיתים קורה שלומדי "תרשיש" הורים, מופיעים בבוקר עם בניהם או בנותיהם סטודנטים במכללה, וכך את יכולה לשמוע: ..." אוי אימא איזה יופי, אנחנו לומדים כיתה ליד כיתה " או "אבא, להתראות בהפסקה הבאה".... תופעה מלבבת ומרגשת במיוחד.

      אין מבחנים ואין ציונים, אין תואר ואין תעודה, (למרות שאנו שוקלים בעתיד להעניק מסמך המאשר את הלימודים ב"תרשיש"), הדגש הוא על לימודים מתוך הנאה ושאיפה לדעת ללא דחף להישגיות בזמן קצוב. אנו מקפידים על יחס אישי בין המורים לבין הלומדים ומשתדלים מאוד להיות קשובים ללומדים, ולומדים מהם על הצרכים שלהם. אכן, ידוע לי על חברויות חדשות של לומדים, ישנן קבוצות לומדים שהחליטו לחזור ללמוד כקבוצות מגובשות וישנן קבוצות שהפכו לחבורה הנפגשת גם מחוץ ל"תרשיש".

      במה ניהול בית ספר כזה שונה מכל בית ספר אחר? מה זה נותן לך?

      קשה לי לענות לך על שאלה זו. "תרשיש" הוא בית-ספר מאוד ייחודי שאין דומה לו.
      מבחינתי "תרשיש" הוא מפעל חיים וכל המתרחש בו ממלא אותי סיפוק רב ועניין. כמנהלת "תרשיש" אני רואה בעבודה זו שליחות. אני פועלת באינטנסיביות כבר חמש שנים (בסיוע חברות ההנהלה גב' רבקה בן-יעקוב ,בעבר מנהלת משרד החינוך במחוז הדרום, ומנהלת המכללה ו-ד"ר נורית זיידין) על מנת להקים ולממש חזון עם חלום, ורואה ברכה בעמלי כאשר הגמלאים מגיעים בעיניים בורקות למכללה וכך הם מודים על כל רגע שניתנת להם ההזדמנות לצאת מן הבית ולעסוק בדברים משמעותיים המעניינים אותם, כאילו אמרו: "אני לומד, משמע אני קיים".

      חנה בלאו מברכת את לומדי "תרשיש"

       

      רב תודות לחנה בלאו ובהצלחה בהמשך!

      ראיון ועריכה: המערכת
      צילומים בתרשיש: מולטימדיה - מכללת קיי


      הראיון התפרסם במגזין המקוון "כל הערבה" מס' 18. פורסם בתאריך 2/10/2005


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה


לידיעתך: באתר זה נעשה שימוש בעוגיות. מידע נוסף