נפטר 14/11/2017
נפרדים מיורם
ביום שלישי 14.11.17 הלך לעולמו חברנו היקר יורם לוי מוותיקי עין יהב.
יורם לוי - קורות חייו
יורם נולד בכפר הס ב- 9.6.1945 בן לאליעזר ולאה לוי ואח תאום לרותי.
מלבד רותי האחות התאומה, ליורם אחות בכורה - יוכבד, אח דני ואח שאיננו עוד, עמירם ז"ל.
על ילדותו בכפר נהג לספר שהחל מכתה א' רכב לביה"ס על גבי חמור לבן, קשר את החמור לעץ בפרדס הסמוך ונכנס לכתה.
בנעוריו היה חבר "בתנועת הנוער העובד" איתם הגיע לטקס האיזרוח של היאחזות עין יהב.
באירוע זה שמע את נאומו של בן גוריון והתייחסותו לחשיבות ההתיישבות בנגב.
כמו כן, התרשם מדבריו של שי בן אליהו שהדגיש בפניהם את הצורך בהתיישבותם בהיאחזות. כשהגיע זמנו להתגייס, הצטרף לגרעין עתר.
עם הגעתו למושבוץ באפריל 1964 עבד ברפת, עבודה שהכיר עוד מימי ילדותו בכפר הס.
ב - 1965 התבקש ע"י עוזי פיינרמן מזכ"ל תנועת המושבים, לסייע בהקמת הישוב חצבה.
את רותי הכיר עוד כששירתה כחיילת בעין יהב, הם נישאו בשנת 1971 וב -1973 נולד בנם ליאור, שהקים גם הוא את ביתו בעין יהב.
יורם היה גאה ביותר על כך שמגילת היסוד של עין-יהב נטמנה בתוך יסודות ביתו, שאף היה הבית הראשון בישוב הקבע.
במהלך השנים, שימש בתפקידים ציבוריים רבים בעין יהב ומחוצה לה, בין השאר היה מנהל האורחן, כיהן כמנהל השיווק ושימש כמדריך חקלאי בגרעין צוקים.
יורם היה איש משפחה למופת וסב חם ומסור לנכדיו.
איש חזון, בעל ראש פתוח ורעיונות מקוריים, אוהב אדם ואדמה ומחובר לחיי הקהילה.
הודות לתפיסת עולמו המיוחדת וחוכמתו, היה הצד המפשר לאורך השנים באירועים שונים במושב.
עד יומו האחרון הקפיד להיות מעורב, להגיע לכל האספות ולתרום משכלו ומחשבתו לטובת הציבור.
יורם ייזכר כאיש חם לב ונדיב, שתרם בסתר לתושבים שנזקקו לעזרה וסיוע. הוא ייחרט בלב חבריו לעד כחבר מסור ונאמן.
יהי זיכרו ברוך.
הלווייתו תצא היום 15.11.2017 בשעה 10:45 מרחבת ביתו בעין יהב.
יורם לוי, בין מקימי עין יהב ב"אלבום מושב" - קו למושב 965, ינואר 2017
הספדים
יורם, אתה חסר.
התרגלנו לראותך בשנים האחרונות מתמיד מדי בוקר, מגיע ומשתתף בפרלמנט של עין יהב.
שיתפת אותנו בגילוי לב בצרותיך, אבל שידרת תקווה, והשתתפת בדיונים על ההווה והעתיד כאילו הכל בסדר. הרגשנו שימיך ספורים אבל הדחקנו. בשבוע שעבר התכנסנו לדיון הפרלמנטרי היומי בביתך בגלל מגבלות התנועה שלך, אבל לא שיערנו שהרע מכל כל כך קרוב. היום בישיבה היומית בפרלמנט הכנו לך כוס קפה, מלא מלא עד למעלה עם שניים סוכרזית, מתוך תקווה שאולי תבוא, והכוס נותרה מיותמת.
יורם, לא כולם יודעים שמעבר לחזותך המעשית והמחוספסת הסתתר לו משורר. חיפשנו ומצאנו בחוברת דהויה שיצאה בעין יהב בשנת 1969, לפני כמעט יובל שנים שיר מפרי עטך שכל כך מתאר את אהבתך לערבה שלנו ולאדמתה. אקריא שיר זה לפרידה ואני מקווה שרותי תפשפש במגירותיך ותמצא יצירות נוספות שכתבת.
ערבה שלי
הבוקר אור ואת טובלת בטללים,
נלחמת עם החושך הנמלט.
פוקדת על הכפור ועל הלהט
ומעירה את היקום בלאט.
חובקת ונושקת את השפתיים הסדוקות
שלוחשות לך בנחת :"בוקר טוב לילה טוב".
את יומי שלחתי לרעות על אדמתך,
לפלוח בבטנך, לחצוב בסלע עצמותייך,
ללוש באצבעות פצועות בפלא אדמתך,
בעודי ניצב אל מול הדר פנייך.
סתם אדם, בן בית ואורח,
יומי הטוב אמר לי,
כי יום יבוא וזה את זו נבין.
כי מי כמוך יודע להקשיב
אל תפילתו של נער,
אשר ליבו נמס בזוהר זריחתך.
סילחי אדמת ליבי לכובד הילוכי המתנשם,
סילחי לנער אשר לא ידע את גדולתך.
כי לב אדם אוהב מישור
ןחלומו פותר הכל לטוב.
רק את לוחשת לו: קום צא והלחם בי עד הסוף
כי זו הדרך לאהוב
אדמת צהוב אדום, שתהפוך ירוק.
ינעמו לך רגביך, חבר יקר שלנו
אמנון נבון / 15.11.2017
הרמת כוס קפה לזכרו של יורם- פרלמנט מחסן עמיר 15.11.2017
בראשית 1965 משהחליטו המוסדות המיישבים להקים האחזות נח"ל בחצבה, התבקשה עין יהב לשלוח אדם שירכז את הפרויקט. שי בן אליהו הטיל את התפקיד על יורם לוי, להפתעתו הרבה של יורם.
התפקיד לא היה פשוט וכלל את בניית המחנה בו יגורו החיילים והקמת גן ירק תוך תיאום בין גופים שונים כמו הסוכנות,מקורות, הצבא וכן קבלנים וספקים שונים ודרבונם של כל אלה לפעולה כדי שההאחזות תעלה על הקרקע בתאריך שנקבע—דצמבר 1965.
אני הגעתי לערבה בראשית אוקטובר 1965.היינו חמישה חברי גרעין ב' של גרעין חצבה ובהדרכת יורם שימשנו מעין חלוץ שסייע בהקמת ההאחזות:פרשנו קו מים באורך של 2 קילומטר ובקוטר 6 צול שהביא מים מקידוח חצבה 3 למחנה, שטפנו את אדמת גן הירק ממלח, שתלנו עגבניות וזרענו קישואים ובצל.
יורם היה האיש הנכון במקום הנכון. היתה לו דרך משלו להשיג את מטרותיו. לפעמים היה רך ונחמד ולעיתים קשוח ועקשן אבל תמיד השיג את מה שרצה כשהוא זוכה לאהדה והערכה של כל מי שבא איתו במגע.
כשנפל הגנרטור החדש של ההאחזות ( אז עוד לא היה קו חשמל לערבה) מהמנוף שפרק אותו ניסו לשכנע את יורם שלא נורא ויהיה בסדר, אבל יורם נלחם כמו אריה ולא ויתר עד שהגיע גנרטור חדש.
החיילים היו אמורים לגור באוהלים אבל מבני הציבור של ההאחזות כמו חדר אוכל, מקלחות, שירותים, אפסנאות ועוד נבנו מבטון טרומי על ידי קבלן וצוות עובדים שהיו משחילים פלטות בטון במשקל של למעלה מ-80 קילו כל אחת על עמודי מתכת. באותם ימים לא היה בכל האזור אף קיוסק.לא מנטה ולא ילואו,ובטח לא מקדונלדס או ארומה.לפועל שסיים יום עבודה מפרך לא היה שום מקום לשתות בקבוק אורנג'דה או כוס בירה. כמובן שביום השני ברחו לקבלן כל העובדים, אבל מה לעשות ההאחזות חייבת לקום בזמן? לקח יורם את חמשתנו ויחד איתו עבדנו בהקמת הבטונדות עד שחזרו כל עריקי הקבלן.
בסופו של דבר עלתה ההאחזות על הקרקע בזמן המיועד וזאת הודות למרצו הבלתי נדלה של יורם.
לסיום אני רוצה להקריא קטע ממכתב שכתבתי להורי באוקטובר 1965 :
"אני עובד כאן עם בחורצ'יק מעין יהב,בערך בן 20 והוא אחראי לכל עניין חצבה – סידורים בסוכנות, אחראי לטרקטורים המיישרים את השטחים, למנווע ולמשאבה של הקידוח ועוד. אין לקנא בבחור זה מבחינת האחריות המוטלת על כתפיו,ואולם תארו לעצמכם להיות אחראי על הקמת יישוב חדש בערבה , הרחק מכל יישוב אחר. להרגשה כמו שודאי יש לו,לא זוכה כל אחד ומבחינה זו יש לקנא בו , ועוד איך".
חיים לויטה / 15.11.17
ליורם 15.11.17
יורם איש יקר, עכשיו פה היום בדרכך האחרונה,
רצינו כולנו להודות לך על שנים של תרומה לקהילה,
שנים שבהן היית הדמות שלקחה את החזון קדימה,
עם הרבה רעיונות ותוצאה שתמיד הדהימה.
עם שכל ישר, ראש פתוח לחדשנות ומחשבה מחוץ לקופסה,
מילה במקום שצריך, בלי שום שחצנות, ולפעמים מלווה בעקיצה,
כן... ידעת לצחוק על עצמך ועל אחרים.
צחקת בלי לפגוע, תמיד הכל בחיוך ממזרי בלי לשבור את הכלים,
ידעת בחכמת החיים שלך לפשר, להסביר את העיקר ולהוריד את הטפל,
ידעת למצוא דרך לעזור לחלש, לדבר בשמו ולתת לו דרך חדשה שתתקבל.
אין הרבה חברים כמוך שלא עזבו לרגע את אדמת המדבר,
הסיבוב כל בוקר בשדה עשה אותך איש מאושר.
כבוד עשו לך החבר'ה כל בוקר בעמיר,
כיסא עם ידיות בכניסה לאסיפות חיכה לך שמשם תאיר,
איש מלא רעיונות, תשובה חכמה על כל דבר.
למדנו ממך שאסור לוותר, אין להישבר כך הכל אפשר,
למדנו שאם הראש עובד ואם אתה לא עצלן,
תוכל להגיע רחוק רק להתמיד רק להאמין שניתן.
היית מנטור פה להרבה אנשים, והם שאבו ממך מידע
גם במושב וגם מישובים סמוכים, היית שם של יועץ לכל צרה,
והכי חשוב אמרת מה שאתה חושב בלי טיפה של פוליטיקה.
נשאר לנו רק לשמור על הדבר שכל כך הערכת,
את אדמת עין יהב שאותה תמיד אהבת.
בורכת בהמון שנים טובות,
שאותן בכיף ניצלת.
לא טיפלת בעצמך, העבודה, הסיגריות, לחץ החקלאות,
הכל הטריד אותך רק שבסוף תהיה בהירות, שתהיה נגישות,
הזמן הכריע ואת חייך סיימת בטרם עת,
אבל עם חיים מלאים על זה אין מה להתחרט.
נלמד ממך את המתן בסתר שעזרת לחלשים,
נלמד את הדיבור הישיר והאמת שלא חסכת לשומעים,
ואתה בחוש השישי הזה ידעת מה אסור ומה מותר,
אין ספק איש מוכשר.
אנו הדור השני למדנו ממך המון,
ואת זה ניישם לדור הבא שלא ישכח את אותו חזון.
בנימה אישית,
אזכור את השיחות הארוכות במשרד שלך על הדגים,
אזכור נסיעות לסורוקה שאתה החולה יושב מקדימה מסביר לי איך בכלכלה
מתנהלים,
חשוב היה לך שנשמור על הישוב,
חשוב היה שהכל יגיע בפשרה ותמיד להיות קשוב.
נוח בשלום ואנו נזכור אתך,
נזכור שתמיד מערכת הסולרית הכי טובה אצלך,
נזכור שאצלך הפלפל הכי ירוק,
ושלא תחשבו אחרת הכל נכון ולא בצחוק,
נזכור את הפנים המחייכות תמידית,
סיגריה בקצה הפה בזווית מאצ'ואיסטית.
ולכם רותי, ליאור עדי והנכדים, תתגאו באבא יורם האיש המיוחד,
נזכור אותו כדמות מפתח שנפרדה מנוף כפרנו, יהי זכרך ברוך לעד.
שגיא קליין
15.11.2017
יורם – חבר גרעין עתר וחבר טוב שלי.
את יורם הכרתי מ- 1963- שנה לפני הגיוס לצבא וכך לאורך כל התקופה הארוכה של 55 שנים.
דרך הצבא, היאחזות הנח"ל בבארותיים, (כבר שם הקים יורם יחד עם אילן גולדמן גן ירק – יש מאין) ואחר כך בנינו את חיינו במושבוץ ובעין יהב.
עברנו יחד חוויות רבות ואירועים שלא אשכח לעולם.
מהמושבוץ עברנו לישוב הקבע, איך לא? – בשכנות, בית מול בית.
בשנה הראשונה היינו שותפים בטרקטור אחד, שהסוכנות נתנה לשתי משפחות.
יורם, ליווינו אותך בתקופה האחרונה עם המחלה הארורה, עם הקשיים הרבים והכאבים הקשים מנשוא.
התחלנו לארגן כנס גרעין, שהיה אמור להתקיים בעין יהב בעוד שבועיים, בתיאום איתך, אך אתה לא חיכית לנו.
רק בשבת אמרת לי שאתה מסיים בקרוב ואני לא רציתי להאמין!
יורם, איך אומרים? תנוח בשלום על משכבך ולפחות לא תסבול יותר.
לרותי, ליאור, עדי וכל בני המשפחה – תנחומים.
יורם, מתאים לי לסיים ב"שלום חבר אמיתי".
אשר לביא
15.11.2017
יורם אחי התאום, אחיהם של יוכבד, עמירם ז"ל ודני
יורם של רותי, ליאור, עדי, גיא שיר ורון.
כל כך קשה עלינו הפרידה ממך, היית כל כך משמעותי בחיי המשפחה שלנו וכל כך מיוחד !!!
גאוותנו על היותך פורץ דרך , יזם ואיש מעשים. מגיל צעיר הגשמת ציונות –תרתי משמע !
סללת דרך בנית לך משפחה מקסימה, בית ומשק לתפארת והיית מקור הערצה להרבה גרעיני נוער ומשקים שפרחו הודות ללווי שלך, כמו חצבה, צוקים, משקים בבקעת הירדן ואפילו באקוודור הרחוקה.
הייתה בך הנחישות והיזמות של אבא שלנו –סבא לוי , לקחת ממנו דוגמא להתחלה חדשה ומאתגרת ברוחו של בן גוריון שאמר , מן העיר אל הכפר.. ולהפריח את השממה, אתה יורם הלכת להפריח את השממה והערבה.
ניחנת גם ברגישות העדינה של אמא שלנו – סבתא לאה שבשקט שלה ובצניעות שלה דיברה הרבה.
יש לנו כל כך הרבה זיכרונות ילדות משותפים, יש לי את הפריבילגיה שהיינו יחד 9 חודשים לפני שכולם הכירו אותך. יחד הגחנו לעולם ואתה כמו תמיד נידחפת והקדמת בעשרים דקות.
זיכרונות ילדות עם דני, דרורי ואיתן מימי החצר ברמת גן טיפוסים על עצים, שייט בסירות וחתירה בירקון, טיולים לגן הקופים לאורדע, מכירת שתיה וממתקים לבאי האיצדיון והתפלחויות לאצטדיון.
תמיד היית שובב לא קטן בלשון המעטה ואני הייתי המגן שלך.
כשבגרנו מעט והגענו לכפר הס זכיתי אפילו לצ'אפחות וליטופים במרכאות ממך, עדיין לא הפסקתי להגן עליך ,להבין אותך ולהעריץ אותך.
היית המפונק האולטימטיבי של המשפחה, ליורם היה מותר הכל ! אפילו לא להכין שעורים...נשארת כזה עד היום.
היתה בך שובבות מתוקה ומיוחדת, קריצה וחיוך ממיס.
זוכרת היטב את הערב שבו הבאת להכיר לי את רותי שלך.
קרצת ואמרת לי בלחש היא תהיה אשתי. אני ידעתי שאין לך תקנה, אתה צריך רותי לוי לידך מאז ועד היום.
את רותי, הלכת אחריו לארץ לא זרועה, לערבה השוממה וביחד בניתם את המשק שלכם ואת המושב המקסים הזה - עין יהב שיורם כל כך אהב והעריץ.
מהנץ החמה ועד רדת החשכה בשדה הירקות, בדיר, בלול ההודים, בכרם, בחממות הירקות והעגבניות, בדגי הנוי וגולת הכותרת - בגידול הפלפל.
כמה גאה היית בליאור הבן המקסים שלכם שהולך בדרכך גם בשובבות ,בעשייה ובפיתוח המשק
הערצת את ההתפתחות שלו ואת המשפחה היפה והחמה שהקים עם עדי כלתך המקסימה. איזו התמוגגות וחיוכים שפעת מאז היותך סבא ואיך שדיברת על גיא המקסים והמוכשר והחכם, שיר המדהימה,החריפה והמיוחדת ועל רון החכמולוג השובב והמדליק.
חזרת ואמרת '' רותי את פשוט לא מאמינה... רותי את לא תאמיני..."
איזו הפתעה היתה לנו שגילינו שאתה יורם הקשוח כתבת למגירה, שהיית משורר שלא ידענו על קיומו.
כמה קשה היתה לך ההתמודדות עם המחלה, ניסינו לתמוך ,לחזק ולשלוח אהבה, אך אתה הרגשת והדגשת כמה קשה וכואבת לך הדרך.
לנו קשה היה לראות אותך בכאבך .
יורם אחינו היקר והאהוב כל כך אני נפרדת ממך היום בשם כולנו
יוכבד אחותך ומשפחתה
דני ומשפחתו
נורית ומשפחתה
ומשפחתי שלי.
יורם אני מבקשת להיפרד גם בשם אהוביך ומקור גאוותך
רותי שלך שהלכה אחריך במדבר ונפרדת ממך עכשיו במדבר, שעטפה אותך וטיפלה בך במסירות ללא גבולות ובאהבה גדולה.
אנו מחבקים אותך ומודים לך רותי שלנו.
לכם ליאור ועדי גיא שיר ורון אנו יודעים את גודל ועוצמת ההפסד וההחמצה שלכם משנים טובות וכפיות שיכלו להיות עם אבא-סבא יורם. חיבוק גדול לכם ושוב תודה.
לך יורם שפוגש עכשיו את אהוביך אמא, אבא האהובים שלך ,ועמירם שכך כך אהבת ודאגת לו וכאבת את לכתו בגיל כל כך צעיר ועוד חברים טובים שלך לדרך.
אתה כבר נח ואנחנו יודעים שרצית כבר לנוח.
אוהבת אותך וכבר מתגעגעת
שלך לעולמים רותי אחותך התאומה.
תגובות