כתב: גדעון רגולסקי
ממערב לעין חצבה , מתגוררת משפחת אל מיסק מתחילת שנות החמישים של המאה ה-20.
המשפחה שייכת לשבט הסעידין שחי בערבה, בנגב המזרחי ובשוליים המערביים של הרי אדום, עד מרץ 1949. עם כיבוש הנגב במבצע עובדה עברו בני השבט לירדן. חלק מבני המשפחה היו בקשר עם כוחות צה"ל במבצע עובדה ובתחילת שנות החמישים.
ב-1953 עלי ,חליל ודודם נאסר עם בני משפחותיהם, עברו לגור בערבה בעין חוסוב, סמוך לבסיס הצבאי שהיה שם.
צילום: גילה טל
גמלים צילום: גדעון רגולסקי
הם התפרנסו מרעיית צאן, גמלים ואילופם, חקלאות מזרע (בשנים גשומות) ועבודה עם כוחות הביטחון. המשפחות הלכו וגדלו עם השנים.
הגברים הועסקו בביטחון שוטף ומודיעין. פעילות המודיעין הרחיקה את הגברים לתקופות ארוכות מביתם וממשפחותיהם בערבה. עד היום פעילויות בני המשפחה חסויות. חלק גדול מאנשי השב"כ וצה"ל מאותם זמנים כבר לא איתנו.
עלי היה בין היוזמים להקמת יחידת הגמלים בצה"ל. הוא נתן ליחידה גמלים מעדרו ותרם מהידע הרב שלו בטיפול בהם ובאילופם .
בסוף שנות החמישים, עם הוספת ישובים לאזור, לקחו בני המשפחה חלק בהגנה גם על המתיישבים החדשים. אמנון נבון מעין יהב זוכר את הסיורים של נאסר ועלי וכיצד היו מנחים את העובדים בחלקות הסמוכות לגבול לשאת איתם נשק בזמן סכנה.
בסוף שנות השישים וראשית השבעים, הערבה הייתה לאזור חדירה של מחבלים והתנהלו מרדפים רבים ופעילויות בה השתתפו בני המשפחה, רבות מהן תחת פיקודו של אל"מ דוד מימון, שהלך לעולמו לפני שבע שנים. בהמשך עבר נאסר להתגורר באזור דימונה .
עם פרוץ מלחמת יום כיפור היו חסרים לצה"ל גששים רבים. עלי, נאסר,וחליל וכן מוחמד ועוואד הבנים הבכורים (שהיו צעירים מגיל גיוס) עברו לאזור תעלת סואץ למספר חודשים כדי לסייע לצה"ל.
ב-1974 נרצח עוואד על ידי חוליה שבאה מירדן, בזמן שרעה גמלים בנחל נמיה. הרצח בוצע, כנראה מתוך רצון לפגוע במשפחה על רקע הקשר ההדוק עם מדינת ישראל. המשפחה הוכרה כמשפחה שכולה.
זייד אל מיסק , והנכדים של עלי. צילום מלפני מספר שנים. צילם: גדעון רגולסקי
במשך השנים המשפחה התפרנסה מרעיית צאן וגמלים וכך גם כיום עדיין משמרים הם מסורת זו. בעשרים השנים האחרונות הלכה הפרנסה ופחתה, עם הירידה בכמות המשקעים בנגב והמרעה המתדלדל. גם הביקוש לגמלים פחת. חלק מהבנים יצאו לחיים מחוץ למשפחה ומחוץ לאזור. במשך שנים רבות בני המשפחה מתקיימים בדוחק ובתנאים קשים, ללא חשמל - משום שהם חיים בישוב לא מוכר.
בני עלי וח'ליל הבוגרים עדיין יודעים לאלף גמלים (מקצוע שנעלם מהעולם כולו).חלק מהבנים והבנות למדו בבית הספר שלנו בערבה, כבר לפני למעלה משלושים שנה. חלקם שירתו בצה"ל, או כאזרחים עובדי צה"ל (גששים).
כיום בני הדור השני והשלישי, משולבים במערכות החיים באזור.
בני המשפחה זכו ליחס צונן מהציבור הבדוי בנגב. פרשה של גאולת דם הקשורה למשפחת נאסר, עדיין מקשה על המשפחה. נאסר נפטר לפני כעשרים שנה, חליל נפטר לפני שמונה שנים ועלי נפטר לפני שבע שנים. לאחרונה נפטרה סוילמה, אשתו של עלי, בגיל מופלג. כיום המשפחה המורחבת, מונה מעל חמישים נפשות.
לפני 32 שנה הסיירת הירוקה דרשה לראשונה מהמשפחה לעזוב את הערבה, תוך התעלמות מפרשת חייה המיוחדים ולחיות בתוך הקהילה הבדואית בנגב. המשפחה חיה מאז שנים רבות בתחושה של ארעיות וחוסר בטחון. בני המשפחה רשומים כגרים בעין חצבה ,כי הם מתגוררים באתר לא מוכר. עין חצבה שייכת למועצה אזורית תמר - אך הם מתגוררים על קרקע של המועצה שלנו - מה שהותיר אותם בין הכיסאות של הטיפול המונציפלי עד לפני מספר שנים.
לפני שבע שנים, התארגן פורום של תושבי הערבה ואנשים מחוץ לאזור , אשר יחד עם בני משפחת אל מיסק, פועלים עם המועצה לשינוי מצבה העגום של המשפחה. מליאת המועצה הכירה בהם כתושבי האזור ופעלה להסדרת רישום בהתאם כבר לפני כשבע שנים. מחלקות החינוך והרווחה יצרו קשר עם בני המשפחות. מחלקת התברואה, מפנה את האשפה כנדרש.
מתוך ניסיון ממקומות אחרים בנגב (אזור דימונה). אני מאמין, שהמועצה שלנו והעומד בראשה, יכולים למנוע את צווי הפינוי מהעת האחרונה אשר עומדים להתבצע בקרוב.
תמונות משבת 25.11.17 באוהלי המשפחה. צילום: גילה טל
כל האמור נכתב על דעתי וידעתי האישית.
גדעון רגולסקי
על שבט אל-עמרני וראש השבט שנפטר - עלי עיד אל-עמרני
המאבק נגד פינוי משפחות אל עמרני ואל סעידיין בערבה 2011
תגובות