נפטר: 14.1.2018 - כ"ז טבת תשע"ח
מימי נולד בבית ספר חקלאי עיינות ב-14 בספטמבר 1943, י"ד באלול תש"ג, בן לציפורה ומשה עתידיה, אח צעיר לחניתה ז"ל ותאום לדיתה.
אביו היה מנהל בית ספר ואימו מורה.
מימי גדל בבית דתי שהשפיע רבות על אורח חייו. הוא מתאר את ילדותו הנפלאה מרובה במרחבים גדולים ופתוחים של גידולים חקלאיים, משטחי כלניות, צבעונים ורכיבה על סוסים.
מגיל צעיר אהב לעבוד בשדה והיה לו ברור שיהיה חקלאי.
מימי על הסוסה "שקדה" שמאד אהב
ההומניות ודאגתו הרבה לחלשים ניכרה עוד בילדותו. בסיפוריו מציין שכאשר הגיעו העולים החדשים מעיראק למעברה ששכנה לידם,
תרם להם צעצועים רבים ונהג לשחק איתם בשלוליות ואף רצה לישון באוהלים שלהם.
בתום לימודיו בבי"ס תיכון ברחובות, התגייס לנח"ל. התלבטותו בין עין יהב לעין גדי הוכרעה משום שלא הסכים ללינה המשותפת שהייתה נהוגה בקיבוץ.
וכך בשנת 1962 הצטרף לגרעין נווה והגיע להיאחזות.
בזיכרונו, שתי דמויות שהשפיעו מאד על חייו: חגי פורת ז"ל שהיווה דוגמא ומופת לעבודת כפיים ויוסי יפה ז"ל המ"פ שלו בצנחנים.
עם שחרורו מהצבא יצא ללימודי כימיה באוניברסיטה העברית בירושלים.
מספרים עליו, שהיה חוזר מירושלים לעין יהב ברכיבה על אופניים, לפעמים דרך מדבר יהודה.
תקופה זו מתוארת מפיו כאחת היפות בחייו, כאשר עבודת הגמר שלו הייתה פיתוח של מכשיר חדש שנקרא N.M.R, לימים המכשיר המוכר כל כך - M.R.I .
בשנת 1971 הכיר את דליה שהגיעה לעין יהב כמורה חיילת. הם נישאו בט"ו באב בשנת 1972, במהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים: אייר, עומר, מיכל ויסמין .
הירתמותו, דאגתו ונתינתו הרבה לאלמנות וילדי הצנחנים לאחר מלחמת יום כיפור, הייתה לעבודת קודש בעיניו ולמשימת חייו עד יומו האחרון.
בחוכמתו נהג להסביר תופעות טבע ופסוקים מהתנ"ך לכל מי שחפץ להקשיב, דאג לחברים שומרי השבת ומסורת והיה פעיל בניהול בית הכנסת.
הוא נענה ברצון לכל בקשה לארגון אמירת הקדיש, תפילה בבית הקברות, הדלקת הנרות בחנוכה ולקיחת חלק בטקסים שמחים ועצובים כאחד.
מימי ייזכר כאיש אשכולות, אוהב אדם ואדמה המחובר בכל נימי נפשו לארץ ישראל. איש משפחה חם ואוהב, חבר טוב, פעיל, תורם ונמרץ.
הלווייתו תצא ביום ב' 15.1.2018 כ"ח בטבת, בשעה 16:00 מביתו במושב עין יהב.
יושבים שבעה בבית המשפחה (משק 61) במושב עין יהב.
יהי זכרו ברוך.
מטקס מצטייני יום העצמאות תש"ע
בתחום ההתנדבות ארצית נבחר מימי עתידיה ממושב עין-יהב.
מימי עתידיה מתנדב פעיל עשרות שנים בפעילות קרן הצנחנים ובוועד הצנחנים. הוא מסייע ותורם לאלמנות ויתומים ובמיוחד לבני הנוער היתומים.
באספת חברים במועדון בעין יהב. צילם: דובי לחוביצר
מימי עתידיה - רביעי מימין.
במוסך עין יהב, עם מוטי בן עמי
מימי עתידיה , בין מקימי עין יהב ב"אלבום מושב" - קו למושב 965, ינואר 2017
מימי עתידיה במיון מלפפונים
מארכיון עין -יהב
דליה ומימי עתידיה
הספדים
הלוויה לאבא שלנו – כתבה אייר בתו.
ציפור לא צייץ. שור לא געה.
ששש...שקט. אבא מקריא לי סיפור.
על רבי עקיבא שמסר את נפשו
והמסר הוא חד וברור.
שקיעה בשדה. ילדה ואביה
ערוגות אודם של פלפלים
שיחות לב אל לב. מי ידע, מי יגיע
את כל שאמר בין המילים.
שמעו נא שמיים. הקשיבו לאבא.
הוא מסביר על ליקוי לבנה.
על מסלול כוכבי לכת. על צדק ונגה
ואינני , אינני מבינה
איך ידי השרירים שחיספוס בצידן
שיודעות לתקן הכל
יודעות גם ללטף לחיי בחיבה
ולגרום לי לצחוק ולמחול.
עוף לא יפרח. כי אבא עוזר לי
לפתור בחשבון תרגילים.
אי אפשר לחשב את כל מה שקבלתי
ואתם, גם קטנים , גם גדולים.
הפסח קרב ואבא יוצא
לארגן עוד טיול צנחנים
כי אבא זכר את כל מי שלא שב.
כן- זכר, עשרות של שנים.
וכל אלמנה של חבר שנפל
ונגדע בעודו באיבו
וכל ילד שפתע נותר לבלי אב
הוא חיבק ואימץ אל ליבו.
מילון, אבטיח, עצי התמר
שורות עגבניות נמתחות
לב גדוש וידיים עומסות את הטנדר
יוצא ל"ביקור משפחות."
היה לנו אבא גדול וחזק
ורב חסד בכל מאודו
האזיני לי ארץ! נפל פה חקלאי
בעת מילוי תפקידו.
צילום: דורון לייטנר
לפני כ- 3 שנים קבל אבא מימי עם עוד כמה מחבריו המילואימניקים, דרגת ייצוג "רב סרן" מענף נפגעים. מיד לאחר הטקס הצבאי ערכה המשפחה טקס פרטי ובו הוקרא השיר הבא:
יעלה ויבוא רב סמל מתקדם
החקלאי השזוף מעין יהב
מילואימניק ותיק, לא נאמר כאן "זקן"
שנושא תואר זה בלי כל רהב.
יעלה ויבוא, ויקבל הדרגה
שממנה עולה חד, המסר:
כן, אמנם בלי שום קורס של קצינים הועדה
אך בזכות היא בלי צל של חסד.
היא בזכות פועלו, של יותר מיובל
של צנחן מימי גדוד חמישים
שגויס, התאמן ולחם ושכל,
וחזר בכאב חרישי.
היא בזכות הרגשה שצרובה בו תמיד
בדבר חוב מוסרי, בדבר נטל
היא בזכות העובדה שמביט הוא אחור
וזוכר הנופלים בשדה - קטל.
"הרעות – נשאנוך בלי מילים"
כך אמר המשורר ודייק בדברים
נשאנוך בארגז טנדר לוט בברזנט
וגדוש במלון ותמרים.
"כי רעות שכזו לעולם"...
כך המשיך המשורר וכיוון לאבינו
שנושא את עולה של רעות – עד עולם
בלי הסבר. אם תבינו – תבינו.
שגומא מרחקים לאורכה ולרוחבה
של ארצנו זו – חמדת אבות
שנכנס, וניגש, לוחץ יד בחוזקה
ומביט בעיניו הטובות.
על כל עמלך, זה עשרות בשנים
במסירות, בלי לאות, בלי "בערך"
ועל דעת ענף מפגעים – שיודעים
מה רבים שפגשוך בדרך.
ומאות משפחות, אלמנות ויתומים
שליווית מאז קום "הקרן"
ועל דעת אשתך, הילדים והנכדים
תוענק פה דרגת הרב סרן.
צילום: דורון לייטנר
מימי
ביקשו ממני לדבר בשם ה"אימהות". ה"אימהות של הילדים", או "הנשים של החברים שנפלו" ושאלתי "מה פתאום אני" אני ראויה לדבר בשבחו של צדיק?
המעמד הזה קשה לי, כי אתה מימי, בצניעותך תמיד הסתייגת מדברי שבח המכוונים אליך, אבל אין מנוס. הנשמה שלך עדיין כאן ותצטרך להקשיב. היית עבורנו אחד במינו, אדם מיוחד כל כך וצדיק כל כך ואהוב כל כך.
כשנפגשנו לראשונה היינו צעירים ואחרי טראומה של אובדן נוראי. בענווה הושטת יד לעזרה ונרקמה בינינו חברות אמיתית. במשך עשרות שנים היית עבורנו חבר, משענת וכתובת.
באחד הטיולים ישנו באיזה מוסד חינוכי. הצטרפתי לטיול רק בערב. חילקו אותנו לחדרים ובהם היו מיטות בלי מזרונים, סיפקו לנו מזרונים מקונטיינר צבאי, אך כשהגעתי בלילה הקונטיינר כבר היה נעול, התהלכתי בשביל ובמקרה פגשתי אותך ושאלת אם אני זקוקה לעזרה, אמרתי שאין לי מזרון, פתאום אורו עיניך הטובות ואמרת לי בטבעיות "באיזה חדר את? אני חושב שאני יודע איפה יש מזרון מיותר".תוך דקות ספורות הופעת עם מזרון. למחרת הבנתי מבלי שתגיד, שאני ישנתי מצוין על מזרון ואתה ישנת כל הלילה על קפיצים.
מימי ידעת לפנק אותנו ואהבנו מאד את הפינוק הזה. בכל הזדמנות שנפגשנו, אם בטיול,באנדרטה, או באזכרות פרטיות, או בשמחות, ידענו מה מסתתר בטנדר שלך מאחור. חצית את הארץ לאורכה ולרוחבה, כדי להביא לנו מגידולי השדה שלך: אבטיחים, פלפלים, מלונים ותמרים. בכל טיול ציידת את "מועדון האימהות" בכל טוב השדה והחממות שלך.
אבל לא רק בטיולים זכינו לטעום מפרי אדמתך, בכל ציר בו נסעת (וכפי שהבת שלי הזכירה לי) היית נוסע בזיגזג רק כדי להביא ארגזים מלאים בכל טוב לאחת הבחורות, שגרה פה ואחת שגרה שם.
התלוצצתי וכיניתי אותך "הירקן הפרטי שלי", לא פעם גם כשלא הייתי בבית הייתי מוצאת ליד הדלת ארגזים מלאים וידעתי שקפצת לביקור.
בדרך כלל מיהרת בדרכך הביתה, אבל בכוס תה חם תמיד היית מוכן להתכבד ובביקורך האחרון אצלנו הגשתי לך תה עם נענע והתפעלתי ,כי אכלת גם את הנענע.
בחג חנוכה האחרון בהיותנו במלון בטבריה זיכית אותנו בהדלקת נרות בערב האחרון של החג. הייתה הרגשה שחל כוונה אמיתית כשבירכת עבורנו ולא ידענו שזאת תהיה הפעם האחרונה.
לא פעם גייסת את אנשי עין יהב היקרים לארח אותנו את "קרן הצנחנים", כשהיינו בדרכנו חזרה מטיולים בסיני ובאילת.
איך נמשיך בלעדיך מימי? שום דבר כבר לא יהיה, כפי שהיה עבורנו. המתיקות שלך השתקפה דרך הפירות שגידלת והרעפת עלינו בכמויות.
מימי, התחברנו לילדים שלך ושל דליה היקרה, אשר השתלבו בפעילות והפכו לחלק מאיתנו.
אייר עומר מיכל ויסמין האהובים, האבא שלכם יחסר לנו מאד. היה יהודי מאמין, בן אדם ערכי, שקיום המצוות היה חשוב לו מאד, בצנעה הרעיף אהבה על כל הסובבים אותו.
בתהילים הנאמרים היום- יום שני בפרק ל"ב (ל"ב) כתוב "שמחו בה' וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב" אתה מימי האהוב שלנו, שמחת שמחה אמיתית בה' ודרכיך הם דרכי נועם כדרכם של צדיקים ישרי לב... עטופים בדמעות אנו מתפללים לעילוי נשמתך ואומרים לך תודה.
סנדי
בס"ד
משפחת עתידיה היקרה,
דליה, אייר, עמר, מיכל, יסמין,
הידיעה על מותו של אבא מימי הכתבה בי בכאב גדול.
דמותו היא דמות מופת בעיני. סמל לצניעות , לטוב לב ולאהבת הארץ.
מה זוכרת ילדה קטנה מביקור של פעם השנה?
מיד כשנכנסנו בשערי עין יהב בערב היום הקדוש יום הכיפורים, היינו מזהים את מימי על הטרקטור,
לבוש בגדי עבודה ופניו קורנות משמחת המפגש.
כל כך התרגשתי מהפשטות, מהקרבה לאדמה, מהמסירות.
אף שלא גרתי בעין יהב ולו יום אחד (כמו רחלי ועמי) ובעצם הביקור היה רק פעם בשנה, אין ספק שהוא השאיר בי חותם בל ימחה.
אני מרגישה זכות גדולה שהכרתי את אביכם שנתן לי ללא מילים שיעור באהבת האדם והמולדת.
מקבלת על עצמי ללא נדר לדבוק בדרכיו ולהרבות חסד.
שולחת חיבוק גדול לכולכם
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים לעד
באהבה ובגעגוע,
רננה (צביאלי) גלצר
מעלה אדומים
סופדת למימי יובל-יסכה ראובן בדף הפייסבוק שלו:
"פגשתי אותו בלב המדבר,
יפה שקיעת שמש ללב עצוב
ציירתי לו עץ וכבשה על נייר
והוא הבטיח לי שישוב "...
יושבת לומדת למבחן מחר, פתאום טלפון מהארץ..
החברה הכי טובה שלי על הקו..
ישר הרגשתי שמשהו אינו כשורה.
- מימי מת.
שתי מילים שהרעידו לי את הנשימה.
אני לא מצליחה להבין איך מישהו כל כך חי יכול בכלל למות..
איך טוב לב מהלך על רגליים יכול בכלל להיפסק בעולם הזה, וכמה אנחנו זקוקים לטוב הזה... כמה אור הפיץ האדם הזה.
מימי שלנו, של עם ישראל..
אני לא מצליחה כבר להתרכז, הלך לי המבחן מחר..
רק חושבת על כל החיים שלי שהתשנו בזכות האדם היקר הזה שהיה לי כאבא.
האדם הזה שאימץ אותי לליבו בגיל 15 ומאז היה שם כמו אבא שתמיד בשבילי.
בזכותו הכרתי את המשפחה המופלאה הזאת- " קרן הצנחנים ", ואת הגאווה שהייתה לו בעיניים כשנהייתי קצינת נפגעים - לא אשכח.
אדם שעד יומו האחרון התנדב למילואים במערך הנפגעים, וכמות המשפחות השכולות שנגע בהן, תמך והיה בשבילם- לא ניתן למנות.
כל פעם שנסע בארץ, היה עוצר מביא למשפחה שכולה מלונים, פלפלים, עגבניות, תמרים – ממתיק במעט את הכאב הרב , תמיד בשקט מיוחד שכזה, מביא חיבוק, מקשיב, תומך...
איך שאני לא הופכת את זה - השורשים העמוקים והחשובים בחיי- נבעו ממנו.
גם אם אכתוב ספרים על גבי ספרים זה לא יספיק לתאר במעט את האדם שהיה, את הטוב לב הנדיר שזרם ממנו, את היותו ארץ ישראל היפה והטובה, את היותו המורה דרך שלי בכל נתיב שהלכתי.
אתה מבין שאתה לא באמת יכול ללכת לי...אני זקוקה לך עוד פה...
להלוויה שלך לא אספיק להגיע, אך מבטיחה לך שאעשה הכל כדי להתמיד. והלוואי ויום אחד תהיה גאה בי מלמעלה כשאסיים לימודי רפואה.
אני כבר שבוע בחלומות על סוף הסמסטר, שאבוא לעין יהב אליכם, שנלך לטייל קצת במדבר במקומות נסתרים שתמיד הכרת לי.
שבוע חולמת איך אני נכנסת אליכם לריחות של הבישולים של דליה, לריח המדבר והגידולים של השדה של החקלאי הכי מיוחד במדינה שלנו.
לעיניים הטובות והמאירות שלך. והאמונה העצומה שלך בי - כמו ששום אדם לא האמין בי.
למדתי ממך משהו מאוד חשוב - שכדי לזהור ולהאיר לא צריך לעשות רעש, לעיתים עיניים מדברות לא פחות ממילים, והיכולת להקשיב באמת למישהו אחר - חשובה יותר מיכולת הדיבור.
זכיתי להכיר את האדם הטוב הזה.
זכיתי לשיעורי מולדת ממנו .
זכיתי שאדם מיוחד כמוהו היה ותמיד יהיה חלק מחיי.
מימי עתידיה , יהי זכרך ברוך לעד ..
המנגינה שלך תתנגן לנצח בליבי
והר סדום לעד יהיה המקום הכי קסום בשבילי.. בזכותך.
מימי
נפגשנו אחרי המלחמה. אני ילדה בת ארבע ואתה גבר בן 30. אני אחרי אבדן, ואתה אחרי כמה.
זוכרת אותך מגיע תמיד עם כובע (טמבל?) ובגדי עבודה, עם ארגזים מלאים פלפלים. אחרי נסיעה ארוכה, מלא אנרגיה, סוחב ומעמיס.
מדבר על זה שאתה מייחל לבן שיעזור לך במשק.
לימדת אותי שבתנ״ך כתבו על ההתפתחות האבולוציונית (ששת ימי הבריאה) עוד הרבה לפני דרווין, ומשם התחברתי למשפט שהדת יודעת מה שהמדע מנסה למצוא (דן בראון).
כל כך הרבה זמן עבר, וזה מה שנשאר.
במילים אי אפשר לתאר, את חשיבות נוכחותך בחיינו, ילדי קרן הצנחנים.
הילה (49) קיבוץ מורן.
הילה טלומק ממורן עם מימי במפגש העמותה בגבעת התחמושת בירושלים 2017
מימי עתידיה (באמצע השורה הראשונה) בכנס הצנחנים 2017
כתב מרדכי עמנואל:
בס"ד ב' שבט תשע"ח.
הבשורה המרה על הסתלקותו בחטף של ר' מיכה - מימי עתדיה ז"ל.
שמי מרדכי עמנואל. בזמנו שמשתי כמשגיח כשרות מטעם רבנות חברת תנובה. במסגרת תפקידי בצעתי את מצוות הפרשת תרומות ומעשרות ביבול התמרים של ביהא"ר של צור [כך שמו כמדומני] בעין יהב.
הייתי בבית האריזה ור' מיכה - מימי שמע על בואי מצור, והגיע למשרד בית האריזה. הוא דרש בתוקף שאבוא לבקרו בביתו. הסבירו לי שמימי הוא הדתי של עין יהב. ואכן הפגישה עם היהודי היקר הזה שארעה לפי דעתי בשנת תשס"ג או תשס"ד עדיין חקוקה בראשי. ר' מיכה הדגיש שכל האוכל בביתו מעושר כדת וכדין, ואני יכול לאכול בשקט. אם איני טועה, הוא זה שסיפר לי גם על המניין של יום כיפור של המושב, שמנהל אותו בחור בשם צביאלי שהיה קצין דתי בעין יהב, ויום כיפור אחד נתקע בערב יום כיפור, וחזר בלית ברירה למושב, ומאז הוא מנהל את תפילת יום כיפורים במושב.
מימי היה מלא באמונה דתית וכמדומני ששמעתי ממנו אז על בית הכנסת בעין יהב ועל פעילות היידישקייט שהוא משתדל בדרכי נועם להפיץ. חלומו של מימי [שלא התגשם עדיין] היה להקים בעין יהב מקווה טהרה. כך הוא אמר לי. כיום נוסעים למרכז האזורי בספיר, שם הוקם מקווה טהרה מפואר ע"י המועצה הדתית האזורית. הסתלקותו בימים אלו הקרוים 'שובבי"ם' [ראשי תיבות של ששת פרשיות השבוע מפרשת שמות עד פרשת משפטים] ומוקדשים בכל הארץ להתחזקות בהלכות הבית היהודי, ציינו בשבילי, שבעין יהב היה יהודי יקר שפעל בשקט ובצנעה למען טהרת עם ישראל. המפגש הבודד הזה עם מימי השאיר עלי רושם עז.
נזכרתי עכשיו בפרט נוסף. לאחר הפרשת תרומות ומעשרות בבית האריזה של צור, נתעורר הצורך שיתבצע פיקוח צמוד על המשלוחים למרכז הארץ, שאכן כל התוצרת מגיעה מעין יהב. ר' מיכה מימי ז"ל קבל על עצמו [בהתנדבות!] את המשימה, והוא היה מאשר בחתימתו על תעודת המשלוח, כל משלוח תמרים שיצא בהכשר רבנות תנובה, ונשלח למחסני הפירות היבשים שלה.
על מותו הטרגי שמעתי מאחי אלחנן שיבל"א שגר בשכונת נוף אילון ליד קבוץ שעלבים, ששמע עליו מחברו לעבודה במשרד בקבוץ שעלבים, הח' יצחק קינל נ"י. יצחק היה בקשר הדוק עם ר' מימי ז"ל בקרן העזרה לאלמנות ויתומי משפחת הצנחנים. יצחק סיפר שר' מימי עלה בשנת שמיטה לירושלים כדי ללמוד תורה.
המלאכים ששמרו על ר' מימי ז"ל בחייו ובכל דרכיו, ימשיכו לשמור על משפחתו וילדיו ועל משפחת עין יהב היקרה שאיבדה יהודי אמיתי, אמין ומאמין, דורש טוב לעמו ומבקש שלום לכל זרעו. יהי זכרו ברוך. המקום ינחם אתכם עם שאר אבלי ציון וירושלים. אמן.
גדי רטר / הקרן לטיפול במשפחות חללי הצנחנים (קובץ לא נגיש)
רננה צביאלי גלזר (קובץ לא נגיש)
מימי - מדף הפייסבוק של דובי הדר
עמרם שינדלר (קובץ לא נגיש)
מימי במהלך מפגש בעין יהב - מדף הפייסבוק של דובי הדר
אוהל מימי במכינת עין יהב
דברים שנשא גלעד נעמן, מילדי עמותת הצנחנים, בטקס חנוכת האוהל
משפחת עתידייה!
כל בני האדם נולדים בני אנוש, חלק מהם מצליחים גם להישאר אנושיים. בתוך הכאוס שאני ורבים כאן נזרקנו אליו, חיפשתי וחיפשנו במה להאחז. בני האדם מחפשים את קבוצת השייכות שלהם בשביל לדעת שמכירים אותם, שרואים אותם,שמקבלים אותם, שאוהבים אותם. מימי ושאר אנשי הקרן היו כסלע יצוק, כבסיס איתן, כמקור לשפיות בתקופות הארוכות, הקשות, המבלבלות והעצובות שחווינו. באופן אישי, עבורי ההגעה למפגשי הקרן היוותה כמקור חמצן, כבסיס לצמיחה, כמשפחה שחוברה לה יחדיו, לפגוש בחיוך של מימי, בעיניים האוהבות שלו,ב לב שחושב רק עליך, רק על האחר.
יש בשנים האחרונות מחקרים רבים על המושג " אושר"(כולם פתאום התחילו לחפש אותו) אם חוקרי האושר היו שואלים את מימי מהו האושר, מימי היה עונה לא רק עם השפתיים כי אם עם החיוך הטוב, הכתפיים הרחבות, העיניים מלאות האהבה, כפות הידיים עם החום הפורץ מתוכן, שמה שגורם לאדם להיות מאושר זאת הזכות להיות משמעותי לאדם אחר, זה להיות חלק ממערכת של אנשים המאמינים בנתינה ללא ציפייה לתמורה, בנתינה הבאה מאהבה והתכווננות לאחר!
מימי, זכית בימי חייך לכך ואתה ממשיך לזכות בכך גם אחרי לכתך,האנשים כאן שנקבצו היום, כל אחת ואחד מהם, יש בהם ממה שיש בך, זאת קבוצת השייכות שלי זאת קבוצת השייכות שלנו/שבנו. מכאן, מהמקום הזה אני קורא לכל אחד ואחת מכן, תדבקו בטוב, ברגישות, בצניעות - זאת המורשת של קרן הצנחנים, זאת המורשת של משפחת עתידייה ושנזכה כולנו להמשיך ולהפיץ אותה במעגלים הנוספים של חיינו.
גלעד נעמן / מורן
תגובות