כתב: ד"ר עודד קינן
אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת, שאינה נפסקת לעולם.
הזאב האחד הוא זאב הרוע, הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית. הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה…
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא? ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו...
לאחרונה התחוללה סערה תקשורתית בעקבות מקרים שבהם תקפו זאבים ילדים באזור עין גדי ומצדה. מומחים ומומחים מטעם עצמם ליבו את הבערה והפכו אותה לאש בשדה קוצים. לפני שמתחילים לצוד כאן זאבים בשביל הנקמה, ולפני שקופצים למסקנות מוצדקות או מוטעות, החלטתי לספר כאן בקצרה את סיפורם של זאבי ארץ ישראל.
הזאב האפור (Canis lupus) הוא הגדול בין הטורפים ממשפחת הכלביים בישראל (ואל תתבלבלו, הצבוע המפוספס, הגדול מהזאב, אינו שייך כלל למשפחת הכלביים). בישראל קיימות כארבע אוכלוסיות של זאבים משני תתי מינים שונים השונות בסביבת המחייה שלהן ולפיכך גם במשקלם. משקלו של תת המין החי בערבה (C. lupus arabs) הוא כ-18 ק"ג בממוצע בעוד שמשקלו של זאב מתת המין החי ברמת הגולן מגיע ל-32 ק"ג בממוצע.. גם זה וגם זה קטנים בהרבה מהזאב החי באלסקה ובצפון קנדה שמשקלו הממוצע הוא 70 ק"ג! ואכן, למרות הבדלי הגודל הניכרים שייכים כל הזאבים הללו לאותו מין, כפי שכל הכלבים בעולם (כ-500 גזעים שונים) מוצאם כולם מהזאב האפור.
למרות השונות הרבה בין הזאבים, ניתן להבדיל די בנקל בין זאב לכלב. החוטם וקדמת הלחיים של הזאב תמיד לבנים, החזה לבן אפרפר והזנב שמוט. גם צלליתו הזקופה של הזאב שונה משל כלב רגיל. עם זאת, חוקרים מסוימים טוענים שמרבית אוכלוסיית הזאבים בארץ התערבבה בשלבים כאלו ואחרים גם עם כלבים מבויתים.
זאב אפור צילם: עודד קינן
הזאבים חיים במבנה חברתי משפחתי היררכי, הזכר והנקבה הבכירים הם המתרבים בעוד שהצעירים מסייעים להם לגדל את הצאצאים ולהגן על הטריטוריה. בעוד שבארה"ב וקנדה נצפו להקות של 20 פרטים, בערבה ובמדבר יהודה נראות להקות קטנות של כ-4-6 פרטים.
מאז ומתמיד התקיימו קונפליקטים בין האדם והזאב, קונפליקטים אלו החלו מאז שהאדם החל לביית בקר וצאן. הזאבים, שמצאו טרף קל יחסית, החלו לפגוע בעדרים. הקונפליקטים הללו הובילו לקטל נרחב של אוכלוסיות זאבים בכל העולם והם נדחקו לאזורים שבהם העימות עם בני אדם הוא קטן יותר. גם בישראל קיים קונפליקט בין זאבים לבין רועי צאן ברמת הגולן ובכל שנה מדללים פקחי רשות הטבע והגנים זאבים על מנת להקטין את הפגיעה בעדרים.
בשנים האחרונות החלו מחקרים רבים לחשוף את חשיבותם של טורפים גדולים למערכת האקולוגית היות והם מווסתים את אוכלוסיית אוכלי הצמחים. השבתם של הזאבים לפארק ילוסטון בארה"ב השיבה את האיזון לפארק בדרך שאף אחד לא חזה. הזאבים וויסתו את אוכלוסיית האיילים ובכך איפשרו לעצים חדשים לצמוח בשולי הנחלים, עצים אלו איפשרו לאוכלוסית הבונים המקומית שהיתה על סף הכחדה לחזור ולשגשג. והבונים השתמשו בעצים החדשים על מנת לסכור את הנהרות ולשנות את תנועת המים. השבתם של הזאבים לפארק ב-1995 החזירה את כל הפארק לאיזון. גם אוכלוסיית הדינגו, כלב הבר האוסטרלי, שנרדפה על ידי האוסטרלים לאורך שנים בגלל החיכוך עם העדרים, התגלתה לאחרונה כחשובה ביותר לויסות המערכת האקולוגית והיום מקדמת הממשלה חוקים להגנתם ומערכת של פיצויים כספיים לחקלאים שעדריהם נפגעים מטריפה.
עד לאחרונה כמעט ולא התקיימו מקרים בהם ניסו זאבים לתקוף בני אדם בארץ ובעולם (פרט לזאבים חולי כלבת) אבל בשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי. בשנת 2012 כאשר התגוררתי בספיר, נכנסו זאבים למושב וטרפו גורי חתולים וכלבים, ומאז שמעתי על הזדמנויות שונות בהן נכנסו זאבים לישובי הערבה ופגעו בבעלי חיים קטנים. והנה, כעת, אנחנו שומעים על זאבים שתוקפים ילדים קטנים בשמורת עין גדי ובחניוני לילה. זו בעיה חמורה שאין להקל בה ראש כלל ויש למצוא פתרונות נקודתיים על מנת שחס וחלילה לא יפגע אף ילד, אך יחד עם זאת אנחנו חייבים להבין את שורש הבעיה ולטפל בה כפי שצריך. הבעיה האמיתית נובעת להערכתי משילוב של סיבות אקלימיות ואנושיות. שנת 2016 היתה שנה שחונה שהגיעה לאחר מספר שנים גשומות מאוד, בשנים אלו עלה מספר הזאבים בשטח היות והיה להם מזון רב יחסית. השנה שאחריה היתה קשה מאוד ולזאבים הרבים לא נותר אלא לנסות את מזלם בדרכים אחרות, אם בציד של בעלי חיים גדולים יותר (וכבר צפינו באותה שנה במספר רב של מקרים בהם זאבים ניסו לטרוף צבאים ויעלים ובחלקם אף הצליחו) ואם בהגעה לאזורים בהם חיים בני אדם שם יש מלאי מזון כמעט בלתי מוגבל. סביר להניח שהיו גם אנשים שנהנו מהקרבה של חיות הבר המופלאות ואף האכילו אותם, דבר שהקטין את הפחד של הזאבים מבני אדם והוביל לבסוף למקרים שאנחנו שומעים עליהם בתקופה האחרונה. הדרך לפתור בעיה כזו היא להקטין עד כמה שניתן את המגע בין בני אדם לזאבים באזורי חיכוך אלו.
תופעה דומה למה שקורה בימים אלו בעין גדי ובמדבר יהודה התרחשה גם בארה"ב, שם תפס זאב הערבות (קויוט) את מקומו של הזאב האפור שנכחד. גם שם נאלצו קויוטים להיכנס לאזורים מיושבים כדי לחפש מזון ונוצר חיכוך בינם לבין בני אדם. קבוצה של חוקרים ואנשי חינוך פיתחו מודל קהילתי אקולוגי (Coyote friendly communities) שמקטין את החיכוך בין בני אדם וזאבים ומעלה את המודעות לחשיבותן של טורפי על במערכת האקולוגית. אני מאמין, שדרך זו היא הפתרון המקיף היחידי שיוכל לטפל בבעיה גם כאן.
בימים אלו אנו מקיימים מחקר בקנה מידה עולמי הבוחן את תרומתם של טורפי על במערכות אקולוגיות ואת ההשפעות שיש ליישובים על הטורפים ומכאן על כל המערכת האקולוגית. בערבה מתגורר היום דוקטורנט אוסטרלי בשם גאווין בונסן החוקר שאלות אלו בעזרת מערכות חישה מרחוק. את המחקר מנחים ד"ר אריאן וולך וד"ר דניאל ראמפ מאוסטרליה, ד"ר דרור בן עמי מאוניברסיטת תל אביב ועבדכם הנאמן. אנחנו מקווים שהמחקר יספק את הבסיס לפתרונות אפשריים ולדרכים למניעת החיכוך בין בני אדם לטורפים הכל כך חשובים במערכת האקולוגים המדברית.
ברבות מיציאותיי לשטח אני נפגש עם זאבים, מעולם לא חששתי מפניהם ומעולם לא חשתי איום מצד החיות המרהיבות והמפוארות הללו. כולי תקווה שנמצא את הדרך הנכונה להקטין את ההשפעה שלנו, הפולשים, על הזאבים המקומיים ושנצליח לחזור לדו קיום של כבוד בינינו לבין החיות המופלאות הללו.
ולבסוף, צריך לזכור שלמרות הסערה התקשורתית, הסיכוי שלכם לחטוף ביס מהכלב של השכנים הוא גדול באלפי מונים מהסיכוי להיות מותקף על-ידי זאב. ובכל זאת, כשאתם יוצאים לטבע, שימרו על ילדיכם היטב וזיכרו: זה מקומם של בעלי החיים, אנחנו רק אורחים שפולשים לביתם.
תגובות