בעקבות השיטפונות האחרונים, נטע שולפת מן המגירה רשמים שכתבה על אירוע שטפוני בשנת 1987 וגם מספרת לנו איך ולמה זה קורה - ודווקא במדבר.
כתבה וצילמה: נטע אור
שבת בבוקר – 17.10.87, יצאנו לאחד מטיולי השבת שלנו. הפעם עשינו את דרכנו בדרך הבשמים –מואה, קצרה, מצד- נקרות ותכננו לשוב הביתה דרך נחל נקרות.
בשובה ונחת ישבנו לאכול את ארוחת ה''בוהריים'' שלנו על קרקעית הואדי ואז החל הכל ---
זה התחיל כמעין רסס עדין, נעים וחרישי, של טיפות מים קטנות , שאילץ אותנו להביט למעלה ולחפש בשמי הקיץ התכולים את הענן שמוכרח להיות שם. במהירות הצטופפו ובאו עוד עננים כהים וטיפות המים החלו להתעבות ולגדול. טיפות כבדות וצפופות ניתכו מן השמיים וברעש גדול נקשו באדמה היבשה ובסלעים ופתאום הכל מסביבנו ריקד וריצד והתיז מים.
במהירות גרפנו את סעודתנו המיוחלת, שזה עתה ערכנו על המפה שפרשנו על סלע, ומבלי לקפל את המפה תחבנו הכל לתוך הארגז, קפצנו איתו על הג'יפ ומיד פתחנו בדהרה במטרה לצאת מן הקניון העמוק בעוד מועד.
נסענו במהירות במורד הואדי שאפיקו עדיין יבש והנה, בבת- אחת נשמעים קולות מים רבים ומכל קירות האפיק זורמים ויורדים מפלי מים, קטנים וגדולים, צרים ורחבים וכל חריץ וחריץ במצוקים הזקופים, משני עברינו, מריק מים אל תוך האפיק, שערוצי זרימה מתחילים להיווצר על קרקעיתו. והכל ביחד ובכל מקום ובו בזמן – אל מול עינינו הרואות כיצד נוצר שיטפון.
הבנו שלא נגיע הביתה בדרך הזו ופנינו במהירות לאחור, בכיוון מעלה הנחל בהחלטה לצאת מן הנקרות, אל יובלו הצדדי הקרוב ביותר- הוא נחל צרורות -שערוצו שטוח ואגן ההיקוות שלו מצומצם בהרבה, וכך להחלץ מהשיטפון. והגשם ממשיך לרדת ללא הפוגה וכמו ''נבקעו כל מעינות תהום רבה וארובות השמיים נפתחו''. גם הערוץ הקטן יותר הולך ומתמלא ותוך דקות, כולו כמעט, שטוף במים זורמים בעוצמה.
מצב מלחיץ. יש לפעול במהירות. אסור להתמכר ולו לרגע, לעוצמת היופי המקיף אותנו. תרנו בעינינו אחר שרטונות הואדי, ראינו תלולית קטנה בשולי הערוץ, עלינו עליה ועצרנו שם. ידענו שכאן אנו בטוחים, שלא ניסחף בשיטפון, רק צריך להמתין ולכל היותר נאלץ לבלות את הלילה בישיבה ברכב. קצת קר, קצת לחוצים, אך נפעמים מעוצם החוויה.
נחל צרורות 17.10.87
יושבים בג'יפ, המנוע מטרטר (כי האלטרנטור נירטב ויש ליבשו) ו מ ח כ י ם. ברגע שדומם מנוע הרכב מגיע לאוזנינו רעם מים שוצפים ומולנו, מהר משא, יורדים שלושה מפלי מים אדירים, צונחים מן המצוק הזקוף אל קרקעית הואדי ומעלים סביבם ענן לבן ומתערבל של נתזי מים. עוד רגע ואנו עומדים על אי קטן וסביבנו מים, מים ומים ומחלונות הג'יפ אנו צופים במראות המופלאים מבעד למסך של גשם.
שעת אחר- הצהריים. שמיכת העננים הכבדה כמו מתרפטת קמעה ונפערים בה מעט חורים קטנטנים, לבנים- כחלחלים. והגשם מוסיף לרדת. ובערוצים שוצפים המים ומתנחשלים,סוחפים וגורפים עימם שברי ענפים ושיחים, והנה עץ שיטה שלם שט עם הזרם. ולפתע, נפתח צוהר בעבים והשמש הנוטה מערבה, מלכסנת מבעדו קרני אור ארוכות וזוהרות, ועל כל הגבעות שמסביב – הנמוכות העגלגלות, המצופות באבני-צור כהות – מופיעה הילה, בהירה וזוהרת, בגובה של חצי-מטר בערך.
מהו החזיון המופלא הזה? להנחתי – טיפות הגשם מכות בריצוף האבנים וכל טיפה ניתזת לאלפי רסיסים זעירים, היוצרים ערפל מים שמחזיר את אור השמש. מראה קסום על במת המדבר.
הר משא 17.10.87
לאט לאט נחלש הגשם עד ששכך. נראה כי העננים רוקנו את כל המלאי האצור בם והחלו להתפוגג. תוך שעה ירדה הזרימה. המפלים האדירים היו לזרזיפים דקים ואנו הרשינו לעצמנו לחצות את הנחל, בנסיעה איטית וזהירה, ולעלות לקצרה בדרכנו הביתה. עלינו למצד וירדנו לנחל קצרה – הוא זרם עדיין. עמדנו על הגדה והמתנו שיכלו המים. רק בלילה, תחת שמיים מכוכבים – ללא עננים – ירדנו אל הנחל ובזהירות נסענו הביתה.
בפניה לעין-יהב, פגשנו בכל העם הרב שעלו מאילת – הן מוצאי חג שמחת-תורה היה- כולם עומדים על הכביש וצופים בחזיון השוטף לעיניהם, בנחל נקרות, באין אפשרות לחצותו.
שטפון לפני היות הגשר על נחל נקרות
מהו הבסיס לתופעה המופלאה הזאת? מדוע נוצרים שיטפונות שכאלה ומדוע דווקא כאן?
קרקעות המדבר מאופיינות בתשתית סלעית, אבנית, ובמבנה חרסיתי ומשקעי מלחים שונים. כאשר השכבה העליונה רווה מים,תופחים בה החרסיות והמלחים, ונוצר קרום אטום למים והקרקע נחסמת בפני חלחול נוסף ומרבית המים ניגרים על פני השטח. בתנאים של עוצמת גשם קטנה, יתכן ותהליך האטימה לא היה מתרחש כלל. להווצרות זרימה שיטפונית נחוצים לפחות 3 מ''מ גשם בזמן קצר מאוד.
גורם נוסף המסייע להווצרות שיטפונות - העדר כסות צומח מפני השטח. הקרקע החשופה נתונה להשפעה מיידית של טיפות הגשם, שפעילותן המכנית, באמצעות המהלומות המכות ישירות בפני הקרקע, מגבירה את יצירת הקרום האוטם ואת הנגר העילי של המים. כסות צומח היתה עשויה לפזר ולרכך את עוצמת טיפות הגשם וכן להוות מכשול מכני לזרימה, להשהותה ולפזרה על פני שטחים נרחבים יותר.
עוד גורם מסייע – הפרשי הגבהים בין הרי הנגב לערבה, בונים מדרונות בעלי שיפוע חריף, כך שהמים הניגרים עליהם צוברים מהירויות זרימה גבוהות מאד, וגם זה מפחית את ספיגת המים בדרך.
נוסף לכך – הנחלים הגדולים היורדים לערבה –נחל צין, נחל נקרות, נחל פארן, נחל חיון– מנקזים מים מאגני היקוות נרחבים מאד.
ולקינוח - חגיגה של תמונות משטפונות סוף אפריל 2018 בנחל נקרות ונמייה:
נחל נמייה 27.4.2018
המגלש שגלש ומאגר נקרות 28.4.2018
תגובות