דלג לתוכן העמוד

לזכרו של מאיר בן-שדה 1941-2021

  • מאיר בן שדה זכרו לברכה

    מודעת אבל מאיר בן שדה


    נפטר בשבת, 26/6/2021. ההלוויה התקיימה ביום ראשון, 27/6 בשעה 18:30 בבית העלמין בעין יהב. 


    קורות חייו 

    מאיר בן שדה בן לשרה ויצחק אפלמן אח ליוסי, בינה ודליה, נולד בכפר ויתקין ב - 15.6.1941

    הוא למד בביה"ס היסודי בכפר ויתקין ובביה"ס התיכון החקלאי יד נתן ליד עכו.

    רותי בן אליהו הייתה מדריכתו במסגרת תנועת בני המושבים.

    מאיר היה בגרעין הראשון של עין יהב- גרעין נאות , אך העדיף להתנדב לצנחנים ובאוגוסט 1960 התגייס לצבא.

    בספטמבר 1965 התחתן עם פרחיה. הזוג התגורר בכפר ויתקין שם ניהל מאיר משק ובו רפת, לול ופרדס והיה פעיל בטיולי הנוער עם יוסי יפה .

    למאיר ופרחיה נולדו שלושה ילדים- איילת, עמית ועינב.

    ב-1970 הגיעו פרחיה ומאיר לעין יהב.

    מאיר שימש כחבר בוועדות רבות, בין השאר היה מרכז וועדת חברה, חבר בהנהלת האגודה, יו"ר ועד הנהלה, פעיל ונמרץ בחוגי בית שעסקו בנושא "פני המושב לאן."

    מאיר היה בוגר מכון אבשלום וארגן טיולים רבים מטעם הצבא והמושב.

    הוא ערך ניסיונות בגידולים שונים, בין השאר גידול פפאיה והיה בין הכורמים הראשונים בעין יהב.

    בנסיעתו לדרום אפריקה בשנות ה - 80 למד מהם על זן הענבים "בן חנה"

    מאיר בן שדה שבועות 2005

    חג שבועות 2005 בעין יהב

    בשנת 1990 טולטלו חייהם של מאיר ופרחיה כשעמית בנם נהרג בתאונה במהלך שירותו הצבאי והוא בן 22 במותו.

     במשך שנים רבות מאיר ניהל את טקס יום הזיכרון ותרם מיכולותיו בכל תחום.

    איילת ועינב בנותיו, חברות במושב עין יהב ולפרחיה ומאיר 4 נכדים ונכדות.

    מאיר חלה בסרטן והדרדרותו הייתה מהירה מאד, אשתו ובנותיו ליוו אותו עד רגעיו האחרונים.

    מאיר ייזכר כאיש שיחה נעים, שהתעניין בתחומים רבים, איש ישר, צנוע ובעל עקרונות, "איש שאהבת הארץ והאדם זרמה בעורקיו"

    יהי זכרו ברוך!


    הספדים ודברים לזכרו

     

    סבא שלי

    הג'ינג'י הנצחי עם העיניים הכחולות והחיוך הרחב.

    כמה שאני אתגעגע לחיוך הזה...

    כל כך הרבה זכרונות יש לנו ביחד ועוד קשה לי להאמין שאתה לא כאן... לצחוק איתי על הכל, לספר לי סיפורים על הצבא ועל כפר ויתקין ותמיד

    לשאול ולהתעניין מה שלומי ומה שלום גולי ותום והכל בלב פתוח מלא באהבה, שרק סבא יכול לתת.

    אני מתבוננת לאחור על הנסיעות בטנדר עם כובע הבוקרים הקלאסי ואני ילדה בת 6 לומדת להכיר דרכך את כל השמות במגדיר הצפרים שלך.

    אני ואתה יושבים שעות בשיזף בשבת בבוקר ומחכים לצפרים שיצוצו, אני כמובן עם קוצים לא מצליחה לשבת יותר מ- 2 דקות רצופות, אבל אתה בכזה נועם ישבת שם בכיסא של הנהג והסברת לי שרק מי שמחכה יפה יפה הציפורים באות להגיד לו שלום.

    ואני האמנתי לך, תמיד האמנתי לך סבא... ותמיד היה על מה- הציפורים הגיעו בדיוק כמו שהבטחת.

    וכשגדלנו הציפורים עפו והיית מגיע לבקר אותנו בבית כל יום, נכנס מחבק ומנשק, טופח טפיחה חזקה על הגב ומתיישב במטבח לכוס קפה, לפעמים אפילו רק לחיבוק, אך תמיד מגיע אף פעם לא מאכזב.

    "נו ליאורי מה המצב עם הלימודים?" היה המשפט הקבוע שלך ולא הספיקה לך תשובה זריזה, אלא רק מענה אמיתי על כל מקצוע ומקצוע בבית הספר ואח"כ בתואר.

    ליווית אותי בכל שלב בחיי סבא, מהגן ועד לקחת אותי מהצומת כשחזרתי מאוחר מהצבא.

    ומי היה מאמין שהמקום הראשון שלא תלווה אותי אליו יהיה לחופה.

    כל כך התרגשתי להתחתן בערבה ואין מאושרת ממני שהספקת לקבל הזמנה ולשמוח שמחה אמיתית בימים האחרונים לחייך.

    הפעם האחרונה שאתה ואני נפגשנו הייתה בשבת בבוקר.

    כמו בחלום זו הייתה שבת כל כך נעימה וברדיו התנגן השיר "שבת בבוקר יום יפה" של אריק איינשטיין שכל כך אהבת.

    אני התחלתי לשיר עם אריק בקולי קולות ואתה הסתכלת עלי וצחקת

    צחוק אמיתי כזה משחרר.

    כמה שאני אתגעגע לצחוק הזה.

    כשסיימתי לשיר החזקת לי את היד חזק חזק ושנינו ידענו עמוק בלב שזו תהיה הפעם האחרונה שניפגש.

    ובדיוק שבוע לאחר מכן בשבת בבוקר, ביום שמש יפה

    הלכת לעולמך...

    אני מתגעגעת אליך סבא, תמיד תהיה איתי, בכל שבת ובכל בוקר.

    ליאור גבעון נכדתו של מאיר.


    מאיר

    חמישים שנה אנחנו שכנים וחברים.

    ליויתי אותך ושוחחנו רבות לאורך השנים על הנעשה במושב. היו לך רעיונות טובים לשיפור ושינוי, אך היית צנוע מדי ושקט בהעלאת הדברים לביצוע.

    עם נפילתו של עמית בנך היקר , השנים הופכות כבדות וקשות לך ולפרחיה, אך אתה מתעקש וממשיך בעבודת השדה ויש גם נחת.

    לפני שבוע הגעת לגיל 80 המכובד, אך המצב הבריאותי המתעתע והמכאיב טורדים יומם ולילה.

    ולפתע הגוף והנפש קורסים ובשקט אתה מסתלק לעולם שכולו טוב, נגאל מייסוריך.

    נוח בשלום על משכבך ואזכור אותך בחיבה רבה.

    לאה ניר / שכנה וחברה 


    מאיר

    גם אם ממש אנסה למצוא, לא חושב שאמצא מילים שיוכלו לתאר את העצב והכאב המציפים אותי בעומדי כאן היום.

    ברגע בו היוודע לי דבר מותך, העצב היה כה גדול.

    איך נפרדים מאיש שהיה חבר, מנהיג, איש משפחה למופת, בעל לתפארת ובעיקר אבא דואג ואוהב שאין שני לו.

    איש נעים וטוב לב עם חיוך שקט המגלם את כל מה שיש באיש יפה וחכם, אנו המומים וכואבים.

    כל השנים והרגעים שבילינו בשירות בסדיר בצבא, בפלוגה ה' בגדוד 890 ובמפגשים מזדמנים, חולפים היום אל מול עיני.

    הכרתי לך את פרחיה בת כיתתי והאהבה פרחה ביניכם מעל 60 שנה, יחד הקמתם בעין יהב משפחה ומשק לתפארת.

    כאבנו את כאבכם על מות עמית ז"ל קצין בשלדג, שהשאיר חלל בלב כולם.

    מאיר אהבת את המושב, את הבית והשדות ולא לחינם השם בן- שדה.

    מקווה שטוב לך במקום אליו הלכת, שקט, רגוע ונטול דאגות מקווה שתמשיך להתבונן עלינו מלמעלה ובדרכך שלך תמשיך ללוות אותנו לנצח.

    מותך שאב כל טיפת רגש אחרונה שהייתה בנו, מכל החברים, את כל מה שהיה בנו לתת לך נתנו וכעת כשהלכת נדמה שאין כבר מה לומר, מה לתת , מה לאהוב, הרי איך אפשר לאהוב עולם שמספק לך כל כך הרבה רגעי אושר ויחד עם זאת מפתיע ברגעים כל כך קשים וכואבים, רגעים שנדמים כמבחן הישרדות אחד ארוך, שלא ברור אם אתה הולך לנצח בו או להפסיד ואם תצליח בסופו של דבר לשרוד.

    מקווה שאתה סולח לי על כל הכעס והמירמור שמציפים אותי, חבר יקר ואוהב.

    אני מקווה שעם הזמן אגלה שלעוול הזה שנגרם לנו היום יש סיבה מוצדקת, איזה הסבר מוזר שישפוך אור על כל הצער שנגרם לנו, על ההתמודדות הקשה שעומדת בפנינו ועל כך שאתה – כל כך רחוק מאיתנו.

    נוח על משכבך בשלום ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים.

    מוני סלע / חבר


    חודש עבר

    עדיין מסתכלים על שביל הכניסה לבית

    אולי נראה אותך מגיע,

    תמיד עם בגדי עבודה כחולים,

    כובע הבוקרים הנצחי,

    הריח של קרם ההגנה

    והחיוך.

    שיחות ארוכות על צבא ופוליטיקה,

    על כרמים ועגבניות,

    על משפחה ונכדים.

    מאד אהבת אנשים והם אהבו אותך

    חברים מהתיכון, מהצבא

    חברים מכל הארץ.

    כולם נישבו בקסם הזה של הקשיחות והציניות מבחוץ

    והלב הגדול שתמיד מוכן להקשיב ולעזור.

    מאיר,

    הרעמה הג'ינג'ית והצחוק הרועם

    הטפיחה על השכם, שיכולה לפרק את עמוד השידרה,

    הנתינה האינסופית וטוב הלב,

    אהבת המשפחה והנכדים,

    כל אלה יישארו איתנו לתמיד.

    אוהבים ומתגעגעים.

    עופר גבעון / חתן


    אבא

    מחזיקה לך את היד עכשיו,

    מקשיבה לפעימות האהבה

    ונפרדת

    ונשארת איתך.

    נשארת עם הנוכחות השקטה הגבוהה שלך,

    עם החיוך הרחב והמבט האוהב.

    נשארת עם הצניעות והיצירתיות שלך,

    עם ריח קרם ההגנה, כובע הקש ובגדי העבודה הכחולים, הארוכים.

    נשארת עם השמש שהאירה דרכך בכל גוון אפשרי של כתום

    ושמרה עליך בחום.

    תודה אבא על כל מה שנתת.

    תודה על מיליון שיעורים קטנים שלימדו אותי

    לשרוק, להגדיר ציפורים, להריח פרחים, לשחק שחמט

    ולאהוב את האדם ואת האדמה.

    היו לך ידיים נפלאות וראש יצירתי.

    בנית את כלי העבודה לשדה ואת מכונת המיון הראשונה של עופר,

    פירקת והרכבת ותיקנת

    ושרקת.

    אהבת לדבר פוליטיקה ולספר צבא, אהבת NBA  ואולימפיאדות...

    ותמיד ג'נטלמן, איש עדין, צנוע, מלא לב.

    כשעמית נהרג כיבית את האור.

    הפסקת לשרוק, הפסקת לפתור תשבצים, הפסקת לספור פקעות של אשכולות בכרמים.

    הפסקת.

    נולדו ליאור וגל ותום, נולד ירדן והתאהבת והתמכרת

    הם היו החיים!

    יום יום היית בא, מתעניין, מחבק, מחייך, מתגאה, מתרווח... והולך.

    והלכת

    והשארת לנו אותך בנו לעולם.

    ג'ינג'י במדבר, הכי כתום, הכי בהיר,

    הכי מאיר.

     

    איילת גבעון / בת


     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה