ההלוויה תתקיים ביום רביעי, כ"ו בניסן תשפ"ב. 27/4/22 בשעה 18:00 בבית העלמין בחצבה
קורות חיים
ארכיון חצבה מרכין את ראשו ומבכה מרה את לכתה הפתאומי של חברת המושב – תמי בראל ז"ל (1947-2022).
אמה של תמי – מרים - גדלה בעיירה יהודית בשם מונקץ', אביה נפטר לפני המלחמה, והיא למדה בגימנסיה העברית ונלקחה מהעיירה כשהייתה בת 17 לאושוויץ , שם נרצחה אמה, ומשם נלקחה למחנה העבודה ליד ברגן בלזן. משם גם השתחררה בסוף המלחמה.
אביה – יהודה - נולד בצ'כוסלובקיה בכפר קטן קונציציקי באוסטרווה. כשהיה כבן 19 נלקח לטרייזנשטאט – שם עבד במאפייה והצליח להתחמק ממספר משלוחים. בסוף הועלה על רכבת למחנה מעבר באושוויץ, ומשם הועבר למחנה עבודה בגרמניה. האמריקאים הפציצו את מחנה העבודה, יהודה נפצע שם, וכשהחלים חזר למחנה העבודה, ומשם השתחרר.
עם סיום המלחמה, נסעה מרים לעיירה יבלונץ בחיפושים אחר אחיה ששרד. היא התגוררה אצל קרובי משפחה ושם פגשה את יהודה. תוך חודש וחצי התחתנו ושם גם נולדה תמי
הזוג הצעיר עבר לפראג ויהודה עבד בתנועת החלוץ, בזכות עבודתו זו הצליחו הזוג הצעיר וילדתם בת השנה לעלות ארצה במטוס שהביא נשק צ'כי לארץ ישראל. בשנתם הראשונה גרו במושב כפר חיים בעמק חפר, ולאחר כשנה עברו למושב החדש שהוקם לא מכבר בעמק יזרעאל – מושב היוגב.
תמי למדה בבית ספר היסודי במושב, - כיתה של 5 בנות עם קבוצה גדולה של בנים. ולתיכון עברה עם חברי הכיתה ל"חוות לימוד ניר העמק" או כפי שנקראה אז "ויצו עפולה" עם סיום לימודי התיכון נסעה תמי לירושלים ללימודי טיפול בילדים בגיל הרך.
את דני בעלה הכירה תמי עוד במושב היוגב, כאשר הוריו של דני נסעו לשליחות לחו"ל ודני עבר להתגורר אצל אחת ממשפחות במושב. דני חיזר אחרי תמי,, וגם לאחר ירידתו של דני להקים את מושב חצבה, ונסיעתה של תמי ללימודים לירושלים הם המשיכו את הקשר ביניהם בחלופת מכתבים שחלקם הועברו לארכיון.
עם סיום לימודיה בירושלים, מיד לאחר מלחמת ששת הימים, גוייסה תמי לטיפול בילדה של משפחת רוסק באביחיל. הילדה נולדה כמה ימים לאחר שאביה נהרג במלחמה ותמי סייעה לאלמנה הצעירה בגידול הילדה בחודשי חייה הראשונים. לאחר מכן תמי עברה לשרת בגדוד 195 בנח"ל שריון – ניסיון חד פעמי של שילוב שירות נח"ל עם שירות בשריון, במסגרת זו תמי שירתה בתעלה ובסיני. עם סיום שירותה הצבאי, נסעה תמי עם חברה מהיוגב (בת גרעין חצבה) לבקר בהיאחזות החדשה חצבה, ולהיפגש עם דני, נסיעה ארוכה ומטלטלת שארכה 8 שעות, הזוג הצעיר החליט להתחתן. דני ותמי נישאו בחתונה רבת משתתפים במושב היוגב ולמרות הפיתויים הרבים שהוצעו לזוג הצעיר להישאר במושב הוותיק, החליטו השניים לחזור לחצבה ולהקים בה את ביתם. שלושה ילדים נולדו להם במושב הצעיר – טל הבכורה שהייתה הילדה הראשונה שנולדה בחצבה, ואחריה ניר ואורי.
תמי ודני בראל בטקס האיזרוח של חצבה
תמי בראל (מימין) ויהודית ינאי עם הילדות הראשונות בחצבה – טל ומירב (באדיבות הספריה הלאומית)
במקביל לעבודתם בחקלאות החליטו בני הזוג לפתח מקורות פרנסה נוספים, דני נהיה מורה דרך ועסק בהדרכות רבות בארץ ובחו"ל, ותמי הקימה מתחם צימרים – דרך הערבה, תמי עבדה גם שנים רבות בגני חצבה ועשרות ילדי המושב גדלו על ברכיה. כמו כן סייעה תמי רבות בעבודת הספריה במושב.
היום ערב יום השואה אנו מביאים את תמי למנוחת עולמים בבית העלמין במושב חצבה לצידו של דני בעלה שהלך לעולמו לפני פחות מ-3 חודשים.
משתתפים באבלם הכבד של הילדים – טל, ניר ואורי, אחיותיה – רותי וענת ובני משפחותיהם, חבריה הרבים וכל קהילת חצבה והערבה.
יהי זכרה ברוך
צילומים – הספריה הלאומית, ארכיון חצבה.
תמי ודני בראל
תמי בראל: "חלון לגדרון גורם לאנשים להסתכל פנימה...."
לזכרה
היום ערב יום השואה
היום אימא נקברת
אלבום תמונות ילדותך שנמצא מרוסק לידך באוטו בזמן התאונה מספר את סיפורך שמתחיל גם בשואה.
מהתמונות הללו בשחור לבן,מפראג, בחיוכים ובעינים של סבתא מירים וסבא יהודה אפשר לזהות בקלות כמה אור הכנסת לעולם.בחיוכים שלהם לא רואים זכר למחנות ההשמדה והזוועות עולם שהם עברו,לא רואים את הכאב וחוסר הוודאות של אדם שכל משפחתו וכל היקום והחיים שלו בעצם נמחקו הושמדו לנגד עיניו והם נשארו לבד בעולם.
לא יאומן איך יצאת בן אדם כל כך שלו יציב .
כל כך הרבה תקווה הונחו על כתפיך מהרגע הראשון שהגחת לעולם.
שהיית בת שנה עליתם על מטוס שהביא רובים צ'כים לטובת המדינה החדשה והתחלתם את חייכם מנקודת אפס ללא משפחה ללא שורשים .
גדלת בשדות העמק בהיוגב עם רותי וענת קשר אחיות שלכן מעבר לדם אתן מחוברות בנשמה.
ובגיל 20 עזבת אותן ואת העמק ובאת למדבר בעקבות אבא והיית לו אשת חיל. נתת לו את כל האהבה הביטחון והשקט והוא נתן לך.
כל אדם חי באופן יומיומי עם אמות מידה פנימיות- מעין מאזניים בין הטוב לרע לכל תחומי החיים:
-רמת המסירות בעבודה והברכה בעמלו:
עבדת במסירות ואהבה במשך עשרות שנים והיית דמות שמלווה את ילדי הגן במושב.
בשנים האחרונות הרבה מאוד מהילדים היו דור שני אצלך ואהבת את כולם והם אותך.
-הורה מספיק טוב אוהב ומכיל:
כל חיינו לידכם עוד בחייכם לא דברנו הרבה על רגשות אבל כן הוכרת התודה והברכה של לגור 2.5 מטר בית לבית זה כן היה תמיד על השולחן.
כל ארוחת שישי כל חג הכל במשותף היית את ואבא תמיד תמיד פה בשבילנו,אף פעם לא הבנתי איך מגדלים ילדים ללא תמי.
-בן זוג קשוב תומך אוהב:
עזבת את ממלכת הצפון ובאת למדבר בעקבות אבא,מתוך אהבה וראיית הטוב תמיד עמדת לצידו בעבודה,במחלה,החזקת את הבית ונתת לו שקט ובטחון.
-חבר אמת:
בשעת צרה נמדדת חברות אמת ואת אימא היית מוקפת חברות ברמה יומית שדאגו לך,עטפו אותך ואהבו אותך ממש כמו שאת היית בשבילן.
שמחת בחלקך ואהבת כל חלק מחייך
ראית ועשית תמיד את הטוב יותר.
המאזניים שלך לא היו מאוזנים כלל, הם היו 95% לטובת הטוב, ה5% הנותרים היו אמת המידה של ההשקעה עצמך שם תמיד ויתרת לעצמך והיית טובה יותר לאחר .
בחודשים האחרונים עם ההתדרדרות והמוות של אבא נלחמת תוך כדי בגבורה בסרטן ותמיד הייתה ההרגשה-ידיעה וודאית:ננצח.
שבפריחת הדובדבן הבאה ביפן את שם מבחינתנו זו הייתה עובדה.
אין נחמה בעולם
אבא היה מחכה לך עוד כמה שנים
אני לא מצליח לדמיין את החיים פה בלעדיכם.
לפני 3 וחצי חודש הבטחנו לאבא פה ממש שנשמור עליך.
נכשלנו.
אורי בראל / בן
תגובות