ההלוויה התקיימה יום שני 06/02/23 בשעה 15:00 בבית העלמין בעין יהב.
קורות חייו
אמנון לב בן למשה ומרים ואח לאשר נולד ב - 19.8.1943 בקבוץ אושה, שם עברה עליו ילדותו, את שירותו הצבאי עשה בצנחנים.
ב – 1963 נישאו אמנון ורחל בקבוץ אושה שם נולדו ילדיהם אורית וגיא.
ב – מרץ 1968 הגיעו רחל ואמנון לעין יהב.
בתחילה שימש אמנון כנהג, שהוביל את התוצרת החקלאית של עין יהב וחצבה לשוק הסיטונאי בתל אביב ולאחר כשנה וחצי הפך להיות חקלאי מן השורה.
לצד החקלאות עסק אמנון בתיקוני טוסטוסים במחסן ביתו ותיקן לכולם בחינם. בעין יהב נולדו בנותיו הילה ויערה.
במהלך השנים הפך אמנון לשם דבר בנושא כלי רכב ומכונות מכל הסוגים והיה מעורב בחילוצים ומתן פתרונות לוגיסטיים למטיילים רבים.
ילדי עין יהב קראו לו "הבוס" בשל הופעתו וקולו הסמכותי.
מאוחר יותר החליט להשכיר את המשק ולעסוק בתיירות , הוא הקים צימרים בשם "מקום בלב" והפך את חילוצי השטח לעסק קטן.
אמנון ורחל טיילו רבות בארץ ובעולם ובחודשי יולי אוגוסט בילו על שפת הכינרת, או על שפת הים התיכון .
בשנות השבעים לחייו חלה אמנון במחלות שהשביתו את יכולותיו ולאט לאט הפך למרותק לכיסא גלגלים. רחל דאגה וליוותה אותו כמעט לכל אירועי המושב.
רחל, ילדיו נכדיו והמטפל הנאמן נלסון ליווהו והיו לצידו עד יומו האחרון.
אמנון היה סבא אהוב ל- 13 נכדיו ושלושת ניניו.
הוא ייזכר כאיש חסון ונמרץ, בעל הופעה מרשימה, אוהב משפחה, נאמן ואהוב על חבריו, הארי שבחבורה. סביבו נוצרו פרלמנטים שונים במהלך השנים כשהוא במרכזם.
יהי זכרו ברוך!
בתמונה: עם מיקי גל, נובמבר 1987
קצת בשביל יום שישי
איש גדול, ידיים גדולות שפם מרשים,
חזות קורנת גם אחרי גיל שבעים,
שפתו קצת בוטה לפעמים לחלק מהבריות,
אנחנו בתור ילדים צחקנו מהשטויות.
מכונאי של פעם , ידי זהב,
רעיונות בשפע ממש כוכב,
החקלאות לא עניינה אותו כבר מזמן,
חיפש מהצד איך להרוויח-שזה יוסיף עניין.
תיקן טוסטוסים שהיינו נוער,
חילץ מכוניות עשה מזה תואר,
מטייל ונוהג ברכב כמו פעם,
בזהירות ועם המון שכל וטעם.
יש לו לאיש אימרה מתנגנת,
״ לא ככה! ככה!״ היא מצלצלת,
ביקורת על כל מה שזז וגם לזה שעומד,
יש משהו בדבריו , והוא אומר ולא מפחד.
חסר קצת נימוס-לפעמים אומרת כלתו,
זה במשפחה אומרים אלו שלידו.
אפשר להגיד הכל ואנשים אלו מוסיפים צבע למקום,
בלי אלו לא הינו מגשימים שום חלום.
על זה ועל כאלו שיושבים בפרלמנט,
מעלים ומורידים מלכים כמו בהצגת קברט,
אולי חבובות זה קולע נכון יותר,
ניראה לי שעם הכל אנו נסתדר.
אז אמנון אתה והחברים מהקפה סביב לשולחן ,
תתריאו אם אנו סוטים מהדרך ונקשיב לדור המבוגר מכאן,
זה קצת קשה אבל יש משהו בניסיון שלכם דור המייסדים,
שבוע טוב ותתכננו את החופשה עם הילדים,
העיקר זה אחדות המשפחה וקצת ניקוי ראש,
מאמנון למדתי חודש בשנה על המים דבר קדוש.
ועד גיל הפנסיה יש עוד זמן,
שבוע טוב תשתו הרבה מים החום כבר כאן.
שגיא קליין / 14/6/2013 - ליום הולדת 70
יום המו"פ, ינואר 2018 / צילום: אסתי סלע
ט"ו בשבט 2016 / צילום: דובי לחוביצר
דר' אמנון ממכון הלב / ראיון בעיתון מקוון "כל הערבה" מס' 15 - פברואר 2005
אמנון לב מעין-יהב מכיר את הערבה משנת 1968 כאשר הגיע מקבוץ אושה עם אשתו רחל ושני ילדיו הקטנים אורית וגיא, אליהם הצטרפו הילה ויערה.
הוא התחיל כנהג הובלות ואת כביש הערבה הוא מכיר בעיניים עצומות כמו גם את שטחי הטיולים בנגב והארץ כולה. הילדים בעין-יהב קראו לו "הבוס" משום ששידר כוח וסמכותיות.
אמנון התעסק כל חייו עם חילוצים. בצבא ובכל מקום, בכל מבצע הדורש היערכות לוגיסטית בה מעורבים כלי רכב ומכונות מכל הסוגים - הוא תמיד היה שם - אם הוזמן או לא – לראות, ללמוד ולתת עצות. כנראה שנולד עם זה.
פנינו ל"ד"ר אמנון ממכון לב" - כמו שכינה אותו גידי קליין בקריינות שליוותה כתבה שלו במגזין הטלוויזיה הקהילתית - ושאלנו כמה שאלות להרחבת הידע שלנו.
מהי השטות הכי גדולה שנהגים עושים בזמן שהם נתקעים?
הם מנסים לחלץ את עצמם ואז הם נתקעים עוד יותר.
מהו החילוץ הדרמטי ביותר שהשתתפת בו?
זה קרה לפני שנתיים בנחל פרס. אוטו התנדנד בין שמים וארץ. קבלתי קריאה טלפונית מזוג מצפון הארץ שטייל באזור. רכבם התהפך. הרגעתי אותם ויצאתי לדרך עם שתי מכוניות 4X4 . הרכב הנוסף משמש עבורי עוגן בחילוץ בדרך כלל בלילה. הגעתי לשטח הוצאתי את האוטו ממצב התהפכות והרמתי אותו על גלגליו. הזוג היה נדיב מאד ואסיר תודה. לימים הפכנו חברים. הם התארחו אצלי עם משפחתם. זה מה שנקרא חילוץ עם סוף טוב.
האם עפ"י הקריאות הטלפוניות לעזרה בחילוץ אתה יכול לזהות ולתאר את ה"מקרה" שלפניך?
בדרך כלל כן. מהתשובה שאני מקבל לשאלתי הראשונה: "מה קרה לאוטו"? {מבלי לזלזל בחיי אדם, חלילה}אני מבין עם מי יש לי עסק וכמובן נערך בהתאם.
לאן הגעת הכי רחוק מעין-יהב?
לעין-גדי. לשם אני לא נוסע יותר. קרה לי כבר פעמיים שאנשים קראו לי לחלצם ועד שהגעתי הם הסתדרו בכוחות עצמם מבלי להודיע על כך, מה גם שהם סגרו את הטלפונים ואי אפשר היה ליצור איתם קשר.
את מי קל יותר לחלץ גברים או נשים?
גברים מגלים בהתחלה התנגדות עד שאני "מפעיל" עליהם את קולי הסמכותי בו אני מבקש לעבוד בשקט, ללא התערבות. אני מצליח לשכנע ובכך משאיר את ההחלטות המקצועיות בידי.
נשים לא מתווכחות או נותנות עצות בתחום הזה. זכור לי החילוץ של העיתונאית רוית נאור בנחל צין שערך יומיים שלמים.
האם יש מקום בערבה שהוא מועד לפורענות?
נחל צין. מסלול אתגרי, עליות קשות, מדרגות, בוץ ואחרי שיטפון השטח משתנה לחלוטין.
האם לנהגי השטח החדשים הבאים מהעיר יש די ידע על אזור הערבה?
בדרך כלל הם באים בקבוצות ותמיד יש אחד ביניהם שמכיר את השטח טוב יותר מהאחרים.
הסברה ושילוט לנהגי השטח לא עומדים במבחן המציאות.
מה כל כך מרתק אותך בחילוץ?
כל מה שקורה סביב החילוץ.
מרגע הקריאה – היכולת שלי להרגיע ולהבטיח שאם ישאירו לי את העבודה הכל יסתדר. תגובות האנשים והפתרונות שאני מוצא בזמן החילוצים שלא תמיד דומים אחד לשני. לפעמים אני מרגיש כמו רופא שמרגיע חולה הנעזר במומחיותו. סוג של בטחון.
מהו הג'יפ המועדף עליך לטיולים?
טיוטה לנדקרוזר. האוטו החדש ביותר לרכב שטח. בערבה יש כבר די הרבה מהסוג הזה.
הג'יפ שלי משמש גם "מונית מדברית" המסיעה אנשים {7 +נהג} לטיולי שטח – בהזמנה.
לשאלתך לאיזה טיפול הוא זוכה ממני? – טיפול חובה. ניקיון יסודי עם שואב אבק {גם בפינות} לפני כל טיול ואחריו, כמובן. לפעמים אני גם מדבר אליו ועליו...
איזו תודה על חילוץ ריגשה אותך במיוחד?
חלצתי באחד הקיצים בנחל נקרות {30 ק"מ מפה} יחד עם רותם שני ז"ל ג'יפ טיוטה שצירו האחורי נשבר. החילוץ של חבורת מטיילים מנתניה החל מוקדם בבוקר והסתיים בלילה. לצורך החילוץ בנינו "דולי" מיוחד והלבשנו עליו את האוטו. לאט לאט הגענו לכביש 90. החילוץ הזה דרש פתרונות לוגיסטיים ועל כך הודו לנו המחולצים שבועיים ללא הפסקה מלווים במכתבי תודה.
אמנון מגיע לשטח עם ציודו שנמצא דרך קבע על גג הג'יפ , בוחן את המצב, עורך דיאגנוזה ומוכן לתת פתרונות. מומלץ לא להפריע לו בזמן העבודה. הוא מרוכז וממוקד מאד ולא מבזבז זמן לשווא.
הסטטוסקופ שלו שומע קולות שאדם מן השורה לא יזהה ועל כך מומחיותו. עובדה.
בשנים האחרונות חילוץ הרכב הפך לעסק קטן: "כשאמנון בשטח אל תהיה במתח". סיסמא בדוקה. שאלו את מי שכבר ניסה...
לאחרונה הצטרפו לצוות החילוץ יפתח אצילי וגיא חנוכי מעין-יהב, מכונאים במקצועם שעוזרים במלאכה. ברשות הצוות קומנדקאר המסוגל להרים ומצויד בכננת חזקה. הוא עביר בכל מקום.
סעו בזהירות.
לד"ר אמנון לב – מומחה למחלות רכב. תודה .
ריאינה: אסתי סלע / פברואר 2005
הספדים
עץ הפיקוס שהשארת לנו בחצר ביתך בעין יהב, מספר את כל הסיפור.
ענפיו כמו כפות ידייך, רחבים, חזקים, נותנים צל, עוצמתיים ומשרים תחושת ביטחון.
שני צדדים היו בך, אמנון החזק, הקשה, הקשוח, איש אדמה, איש מדבר,
לצידו חי איתנו עוד אמנון, לב של זהב, משובה בעיניים, רגיש ועדין, אמנון של מוסיקה קלאסית ודמעות בעיניים.
אני זכיתי בעיקר באמנון השני,
האמת שזה בכלל לא היה קשה, בתור הבת זוג של יערה, הקטנה והאהובה עליך, מיד נתת לי מקום בתוך לבך.
פעם ראשונה שנפגשנו, הגעתי אבודה ומבולבלת, כמנהלנית של טיול בבי"ס שדה, באתי למלא מים בג'ריקנים, להוציא את הג'יפ עם העגלה ברברס, כבר לא הצלחתי.
מיד נחלצת לעזרתי, מילאת מים, נתת הסברים ופתרונות וחילצת אותי מהחצר בלי שום קושי
זו היתה אהבה ממבט ראשון
זכיתי גם כל שנה לגור קרוב קרוב אליך, בהתחלה בתור בייביסיטר עליך בקראוון כשרחל נסעה לחו"ל, ואחר כך, כאורחות קבע בקראוון לידכם. טיולי בוקר בים, ארוחות משותפות, ספרי מתח, אתה צועק עליי "תסגרי כבר את המקרר, זה לא טליוויזיה, אין מה לראות" אבל בגלל שזו היתה אהבה ממבט ראשון וכנראה בגלל שלא הייתי הבת שלך, יכולתי תמיד לענות לך, ככה ישר, בלי בושה, בלבן של העיניים ואתה קיבלת את זה, בהתחלה במבט מופתע אבל מהר מאד זה הפך למבט מעריך ואח"כ למבט עיניים אוהב וצוחק
כל פעם הוקסמתי מהרוך שלך, מהרגישות הזו שפרצה ממך, ממש בלי שהתכוונת שיראו אותה, ככה היה כשפגשת אותנו אחרי הניתוח לב, כשסיפרת לי על הקרבות והזכרונות ממלחמת ששת הימים, כשיערה סיפרה לך שאנחנו טסות לחו"ל
הילדים שלנו לא זכו מספיק להכיר אותך
השנים האחרונות של חייך לא מייצגות בכלל את דמותך
הלב הגדול והרך לא יכל עוד להמשיך ולהסתתר בחזות הגדולה והקשוחה ולאט לאט, הוא פרץ את דרכו החוצה, הוריד עוד שכבה, עוד מעטה חיצוני ועתה נשארת בצורתך הטהורה, הקרובה ביותר למהותך, נשמה חמה, רגישה, פגיעה ומשחוררת
נוח בשלום על משכבך אמנון
אהבתי אותך מאד
עדי זיסקינד לב
אמנון לב ושלום שטוקלמן בפטרה ב1995. צילמה: צ'צ'ה פורת.
אמנון לב ומוטי חויה . צילום גידי קליין
אמנון ורחל מחפשים תנין בכנרת 18.7.1993
תגובות