ההלוויה התקיימה ביום שני, י"ט בניסן תשפ"ג, 10/4/23 בשעה 11:00 בבית העלמין בעין יהב.
יושבים שבעה בבית משפחת לוביש בעין יהב, החל מתום הלוויה ביום שני 10/4 ועד מוצ"ש 15/4
קורות חייו
שאול נולד ביולי 1944 בעין גב להוריו שושנה ויצחק (אישו). אח לדני ז"ל , יוסי ומרדכי.
הוריו היו חלוצים שהגיעו לקבוצת כינרת במסגרת תנועת נוער. הם למדו חקלאות כדי להקים בסופו של דבר יישוב וב - 1937 היו ממקימי קיבוץ עין גב.
הקירבה לגבול הסורי גרמה לכך שבמלחמת השחרור הילדים פונו לאלונים ולחיפה.
במשך השנים ספגה עין גב הפגזות רבות מצד הסורים, אך למרות המצב שאול תיאר את ילדותו כילדות מאושרת.
שאול התבלט בחריצותו מגיל צעיר וכילד היה אחראי על "משק החי" בקיבוץ.
בנעוריו למד בביה"ס התיכון האזורי 'בית ירח' שם נפגש עם בני קיבוצים מכל האזור.
את שירותו הצבאי עשה שאול כקצין הנדסה קרבית בפיקוד צפון.
שוש ושאול נפגשו בעין גב ונישאו בנובמבר 1967, ממש לאחר מלחמת ששת הימים.
שאול מתאר תחושת חופש ואופוריה בעין גב לאחר מלחמת ששת הימים, לאחר שנים של הפגזות וישיבה במקלטים.
בשנת 1970 הגיעו שוש ושאול לעין יהב עם בנם הבכור יריב.
בשנה הראשונה עבד שאול בחלקת התמרים ובשנה השניה עבד , עפ"י בקשתו של חגי פורת, בחלקת הניסיונות. אז נכנסו גם מחשבי ההשקיה הראשונים.
במהלך מלחמת יום כיפור שירת בצבא כחצי שנה ותמיד ציין לשבח את העזרה ההדדית שהייתה בישוב בתקופה הקשה ההיא.
ב- 1982 , לאחר שירותו במלחמת לבנון הראשונה ושירות המילואים בבניית קו המוצבים בלבנון, שאול מחליט לחזור ולתרום מכישוריו לצבא, ומתגייס לקבע כקצין הנדסה של החטיבה. במקביל מנהל שאול יחד עם שוש וילדיו את המשק החקלאי. במהלך תקופה זו פרץ עם חייליו את הדרך בין חצבה לעידן- דרך מפותלת הנמצאת על קו פרשת המים. לאחר מכן בנתה קק"ל בתוואי זה את דרך השלום.
במהלך שירותו כקצין הנדסה התבקש לבנות את קו הגבול בנאות הכיכר. הוא קיבל ת.צ.א. ומצפן ויצא עם טרקטור כדי להניח שם גדר נגד מסתננים.
הסימון הזה הוא היום הגבול הבינלאומי.
בשיטפונות שהיו לאורך השנים נסחפו מוקשים, שהגיעו עד לשדות בנאות הכיכר .
מיד לאחר שהדבר התגלה נקראה יחידת ההנדסה בפיקודו של שאול לפוצץ את המוקשים באזור .
בשנת 1986 למד ברמת אפעל וכשהגיעה בקשה מעין יהב לבוא לנהל את בית האריזה , נאלץ להפסיק את לימודיו וניהל את בית האריזה כשנה.
ב-1995 החל שאול לעבוד בחברת הייצוא אגרקסקו כרכז אזור. במסגרת התפקיד הטמיע זן עגבנייה בשם איקרם אשכול בעל חיי מדף ארוכים. זן ייחודי זה , שניתן גם לייצוא , מגודל בשדות עד היום.
ב- 2003 עבר למשרה מלאה עד סיום תפקידו.
בתקופה זו הגיע יריב לעין יהב ולקח על עצמו את ניהול המשק המורחב ויחד פיתחו וגיוונו את הגידולים, הקימו מבנים ייעודיים ונטעו מטע תמרים.
בדצמבר 2022 התגלה במוחו גידול שלא ניתן היה לרפאו ומצבו הדרדר.
אשתו שוש וילדיו-יריב, אביה, נמרוד ומשפחותיהם ליווהו עד יומו האחרון.
שאול ייזכר כאיש משפחה למופת. איש חושב שראה כמה צעדים קדימה בנושאים רבים הקשורים לחלק הניהולי, החקלאי והחברתי של המושב. איש בעל חוש הומור וצחוק מתגלגל.
משפחת לוביש, 1977
יהי זיכרו ברוך!
עם שמעון פרס בביקורו בערבה, 2009
הספדים
אבא אהוב,
ביממה שחלפה מאז נשמת את נשימתך האחרונה, תמונות צפות ועולות בזיכרוני: אני בן 5, ואתה מלמד אותי לנהוג בטרקטור, ישוב מאחוריי ומנשק את שערות ראשי. באחרת, משפחתינו סביבך קוטפת עגבניות לארגזי עץ, מוציאה בצלים מהאדמה, מדלה חצילים, ועוד
אני כנער, ואתה מלמד אותי לירות באקדח שלך, הישר אל המטרה, ותמונה נוספת בה שנינו חורשים תלמים בשדה בשעת לילה בגלל המיעוט במחרשות פנויות.
ועוד ועוד תמונות: הנה אני כבר בוגר ומהלך לצידך בין שורות הירקות, מתדיינים על מה נשתול בעונה הבאה ואם לבנות חממה או מנהרה ואחר כך כתף אל כתף במיון בבית האריזה.
אבא, בראשי אשא תמיד את תמונת עיניך הטובות והאוהבות מביטות ומחייכות אלינו – אל בנייך ואמא, עת שבנו מטיול, מהצבא, או בשולחן השבת שאתה נקרא לעשות קידוש.
בדרכך המאפשרת, עם קבלה והכלה של שינוי המציאות המתהווה בכל תקופה, ידעת לכוון את משפחתינו למקום טוב ואיתן. בתבונה, בגמישות ובנחישות והרבה התמדה הבאת לחיינו יציבות ואכפתיות. ניחנת במנהיגות מאצילה ומשאירה מקום גם לאחרים להביע את עמדה נוכחות עשייה והובלה.
ראיתי אותך נצחי, יכול הכל, כמו שדה שתלמיו נמתחים עד קו האופק ומחלתך באה בהפתעה. וגם אז, בהומור ורכות והמון אומץ אפשרת לכל הסובבים אותך להיפרד ממך ולעטוף אותך באהבה.
הימים יעברו וההבנה שאינך כאן עוד תחלחל ותגיע. ואני תקווה שנוכל להשתמש בכל מה שהנחלת לנו ולהעביר את ערכיך ומנהגיך גם הלאה.
נוח על משכבך בשלום, אבא אהוב, והלוואי שהאדמה שכה אהבת, תחזיר לך גם כעת בחיבוק הדובים שנתת לילדיך ונכדיך, תעטוף אותך ותשמור עליך מכל פגע.
תודה אבא, יהי זכרך ברוך
יריב
מילות פרידה לשאול.
שאול ראש שבט הלובישים נפרד מאיתנו.
אדם צנוע היה שאול, אוהב אדם, פתוח לכולם ותמיד הישרה סביבו אווירה טובה ונעימה.
שאול תמיד היה חלק מחיי, כילד בקבוץ עין גב, כילד ונער במושב עין יהב וגם בהיותי סטודנט לתואר ראשון מידי פעם בחופשים היה קורא לי להתייצב אצלו לעבודות במשק בעיקר לקטיף פלפלים ומילונים.
זכור לי גם שבאחת הפעמים בהן הגעתי לעין יהב, ביקש שאול שאערוך סדר במחסן.
בין האוצרות היה שלד חלוד של אופניים שהעליתי אותו מיד על העגלה על מנת להשליכו לזבל, שאול ראה זאת ומיד רץ, הוריד את האופניים והחזירם למחסן כשהוא מסביר לשוש ולי שאת האופניים האלה הוא קיבל לבר מצווה מדוד דולו מברזיל ואותם חייבים לשמור.
כאשר לפני זמן לא רב אושפז שאול בבית חולים קפלן הגעתי לבקרו.
בדיוק באותו זמן פרסם ארכיון עין גב תמונות שצילם מקס אליצור ז"ל בשנות השישים של ילדי וחברי הקבוץ, שחלק מהם לא זיהיתי, אך שאול היה עדיין חד וזיהה את כולם.
למרות ששאול עזב את הקיבוץ, הקיבוץ לא עזב אותו, הוא המשיך להיות מחובר מאוד לכל אירוע שקרה בו.
משפחת לוביש המורחבת הייתה מאד חשובה לשאול, הוא הגיע לכל אירוע משפחתי גם כשהדבר היה כרוך בנסיעה ארוכה ומייגעת מהערבה. האזכרות שקיימנו בעין גב לאביך אישו, אימך שושנה ואחיך דני, היו בעיניך גורם מלכד של המשפחה.
בפגישה האחרונה בינינו הפצרת בי להמשיך לארגן אותן ולשמור כך על המשפחה.
אז מעל בימה זו אני מבטיח לך שאמשיך במלאכה.
נוח בשלום על משכבך שאול, היית ותיזכר כאדם צנוע, טוב לב ומיוחד ולא סתם זכית שקהל גדול בא להיפרד ממך וללוות אותך בדרכך האחרונה.
גיא לשם אחיינך האוהב.
אח יקר !!
היית לי אח ורע, איש נעים להתרועע.
מאחד כמוהו אפשר ללמוד מה זה בעצם לעבוד,
החקלאות הייתה כל עולמו זאת הבין כל מי ששח עימו.
אהב מאד את האדמה אם חשופה, או בחממה,
היה גם איש משפחה שבכל ילדיו ראה ברכה,
אי אפשר לחשוב אחרת , כי חונכו הם לתפארת.
לראות איך קורנות פניו כשנפגש עם נכדיו
מתמלא באהבה ולא פחות בגאווה.
לשוש נתן הרבה כבוד, אהב אותה מאד מאד,
לטייל אהבו ביחד זה הביא להם קצת נחת.
אז זהו זה אח שאול
חרגת קצת מהמסלול
והשארת אותנו חסרים, יתומים ומיוסרים.
אחיך יוסי לוביש
10.4.2023
שאול יקר!
איך הכל מתרחש כל כך מהר, אני מרכז הזמנה שניה של תמרים בשכונה שלי, יש הזמנות וכולם כבר שואלים מתי כבר יגיע המגדל מעין יהב עם התמרים הנהדרים שלו?
אני מתקשר ושוש עונה לי ששאול בבי"ח , הרגיש לא טוב.
שאול חוזר מבי"ח ואחרי זמן קצר אני שומע שוב משוש ששאול בבי"ח והפעם האיבחון אחר ויותר קשה.
לפני כמה שבועות באנו לביקור , אתה בסלון , קצת מתקשה, אך אופטימי ואומר לי שהכל יהיה בסדר.
אני שיש לי לצערי קצת נסיון בדברים הללו, מבין שה לא כל כך בסדר, אך, אבל נדבק באופטימיות שלך.
הכרנו לפני כ 15 שנה כשקיבלתי באגרקסקו את הטיול בענף המילונים. אמרו לי יש בעין יהב איש שטח שעובד מול המגדלים.
פגשתי איש מדהים חקלאי המגדל בעצמו ואיש קשר שעשה עבודה נהדרת, מהימנה ומסורה.
שאול. הכנסת אותי לרזי הענף, כל כך השתדלת, כל כך רצית שהכל ידפוק, שהאיכות תישמר שהדיווחים יהיו תואמים את המציאות.
שמרת בקנאות על שוויון בשיווק, חילקת את זמנך בין כל מגדלי המילונים מקיבוץ אילות בדרום ועד מושב עידן בצפון הערבה.
כל ערב בשעות מאוחרות סיכמנו את היום. וכך כל יום נפגשנו וביקרנו מגדלים פעם, פעמיים בשבוע.
היית נכון תמיד לכל בקשה, או דרישה תמיד עם חיוך ברוח טובה, תמיד ביושר.
אהבתי אותך מאד ועצובה לי כל כך הפרידה ממך.
יהי זכרך ברוך!
כתב יוני אסנהיים
דוד שאול
שאול נולד ב 1944 בקיבוץ עין גב מבניו הראשונים של הקיבוץ, אח לאבא שלי דני זכרו לברכה, מרדכי ויוסי.
הוריו שושנה ואישו ז"ל עלו מליטא ומגרמניה והקימו את הקיבוץ ב – 1937. האדם הוא תבנית נוף ילדותו והילדות הסגפנית, החקלאית והחלוצית במציאות בטחונית מאיימת של ישוב ספר היחיד והבודד במזרח הכינרת אל מול הסורים הכתיבו לו את המשך חייו עד יומו האחרון.
כילד פונה עם ילדי הקבוץ האחרים לקיבוץ אלונים בזמן מלחמת השחרור לחודשים ארוכים , בהם נפרד מהוריו , שנשארו להלחם על הקיבוץ.
כנער השתלב בעבודות החקלאיות ועם גיוסו שובץ להנדסה קרבית, שירת בסדיר ובהמשך יצא לקורס קצינים ולאחר מכן במילואים במלחמות ישראל עד שחרורו ממילואים כסמג"ד הנדסה.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר חזר לקיבוץ ועבד בענף הבננות אותו הקים אביו, אישו.
בקיבוץ פגש את שוש ומאז לא נפרדו.
ב- 1970 עברו שוש ושאול בעקבות הורי להיות ממקימי עין יהב עם בנם הבכור יריב והקימו את המשק הפעיל עד היום. בעין יהב נולדו בניהם אביה ונמרוד.
שאול היה חקלאי מצטיין וחדשן, שהצליח במציאות הישראלית הבלתי אפשרית לשמור על המשק ריווחי לאורך שנים, להתמקד בגידולים הנכונים ולא להיסחף אחרי הטרנד העכשווי. הבנים המשיכו את דרכו במשקים חקלאיים פעילים בערבה.
במהלך השנים בצד טיפוח המשק עסק שאול גם בתפקידים ציבוריים:
בתחילת שנות ה- 80 חזר לשנת קבע כקצין הנדסה בפיקוד דרום, ב1995 החל לעבוד באגרקסקו כרכז שטח באגף הירקות, בהמשך עבר למשרה מלאה וניהל את הטרנזיט בעין יהב שממנו יצאו הירקות לאירופה.
אך מעל לכל הביטחון, ההתיישבות, החקלאות והייצוא, ייזכר שאול כאיש משפחה חם ואוהב לאשתו שוש, לבנים יריב, אביה ונמרוד ולנכדיו ונכדותיו הרבים.
גם לנו המשפחה המורחבת לדורותיה, האחים והאחיינים, יחסרו הסיפורים של פעם שהיטבת לספר עם הדמויות המיתולוגיות מהקיבוץ ומעמק הירדן.
החום , החיבוק, המזג הטוב וההומור הלובישי, כפי שנהנינו ממנו בהתכנסויות המשפחתיות.
אמנם אין נחמה במוות, אך אולי ניתן להתנחם בכך ששאול חי חיים מלאים, עם משמעות, יצירה וסיפוק, טייל בעולם חווה ונהנה ממשפחתו.
שאול אתה כבר חסר לכולנו, יהי זכרך ברוך!
כתב ליאב לשם אחיין של שאול.
תגובות