ההלוויה התקיימה ביום חמישי, 6.2.25 , ח' בשבט תשפ"ה בשעה 16:00 בבית העלמין בחצבה
זמני שבעה בבית משפחת מדר, משק מס' 20 בחצבה: מוצ"ש: 18:30-21:00, ימים ראשון עד שלישי: 10:00-13:00 , 16:00-20:00
קורות חיים / הספד המושב
חצבה מתאבלת ומרכינה ראשה בעצב על לכתו של חברנו – דודו מדר
הורין של דודו ו-4 מאחיו הגיעו מתימן, כאשר דודו ושלושה אחים נוספים נולדו בישראל.
את ילדותו בילה דודו במושב אליכין שבעמק חפר, שם למד בבית הספר היסודי רמב"ן. בתיכון עבר ללמוד ב"כפר בתיה" – כפר נוער ברעננה.
לצבא התגייס בתקופת מלחמת ההתשה שימש כחובש קרבי ושירת בתעלה. בנובמבר 1972, השתחרר מהצבא, אך פחות משנה לאחר מכן פרצה מלחמת יום כיפורים. דודו גוייס מיד, עלה לרמת הגולן, נלחם בעמק הבכא תחת פיקודו של אביגדור קהלני, והשתחרר משירות המילואים לאחר 9 חודשים ביולי 1974.
בהמשך הדרך התגייס למשטרה ושירת כמפקד נקודת המשטרה בגבעת אולגה, שם גם הכיר את רעייתו דינה, שדיווחה על רכב גנוב, ודודו נשלח לבדיקת הנושא.
הזוג הצעיר נישא במרץ 1977, קבע את מקום מגוריו בחדרה שם נולדו להם 4 ילדים.
אהבתו של דודו לנופי המדבר, ולדיונות החול האינסופיות, כמו גם האהבה לעבודה החקלאית, גרמו לזוג הצעיר לחפש את עתידם בדרום הארץ. בקייץ 1985, ירדו בני הזוג וילדיהם לחצבה כעובדי ציבור. דודו שהיה בעל ידי זהב עסק בתחזוקה ודינה רעייתו עבדה בגני הילדים. וכשנתיים לאחר מכן נולד בנם הצעיר. בתחילת שנות התשעים התקבלו לחברות במושב חצבה, והחלו לעבד את המשק החקלאי – הם גידלו פרחים ובהמשך פירות, ירקות, ובשנים האחרונות עברו למטעים, והקימו בחצר המשק מתחם צימרים.
לאורך השנים דודו התנדב במד"א, ובמשטרת התנועה. במקביל לעבודתם, אימצו בני הזוג את חיילי החטיבה המרחבית שישבה בעין יהב. בשבתות וחגים היו החיילים מגיעים לבית המשפחה, זכו לאוכל משביע ומחמם לב, ומקלחת חמה וביתית.
הותיר אחריו רעייה – דינה, 5 צאצאים, ו-13 נכדים.
כואבים את לכתו של חברנו דודו מאיתנו ומשתתפים בצערה הכבד של משפחתו
יהי זכרו ברוך
הספדים
אבוש חיים שלי.
בחודש וחצי האחרון הייתי איתך, נשמתי אותך, דיברתי אליך, והייתי לצידך בנשימתך האחרונה.
לא עזבתי אותך עד שליבך הפסיק לפעום.
בעצם ככה היינו כל החיים. תמיד ביחד. בלתי נפרדים.
כל הילדות הייתי דבוקה אליך.
כולם ידעו לפנות אליי בבקשות מיוחדות כי אני הייתי הצינור אליך. "רינת, לכי תשכנעי את אבא לנסוע לאילת" והופס אתה כבר נועל נעליים ונוסעים.
כמה עבודת אדמה למדנו ממך. חוזרים מבית הספר והולכים למיין פרחים ומנגו בבית אריזה, מסרקים ענבים בכרם וזורקים אבטיחים לטרקטור.
כמה חוויות מהנסיעות הארוכות למשפחה בחדרה ובגבעת אולגהב-GMC האפורה או בקיץ לחופשה הקבועה באוהלים באילת.
בארוחות שישי הייתי אוכלת לאט לאט והיית נשאר איתי עד הביס האחרון. הרבה סבלנות הייתה לך.
רופא שיניים, זריקות, חיסונים, תמיד מחזיק לי את היד.
כשאתה נפצעת בבית האריזה אני לקחתי אותך לרופא אפילו שממש פחדתי בעצמי.
בשנות הנעורים שלי חלקנו אהבה משותפת לאביגדור קהלני שתחתיו נלחמת בעמק הבכא. ולי היו תלויים פוסטרים שלו בחדר.
אפילו תאונת דרכים עשינו ביחד לצערי, אבל בזכותה דחו לי את הבגרויות.
הטיסה המשותפת הבלתי נשכחת לאירופה לפני הצבא, זכית בתערוכת הפרחים הבינלאומית בזכות הטרכליום, שבסוף נהיית אלרגי אליו.
גדלנו בבית על המור"קים שלך כחובש קרבי במלחמות. טולי התגייסה לצבא באותו יום ונהייתה חובשת כמוך.
כשחזרתי לגור במושב אחרי הצבא היו מתקשרים אליי כדי לחפש אותך. רק אני ידעתי איפה אתה.
תמיד היית בשבילנו. בכל דבר שהיינו צריכים. בלי לשאול שאלות. פשוט בא לעזור לנו במה שאתה יכול.
אחר כך הגיעו הביקורים בטבריה. אתה ואימא מתנערים מאבק המדבר וקופצים לביקור בעיר ועושים שמח עם החברים שלנו, משפחת רוימי ומשפחת שלמה.
מייד אחרי שבר נולד, הנכד הראשון שהפך אותך לסבא והיית לו הסנדק, נכחת גם שם להחזיק לי את היד.
בכל התמונות אחרי הלידה משני צידי אתה ואימא לידי. עוטפים אותי.
בבר המצווה של בר הספקת להיות. עוד שלושה שבועות אביב חוגג בר מצווה. אמנם לא תהיה, אבל אביב יהיה עטוף בתפילין ובטלית שקנית לו. חסרונך יורגש.
שרון היה מכור אליך והייתם מבלים בגקוזי ביחד על כוס ערק אשכוליות. תמיד היינו צוחקים על זה שביציאה מטבריה אתה שם צמיד הכל כלול.
אביב ישן בדיוק כמוך ומרים את הגבות בדיוק כמו שאתה היית עושה. אופיר תתגעגע לעשות איתך שטויות ולדגדוגים שלך בכפות הרגליים. אנחנו נמשיך לתת בשמך לבר משימות בנייה, עבודת שדה וסידור המחסן. בדיוק כמו שהוא היה אוהב לעשות איתך.
מה יעשו כל הנכדים והנכדות בלי בדיחות הקרש שלך? הצחוקים והסיפורים? כולם עצובים ואוהבים אותך לנצח.
אבא שלנו היה איש טוב וצנוע עם חיוך מאיר בעיניים, הביא אותנו לכאן, למושב לפני 40 שנה בעקבות מודעה בעיתון ובכך שינה את חייו ואת חיינו. איש של אנשים, יוצא לעזור לחברים ועל הדרך תמיד יפתח שיחה. הבית שלנו היה פתוח וברוחב לב אימצנו קשתיות, חיילים מהגדוד וכל מי שזקוק לעזרה. הנחלת בנו את ערכי הנתינה וההתנדבות.
אמא שלנו, אמא יקרה שלנו, אבא הציע לך נישואין אחרי 3 חודשי היכרות ומאז לא נפרדתם. עד יומו האחרון. 48 שנים של אהבה חזקה ומיוחדת, עם מסירות ודאגה. חשוב לנו שתדעי שאף פעם לא תהיי לבד. אנחנו נשמור עלייך. ותמיד נהיה כאן בשבילך.
אבא שלי היה איש חזק והיה לו סולם שהגיע כמעט עד השמיים.
ואבא שלי היה הטוב מכולם
ואבא שלי היה הכי בעולם
ואז כששרתי לו שיר שאהב
נרדם הוא פתאום ועצם את עיניו
תנוח על משכבך בשלום.
רינת / בת
דודו, אח יקר שלנו
תמיד היית אח מיוחד, קשה קשה לנו הפרידה.
היית אהוב על אמא, אהוב בכל מקום שהיית בו. היה בך טוב לב טהור עם תמימות נערית.
קיבלת אות חייל מצטיין בבית הנשיא.
עובד מצטיין במקום עבודתך, התנדבת במדא ובמשטרה, תמיד ראשון לעזור.
כי אתה חרוץ, ישר, תמים וחייכן.
דאגת יחד עם בני ביתך להיות שותף בחגיגות המשפחתיות על אף המרחק ותמיד בפנים נעימות וענווה.
כשהזכרנו אותך בשיחות בינינו, צחקנו כמה דודו דומה לאמא. בתחביב של איסוף וינטג' וקישוט סביבת החצר.
החצר שלכם ממש הזכירה את החצר של אמא.
דודו יקר, המהירות בה התדרדר מצבך תפסה אותנו לא מוכנים, אנחנו בהלם.
ביומך האחרון הגענו - שולי, יונה, שרי ויעל אחותך הקטנה.
למחרת בבוקר קיבלנו את הבשורה המרה.
מתנחמות במחשבה שבעצם חיכית להיפרד מאיתנו.
לעד תישאר בליבנו.
האחיות שלך וחיים אחיך.
הספד לדודו – דודנו היקר, האיש שהיה לנו עוגן
בעצב עצום ובכאב עמוק אנו, האחיינים שלך, נפרדים ממך היום, דודו – דודנו היקר, האיש שתמיד היה לנו מקור לביטחון, לאהבה ולמשפחתיות אמיתית.
דודו, היית הרבה יותר מדוד – היית לנו מורה לחיים, עמוד איתן במשפחה, אדם ישר, איש של נתינה, של אמת, של עבודה בלי גבולות. חייך היו מלאים במעש, בלי צורך בדיבורים גדולים. כל מי שזכה להכיר אותך ידע עד כמה אתה מסור, עד כמה אתה תמיד שם בשביל כולם.
אדם יציב כמו סלע, כזה שאפשר לסמוך עליו תמיד, כזה שמקרין סביבו שלווה וביטחון. לא ביקשת לעצמך דבר, לא ציפית לשבחים – פשוט היית מי שאתה, וזה לבד הספיק כדי להותיר רושם עמוק בכל מי שהכיר אותך.
המושב – מקום של בית עבורנו
רבים מאיתנו, האחיינים שלך, גדלו במקומות שונים, אבל המושב תמיד היה עבורנו בית שני. לא בגלל הדרך או הבתים, אלא בגלל מה שיצרת שם – אווירה שאין כמותה, מקום שתמיד קיבל אותנו באהבה.
לבוא אליך, להיכנס אל הדלת שתמיד הייתה פתוחה, לפגוש אותך אחרי יום של עשייה – כל אלה היו עבורנו רגעים קסומים, רגעים שנותנים תחושה אמיתית של שייכות. לא משנה כמה זמן עבר בין ביקור לביקור, תמיד היה ברור שאתה שם, שאתה מחכה, שאתה שמח לראות אותנו.
המפגשים אצל סבתא קדיה – לב המשפחה
אי אפשר לדבר על המשפחה שלנו בלי להזכיר את המפגשים אצל סבתא קדיה באליכין. לא רק בשבתות, לא רק במועדים, אלא גם סתם כך, בימים רגילים. בלי סיבה מיוחדת, בלי צורך בתכנון, פשוט היינו מגיעים, מתאספים, יושבים יחד סביב שולחן עמוס במטעמים וברגעים בלתי נשכחים.
זה היה מקום של חיבור אמיתי – של צחוק, של סיפורים שעוברים מדור לדור, של קשרים שנרקמים ונשמרים. ואתה, דודו, היית שם תמיד. עם הילדים שלך, עם הנכדים שלך, מוקף באנשים שאהבת ושהעריכו אותך כל כך. תמיד שקט, תמיד נוכח, תמיד מחבק במבט ובעשייה.
מורשת של אמת, עבודה ואהבה
היום אנחנו נפרדים ממך, דודו, והלב מסרב להאמין. אבל בתוך כל העצב, אנחנו יודעים שהדרך שלך תישאר איתנו.
נמשיך להיפגש, נמשיך להיות שם אחד בשביל השני, נמשיך לזכור אותך ולספר עליך. נמשיך לשמר את הערכים שנטעת בנו – אהבת אדם, מסירות למשפחה, עבודה ללא פשרות.
דודו היקר, היית ותישאר חלק בלתי נפרד מאיתנו. תודה על כל מה שהיית בשבילנו, על האור, על האהבה, על הדוגמה האישית.
יהי זכרך ברוך.
נמרוד /אחיין
דודו היקר,
קשה לעמוד כאן היום לנסות לתאר במילים את האדם המיוחד שהיית עבורי ועבור רבים אחרים.
מהרגע הראשון שהגעתי לחצבה, אתה דינה והילדים קיבלתם אותי בזרועות פתוחות, עטפתם אותי בהמון אהבה, הפכתם למשפחה עבורי - המשפחה מהערבה.
דודו האהוב, קשה לי למצוא את המילים שיצליחו לתאר את האדם המיוחד שאתה. חכם, טוב לב, נעים הליכות, הראשון לעזור לכולם, צנוע ועניו. לא רק שהיית עבורנו מגדלור של חום ותמיכה, היית גם אדם שאהב את הערבה והנופים היפים של המדבר. הכרת את כל הטיולים באזור, ותמיד היית מפנק אותנו עם מנגו עסיסי, אבטיחים ומלונים הכי טעימים בעולם.
אך מעבר לכל אלו מה שהאיר את חייך והפך אותם לבלתי נשכחים היה כמובן המשפחה-הילדים והנכדים המקסימים. וכמובן הזוגיות לצד דינה שהייתה סמל לאהבה אמיתית שהתבטאה בשותפות, חברות, כבוד ותמיכה הדדית. ביחד יצרתם בית מלא בחום ושמחה, בית עם ריח בישולים ומטעמים שדינה כל כך אוהבת להכין.
כל מפגש אתכם הפך לאירוע מלא שמחה ואושר עבורי.
תודה דודו על הכל! על כל מה שהענקת לנו, על הדרך, על האהבה ועל האור שהפצת סביבך.
לעד תישאר חקוק בליבנו בנשמתנו.
נירה - חיילת ששירתה כקשתית במושב חצבה לפני כ-30 שנים
דודו
לא אשכח שהייתי ילד. ילד קטן רעב לפת לחם.
אתה באת כמו מלאך.
תמיד דאגת לנו אם זה ללחמים ואוכל מהמוצב הצבאי, בגדים שאף אחד כבר לא רצה ואנחנו היינו זקוקים להם, ומצננים כדי קצת לצנן את האוויר הלוהט באותו קראוון מתפרק.
אותו הבוקר לא אשכח לעולם שבאת עם הטנדר הישן עם הצקלקה עמוס במצנן - כמה שחיי השתנו באותו הרגע.
ובהמשך היית בא לביקורים רבים. רבים מהם בלילה עם השוטרים שהיית מתנדב איתם. יושבים עד מאוחר לשתות משהו חם ומקשקשים ומקשקשים… ומן הסתם קבוע בימי שישי בזמן הכנות לשבת.
תמיד ידענו שאם נצטרך משהו אתה שם בשבילנו ואין ביכולתי לתאר כמה זה עזר ותמך בנו - משפחת הרמס!!!
זכיתי וזכינו להכיר בן אדם שכולו לב.
כל כך אכפתי, שלא משנה מה ומתי היה בא לעזור תמיד בהכל.
תודה חבר.
חבר / יונתן הרמס
דינה היקרה והילדים, בשם משפחת 414, אנו שולחים לכם תנחומים מכל ליבנו. ליבנו כבד ומתקשה להאמין ולקבל את הבשורה המרה על מותו בטרם עת של דודו ז”ל. דודו היה אדם מיוחד במינו, לא רק חבר, אלא בעל משפחה אמיתית ואבא לכל חייל וחיילת ששרתו בפלוגת עין יהב.
דודו ודינה שתיבדל לחיים ארוכים, היו עבורנו יותר מהורים – הם היו בית. הבית החמים, המגן, המקום שבו תמיד היה מקום למילה טובה, לחיוך, ולתמיכה ללא תנאים. הם היו הכתובת עבור כל אחד ואחת, תמיד שם, תמיד עם לב פתוח, תמיד מוכנים לעזור.
דודו דינה וחמשת ילדיהם המופלאים תמיד אירחנו אותנו באהבה רבה, דלתות ביתם תמיד היו פתוחות בפנינו. שבתות בבוקר של גחנון אחרי ביקור בצוות חצבה או אחרי תרגיל תמיד היה מקום לעצור לשבת לשתות קפה ולהתנתק מאירועי היום.
לא משנה היכן היינו, כל אחד ידע שיש לו מקום לשוב אליו, יש לו בית אצל דודו ודינה במושב חצבה, בית שמעניק תחושת שייכות ואהבה ללא גבולות. דודו הייית ותמיד תהיה חלק בלתי נפרד ממשפחת הקשתות של גדוד 414.
כעת, אנו עומדים מול הצער הכבד הזה, אך זוכרים את כל מה שדודו נתן לנו: את החום, את הדאגה, את הצחוק וההבנה. אנו מתנחמים בידיעה שהיו לו חיים מלאים בעשייה למען אחרים, ושבזכותו, רבים מאיתנו הרגישו בבית, לא משנה היכן היו.
אנו מחבקים את דינה והילדים ומבקשים לחזק אתכם באמירה שרוחו של דודו, דמותו של דודו והחיבוק החם של דודו יישארו בליבנו לעד.
גדוד 414
תגובות