ההלוויה תתקיים ביום שלישי, 2.9.25, ט' ברלול תשפ"ה בשעה 12:00 בבית העלמין במושב חצבה.
קורות חיים (הספד המושב )
מרכינים ראש ומתאבלים מרה על לכתו מאיתנו של יוסי ערוסי ז"ל
יוסי נולד בתל אביב בשנת 1934 לאב יליד הארץ ואם שעלתה מתימן בגיל שנתיים. יוסי היה הבן הבכור לאחר 5 שנים נולד אחיו השני, ואחיו הצעיר נולד שיוסי כבר היה בן 14.
את ילדותו יוסי בילה בעיר תל אביב בהיותו בן 8 שנים, איטליה הפשיסטית, שהתייצבה לצידה של גרמניה הנאצית, והכריזה ביוני 1940 מלחמה על בריטניה, תקפה מן האוויר את תל אביב, כחלק ממלחמתה בבריטים, שהיו בעלי מנדט על ארץ ישראל הפצצה שנחתה ליד ביתם שכנעה את אימו לקחת אותו ואת אחיו ולעלות לירושלים, מתוך אמונה שהעיר שהינה קדושה לכל הדתות, חסינה מהפגזות. בהיותו בן 14, בנובמבר 1947, האזין יוסי כמו כולם לשידור של עצרת האום וההחלטה על הקמת מדינת ישראל. יוסי וחבריו חגגו כל הלילה. ולמחרת היום פרצה מלחמת העצמאות. ירושלים היתה במצור – ויוסי נותר בה עוד 3 חודשים, עד לפריצת דרך בורמה. יוסי סיפר על הנסיעה הארוכה והמייגעת בדרך, שבמקטעים הקשים שלה הזחלם שליווה אותם, משך את האוטובוס. כיתה ח' יוסי למד בבית ספר ספר בתל אביב ומיד לאחריו עבר ללמוד בבית הספר החקלאי בעיינות (ליד נס ציונה). עם סיום הלימודים התגייס לצבא והצטרף לחברי הגרעין הראשון שהתיישב בנחל עוז – ההיאחזות הראשונה של הנח"ל המרוחקת מעזה כ-2 ק"מ, שהפכה שנתיים מאוחר יותר לקיבוץ נחל עוז. לאחר שחרורו מהצבא המשיך יוסי להתגורר בקיבוץ. פעילויות חבלה, גניבות, הפגזות, היו נחלתם של החברים באופן יומיומי. רכז הבטחון של הקיבוץ רועי רוטברג חשב לפנות לשכנים מעבר לגבול על מנת לשכנע אותם שלא לגנוב ולחבל בשדות החיטה של הקיבוץ וביקש מיוסי להצטרף אליו למחרת היום. תקרית בטחונית שארעה בשעות הבוקר המוקדמות, גרמה לרועי להגיע לשדות שם רצחו אותו המחבלים. בלווייה שנערכה לאחר מכן הגיע משה דיין ונשא את נאומו המפורסם בו ציין שאין לתת אמון ולצפות ליחסי שכנות עם ערביי עזה המקום .
כשנתיים לאחר מכן, החליט יוסי שחיי הקיבוץ אינם מתאימים לו. הוא חזר לתל אביב, ומשלא מצא עבודה, החליט להדרים ועבר לעבוד במפעלי ים המלח כ-17 שנה. בשנתיים הראשונות התגורר בבאר שבע ולאחר מכן עבר לדימונה שם הכיר את רעייתו ארלט. בשנת 1968 נישא הזוג הצעיר בתל אביב, כשנתיים לאחר מכן נולד בנם בכורם יואב, וב-1972 נולד בנם הצעיר אריאל.
דימונה היתה באותה התקופה עיירה שגדלה והתפתחה והחיים שם לא התאימו יותר לזוג שצעיר שהחליט שחלם לגור במקום עם מרחבים פתוחים. יוסי נתקל במודעה שעיתון שמושב חצבה מחפש גנן – ענה למודעה, והזוג הצעיר התקבל למושב. (בראיון שערכנו עימו ציין יוסי בבדיחות הדעת שגם אם היו מחפשים טכנאי מטוסים לעבודה בחצבה הוא היה עונה למודעה). אמנם יוסי היה מבוגר בעשר שנים מהאדם המבוגר ביותר בחצבה. המגורים במקום התאימו ליוסי וארלט. שניהם השתלבו מיד בקהילת המקום, יוסי עבד כגנן, וארלט שעבדה תחילה בגן הילדים, עברה אחרי כשנתיים לעבוד בהנהלת החשבונות, עבודה ממנה פרשה בהגיעה לגיל 80. ארלט הלכה לעולמה לפני כמה חודשים. , והיום נפרד יוסי מאיתנו ומצטרף אליה.
כולנו זוכרים את יוסי כאיש נעים הליכות, אהוד על כולם, צלם מחונן, ומספר סיפורים בחסד.
תנחומינו הכנים לבני משפחתם – לבנים יואב ואריאל, ולנכדים, שי, עומר, מיכאל, ואורי וליתר בני המשפחה
יהי זכרו ברוך
בית חצבה
תגובות