ההלוויה התקיימה ביום רביעי, 8/10/2025, ט"ז בתשרי תשפ"ו , בשעה 17:30 בבית העלמין בעין יהב
קורות חיים | הספד המושב
אנו נפרדים היום בכאב ובצער מחברתנו רותי בן אליהו ממייסדות המושב.
רותי נולדה בכפר ויתקין ב - 27.1.1938 להוריה לאה וישראל זהר, אחות לשולם ז"ל, תאומה לנאווה ז"ל, ואחות לתמר תבדל לחיים ארוכים.
בתקופת לימודיה לפני הגיוס לצה"ל הדריכה ביישובי עולים. בנובמבר 1956 התגייסה לנח"ל לגרעין אשל, שירתה בהיאחזות הנח"ל תרשיש בסיני, ולאחר מכן הצטרפה למושב לכיש.
רותי נישאה לשי במאי 1960 ובעקבותיו הגיעה לעין יהב. בשנים הראשונות הייתה אחראית על גידול הסייפנים. דודו, בנם הבכור של רותי ושי, נולד ב -1962 והיה הבן הראשון במושבוץ. לאחריו נולדה הדס ב- 1964.
כשותפתו של שי הייתה מעורבת בכל קשיי ההקמה והמשימות במושבוץ וביישוב הקבע.
עם המעבר ליישוב הקבע ניהלה רותי את השדה בחריצות האופיינית לה, ובשנת 1971 נולדה רֹתם, בת הזקונים.
כששי נטל על עצמו להיות שליח הסוכנות היהודית בניו יורק ב-1985, ראתה בכך רותי הזדמנות לזמן משפחתי והמשפחה הצטרפה אליו. בתקופה זו רותי עבדה במחלקת הרכש במשרד הביטחון.
לאחר שנתיים וחצי, עם חזרתם ארצה, חזרה לעבד את האדמה יחד עם בנה דודו.
רותי נחשבה כחלוצת גידול הפלפל האדום.
לאחר מותו של שי עבדה רותי כמתנדבת בגן תמר בספיר במשך כ-8 שנים. היא הקדישה את עצמה במיוחד לילדים הבדואים וחשה סיפוק רב והנאה מעבודתה.
במהלך השנים אירחו רותי ושי בביתם אישים רבים, והם שמרו איתה על קשר גם לאחר מותו.
תמונת פורים במושבוץ 1964 פסקל, נטע, אמנון נבון, אורה נבון ורותי בן אליהו.
רותי הייתה פעילה ומעורבת חברתית, חברה במקהלה האזורית, משתתפת קבועה בהרצאות וחוגים שונים, ולא פספסה אף הצגה או סרט.
היא תמכה בחלומו של שי לשיתוף פעולה אקדמי ישראלי-ירדני במעבר הגבול עם ירדן והצטערה מאד כשהפרוייקט לא צלח.
במהלך השנה האחרונה בה בריאותה התרופפה מאוד והיא הזדקקה לסיוע יומיומי, היא הביעה את רצונה לסיים את סבלה.
רותי תיזכר כחלוצה, אשת חיל במלוא מובן המילה. שותפתו של שי, חרוצה, נאמנה לדרכה. כאמא וסבתא נפלאה. אישה אינטליגנטית, אוהבת ספרות ומוסיקה. סקרנית וחפצת חיים, ומוכנה לעזור ככל שנדרש לכל אחת ואחד.
יהי זכרה ברוך!
הספדים
אמא. אולי המילה המסובכת יותר בשפה העברית. שכבות על שכבות של יחסים, זיכרונות, ורגשות.
ואמא שלנו, אישה מיוחדת במינה – בעשייה, באומץ הלב, בנחישות, בערכים, באורחות החיים, בחילוניות, בחלוציות, בידיעה הנחרצת מה נכון ומתאים ומה לא.
אהבת כל כך את העבודה החקלאית, את עין יהב, אהבת את אבא ואת המשפחה – זו שנולדת אליה וזו שהקמת. את נצר למשפחת זהר מכפר ויתקין ומחוברת בקשר בלתי ניתן להתרה עם אחותך התאומה נאוה שכבר איננה איתנו, עם אחותך הגדולה תמר שנמצאת פה איתנו ועם אחיך הבכור שולם שגם ממנו נפרדת לפני כשנה וחצי.
למרות שרצית להמשיך לחיות בלכיש, הצטרפת לחלום המטורף של אבא להקים את עין יהב והיית חלק בלתי נפרד ממנו. מבחינות רבות היית יותר עין יהב ממנו, ושורשייך כאן כל כך עמוקים עד שהפרידה השבוע הייתה לך כמעט בלתי אפשרית.
לאחר מותו של אבא חיפשת עיסוק שימלא את ימייך, והתחלת להתנדב בגן הילדים בספיר – תחילה ביקשו שתסייעי בשילובם של הילדים הבדואים בגן, ובשלב מאוחר יותר הרחיבו את פעילותך לכלל הילדים. ההתנדבות הזו הייתה ביטוי למי שאת – לא מוכנה לשבת בבית, רוצה לתת מעצמך לקהילה, מתמסרת ויוצרת קשרים אמיצים ובגובה העיניים עם כל אחת. בעיני, היית מהרבה בחינות אישה של נשים – קשרי החברות האמיצים וארוכי השנים עם רשת ענֵפה של חברות (וגם כמה חברים) שהיו לך – מכפר ויתקין, מכפר ידידיה, מלכיש, מכפר יהושע, וכמובן כאן בעין יהב. וזו הזדמנות להודות לכל מי שדאגו לבוא בשנה האחרונה, ישבו איתך, שמרו אותך מעודכנת בכל מה שמתרחש במושב, במקהלה, בחוגים ובאזור בכלל.
כי חייך בשנה האחרונה היו ההיפך הגמור מכל השנים שקדמו להן בהן היית פעילה, עצמאית, חרוצה, ובלתי נעזרת באופן קיצוני. אני זוכרת את השנים שבהן החזקת לבד את המשק – עם העבודה הבלתי נגמרת בשדה, במיון ובאריזה, וכמובן בבית. אלו היה השנים שלך ושלי – כי אבא עבד בתנועת המושבים, דודו היה במשמר הנגב ורתם הייתה קטנה. פיזור טפטוף, העברת קווים, דילול והדלייה של פלפלים, עישוב בלתי פוסק; ובבית – הניקיון של יום חמישי, גיהוץ ברמה מקצועית, בישולים. כל הזמן היה משהו לעשות. והיית נטועה במרקם הקהילתי, ובשנים האחרונות לא החמצת שום פעילות במושב או באזור, ותמיד הושטת יד ועזרת לאחרות.
בשנה האחרונה נאלצת לפרוש כמעט מכל הפעילויות שכל כך אהבת וללמוד להיעזר. אבל מהותך הפנימית לא השתנתה – נותרת סקרנית, עיקשת ודעתנית, עם עמוד שידרה ערכי שלא סטית ממנו (ולא רק בגלל הפלטינות והברגים שהחזיקו לך את הגב).
ואהבת אותנו – את דודו, את רתם ואותי - מאוד, מאוד. הרגשתי שככל שעוברות השנים אהבתך אלינו גדלה. אבל אולי זה משום שרק בגיל מאוחר למדת לבטא אהבה זו במילים (בבית משפחת זהר בכפר ויתקין לא הירבו במילות אהבה). וכשנפרדת מהנכדות והנכדים ביום שישי – ראו על פנייך את אהבתך ושמעו אותה במילות הפרידה שלך מכל אחת ואחד מהם.
וכפי שחיית את חייך כך גם קיבלת את ההחלטה לסיימם – בהחלטיות,
באמונה בדרכך, בהתגברות על מכשולים, ובעמידה על שלך. ולנו לא נותר אלא לקבל ולכבד את רצונך, ולסייע לך ככל הניתן. כי לא רצית להמשיך באופן הזה שלא מאפשר לך להיות מי ואיך שאת. אני מבקשת סליחה שלא הצלחנו להיענות לרצונך מוקדם יותר – יש לנו כנראה עוד כמה דברים ללמוד ממך...
אנחנו רוצות ורוצים להגיד תודה – לסונישה שטיפלה באמא בשנה האחרונה במסירות רבה; ותודה מעומק הלב לנשות הצוות הרפואי – ענבל לב, ברברה וינוקור וד"ר שי וולף. אין לנו מילים לתאר את כל שעשיתן עבור אמא ובמיוחד בימים האחרונים. היא אהבה והעריכה אתכן כל כך.
ביום שישי אמרתי לך שאני שמחה שאנחנו עדיין מתווכחות ואפילו כועסות אחת על השנייה על אף שכבר בקושי היה לך אוויר להשלים משפט: כעסת שאני מכריחה אותך לראות משחק של יונייטד כשאת לא סובלת כדורגל; לא הסכמתי עם מה שחשבת שמתאים לבשל לארוחת החג, החמצת פנים כשהלכתי לבקר חברה בזמן הקצר מדי, ותמיד הוא היה קצר מדי, שאני מבקרת אותך; והיית מתוסכלת שאני יושבת על הכורסה ולא קמה מייד לעשות את מה שביקשת ממני. זה הרגיש כאילו אנחנו עדיין רגילות, וממשיכות לריב ריבים של אמא ובת – כאלה שהם כאן ועכשיו אך טעונים בהיסטוריית היחסים בינינו.
אני אוהבת אותך מאוד, ושמחה וגאה על קווי הדמיון הרבים בינינו. אין לי מושג איך חיים בלעדייך, אבל אני בטוחה שתמשיכי להיות נוכחת בחיינו לא פחות גם בהמשך.
הדס | בת
לפני שאני מתחילה תודה רבה לאמא לרתם ודודו
על הטיפול המסור, נסיעות ארוכות ולילות ללא שינה
תודה רבה לכל חברי המושב שנתנו לה את ההרגשה שהיא מוקפת באהבה
לקח לי הרבה זמן להבין למה את לא פשוט סבתא
הרי את אמא של אמא
ואת ההיגיון הבריא כנראה קיבלתי ממך
ואני לא יודעת לומר מתי בדיוק נפל לי האסימון
שאת רותי כי לפני שאת סבתא
היית מיישבת המדבר וחקלאית מדופלמת
היית מנהלת משק ואבן פינה בקהילה
היית אומנית מוכשרת וטיילנית חוקרת עולם
מגדירת צמחים מקצועית ונפש בחיפוש אחר שלום
יצרת עבורנו מתווה המנחה איך להיות בת אליהו
עקשנית ולא מוותרת
סקרנית ורודפת ידע
בעלת רוח נתינה לסביבה
את אלו תמצאי בכל אחת מאיתנו במשפחה
סדרת לנו סביבה לגדול עם ספרות ושירה
הקראת לנו סיפורים על השמיכה בגינה
ולמרות שחלקנו גדלנו בעיר רחוק מהשדה
חיכנו לאוגוסט לבוא לשתול פלפל למרות החום הקשה
כיוונת אותנו לשביל של כבוד לטבע ואהבה לצמחייה
התרגלנו להסתכל על פרחים כבר בעגלה
ואומנם עדיין לא למדתי לזהות כל פרח שבדרכי נקרא
ולכן מכיוון שנגמר הזמן ממך ללמוד
אגלה לך את מה שלמדתי בשנים האחרונות בסוד
עם סבתא כמוך זיהוי פרג או כלנית נכון
תלוי ביכולת חרטוט בביטחון
ואת עצמך חסרת פחד ותמיד מוכנה לעשייה
את הבלתי אפשרי משיגה ללא בעיה
ללא היסוס בצעדייך, אף אתגר לא מדי גדול
שימשת דוגמה לדורות אחרייך גם אם קצת היססנו לשאול
עם ניצוץ של נחישות בעיניים בצבע תכלת
בגישה של אין מה לדאוג ולמה את מתבכיינת
את השממה אפשר להפריח והקמת ישוב זאת לא בעיה
ועבורי ועבור אחרים רבים תמיד תהיי השראה
תודה שהשארת קטעים שכתבת, עבודות פסיפס מרהיבות ומגוון זכרונות
תודה שנתת לי בית נוסף גם אם לא תמיד התיישרתי על פי כל התקנות
סליחה שלא העזתי להתוודות שזו אכן אני שהעלימה את הסכין הגדולה
אבל אני חושבת שזה הוגן שכן ללידה שלי הגעת בלי פילם במצלמה
אז עכשיו שהתנצחנו בפעם האחרונה
אני מודה שאני מרגישה מעט אבודה
מחפשת סיבות להישאר כי איני יודעת מתי אעשה את דרכי למושב חזרה
ואין ממי לשאוב אומץ כדי לעמוד מול עולם בלעדייך
ואני מייחלת שיחזרו החטופים ויגיע שלום שהיה אחד מחלומותייך
מיכל ( בתה של הדס ) | נכדה
רותי, סבתא רותי.
משער הכניסה למושב ממשיכים ישר, בצומת פונים שמאלה ומיד לאחר מכן ימינה, ואז ימינה שוב בבית השלישי. משק 23. הבית של רותי.
קשה להגיע לעין יהב כשאת לא פה, אחרי 88 שנים של חיים מלאי חיוכים, חיבוקים, וסיפורים.
חיים צבעוניים, כמו הפסיפס – כל אבן קטנה, כל רגע, כל אדם שהכרת – היו חלק מתמונה גדולה אחת: מהחיים שלך.
בסיפור החיים שלך קיימים המון פרקים.
כפר ויתקין, סבא שי, הולדת דודו הדס ורתם, עין יהב, ארצות הברית, מקהלה, גן תמר ועוד המון שלא מניתי.
פרקים שלמים ומלאים שזכינו להקשיב להם ולהיות חלק מהם.
פה בערבה, בין המדבר והשקט, הקמתם לכם בית של אור. מקום שבו כל אחד מאיתנו מצא נחמה, רוגע, ריח של עוגה בתנור, מרק מתבשל, קציצות על הגז וצחוק מהלב.
אהבת את הפשטות, את היופי שבטבע, את החום האנושי.
היית עבורנו עוגן, מישהי שידענו שתמיד תהיה אי שם במושב. למרות שלפעמים אמרת ש"אני לא רוצה לדבר עכשיו" וש"המצב זיפת", לאחרונה גם אמרת ש"רוצה יותר טוב".
אז אנחנו מקווים שעכשיו יותר טוב. שאת לא סובלת, שאת איתנו פה לנצח - בדרך כלשהי.
נמשיך לשמוע את קולך בכל שיר, לראות את פנייך בכל צבע, ולהרגיש את אהבתך בכל מקום שנלך.
תנוחי בשלום, סבתא שלנו. נמשיך לזכור ולספר עלייך. שלמה, צבעונית ואהובה.
שחר ( בתה של רותם ) | נכדה
רותי בן אליהו בחוגי מרכז קהילה ^
< ערב לציון 30 שנה להסכם השלום עם ירדן במועצה האזורית עם פרופ' אליקים רובינשטיין ואשתו, רותי והבן - דודו בן אליהו | נובמבר 2024
רותי יקרה שלנו
שישים וחמש שנים מאז נפגשנו לראשונה ומאז חברות עמוקה נרקמה בין משפחותינו.
שותפים לדרך הארוכה והקשה שהביאה אותנו עד הלום.
רותי, היית אישה אמיצה שהעזת להיות הראשונה שהחליטה להקים את ביתה במדבר הזה, שלא היה בו כלום פרט לקשיים.
איזו גבורה גילית כשהעזת להיות האישה הראשונה שהחליטה להביא ילד לעולם באזור המבודד שלנו מבלי שהיו כאן רופא, אחות מנוסה, או אם אחרת שידריכו אותך איך לטפל בתינוק, איך לחתל, לרחוץ, מה עושים כשכואבת האוזן לתינוק בלילה או כל מחלת ילדים אחרת. את עמדת בגבורה במשימה ואח"כ הפכת מדריכה לכל האימהות שבאו אחריך.
רותי, את ושי הייתם עמוד הענן במדבר, שימשתם לנו דוגמה שהקלה עלינו ועל רבים אחרים להחליט לבנות את ביתנו כאן בערבה.
עשרות שנים של חברות, עזרה הדדית, שיתופי פעולה, טיולים משותפים - תמו.
תמה תקופה.
אנו כבר מתגעגעים אליך. נפרדים ממך בצער ובכאב רב, תחסרי לנו מאוד, נוחי על משכבך לשלום, אוהבים אותך.
אמנון נבון | חבר
שי ובזרועותיו רותם לידו הדס עומד דודו לידו אמא של שי ולמעלה רותי
שנות השמונים >
תגובות