ההלוויה התקיימה ביום ראשון, 29.3.26 י"א בניסן תשפ"ו בשעה 15:30 במושב פארן
יושבים שבעה במושב פארן בבית המשפחה
קורות חיים - הספד המושב
רינה נולדה בשנת 1951 במושבה פרדס חנה. בת יחידה להוריה שושנה ושמעון פוליטשוק.
היתה קשורה מאד לסבתא שולמית, אימו של אביה ובלתה הרבה בחברתה.
כשהיתה בת שנתיים, המשפחה עברה לקיבוץ רמת הכובש. רינה השתלבה בחברת הילדים והנוער בקיבוץ ושמרה לאורך השנים על קשרים טובים עם בני קבוצתה.
במהלך שנות הנעורים עבדה בענפים שונים בקיבוץ. בעיקר בלול. כבר שם ניראו הניצנים של הקשר לקהילה ולאדמה.
בשנת 1969 התגייסה לצבא, שרתה תקופה קצרה בנח"ל ואז עברה לשרת בחיל האוויר בבסיס נ"מ בסיני. בשנת השירות השלישית חזרה לנח"ל ופעלה עם נוער בסניף "הנוער העובד" בתל אביב.
את ג'ימי, שהיה מתנדב בקיבוץ רמת הכובש, הכירה בשנת 1972 והשניים הפכו מיד לזוג. הם נישאו ובקיבוץ נולדו תומר וירון.
בשנת 1977 החליטו ג'ימי ורינה להגיע לפארן, מושב שהיה אז בראשית דרכו, והקימו בארבע ידיים משק חקלאי יציב ופורח, כשרינה מעורבת בהקמתו ובניהולו של המשק.
בפארן הצטרפו למשפחה ניר, שי ונדב. רינה השקיעה הרבה בגידולם וחינוכם של הבנים וכך היה גם עם 14 הנכדים להם זכו.
במהלך השנים רינה התנדבה לאורך זמן בעמותת בער"ן, היתה פעילה בוועדות וצוותים שונים במושב ובעיקר השפיעה בנוכחותה השקטה, החיובית והמכילה שלה.
בשנים האחרונות הצטרפה לצוות החינוכי של המסלול האנתרופוסופי ביסודי ושם יצרה קשר מיוחד עם הילד אותו ליוותה וגם עם הצוות.
מחלת הסרטן תקפה את רינה בשנת 1996, אך אז היא הצליחה להחלים. בסוף 2023 המחלה חזרה. רינה נלחמה בגבורה במחלה בגבורה, באומץ ובנחישות. היו בה תקווה רבה ורצון עז לחיות, לעשות ולהספיק.
רינה נפרדה ממשפחתה האוהבת, מאנשי המושב ומחבריה הטובים בליל שבת 27.3.26.
תנוח בשלום ובשלווה על משכבה.
הספדים
תודה על הזכות להיות הבן שלך ואבא. מזלי, שהרפואה בשנות ה 90 עדיין לא היתה מספיק מתקדמת, והצלחתי לגבור על הסיכויים ולקטוף את התואר מק"ט מספר 5 , "הגור," בן הזקונים שהגיח אחרי שכבר חשבתם שסיימתם למלא את השורות. אמא, כגור הזקונים תמיד אהבתי לשמוע אותך מספרת בגאווה על 5 )חמשת( הבנים שלך, כל אחד מאיתנו על גווניו הייחודיים,
תמיד ראית במלוא האור. אהבתי גם לשמוע, איך בחתונות ואירועים גדולים, אהבת לשאול איפה בעלי החתיך ונותנת את התיאור של האדון עם המבטא האמריקאי והעיניים הירוקות. כל כך אהבת אותנו המשפחה .
ומעבר לכך, כל כך אהבת את האדם והבריאה. אמא תודה על כל הרוך, החום והאהבה שטמנת בנו ובסובבים אותך. תמיד היית לאוזן קשבת ועצה. פתחת את ביתנו בלב רחב ,
לימדת אותנו לקבל כל אדם באשר הוא. השקפת מבטך הייתה ראיית האדם מעבר לתרבות או חזות. וכך, לאורך השנים נאספו בחייך עוד ועוד אנשים שראו בך כאמא שניה ואדם לשתף ברחשי הלב האישיים ביותר.
אמא, הענקת בי את הבסיס לאדם שאני היום. ויותר מכך, להורה שאני היום. אני מקווה שאצליח להעניק לילדיי את העולם שהענקת עבורי ועבור האחים שלי. לא יכולתי לבקש יותר מכך. החיבור שלך לנכדים, כמה קשה ההבנה שלא תחווי אותם יותר והם יחוו אותך. אני כל כך שמח שהספקנו לגור קרוב אליכם בשנה האחרונה. הספקת לשבת עם דניאל וללמד אותה את דרכי המדבר. לראות אותך בהוויה היום יומית הקסומה שלך, סביב פרחי החוטמיות שגידלת בגאווה, הישיבה עם הקפה בנדנדה בבוקר, החברות הטובות, הכרבול עם סבא בספה בשעות ערב. לפני השינה, בילדות שלנו, נהגת להרדים אותנו עם ציורי פנים נעימים. ידך הרכה הספיקה גם לגעת בלב של גפן. וגם אותה, היית מרדימה עם ציורי פנים שהיית מציירת לה ברכות על הפנים. לא משנה כמה אני ינסה, תמיד גפן תגיד שאני לא מצייר כמו סבתא רינה. ועצוב לי, שגפן לא תרגיש אותך כך שוב. והשוקו שהיית מכינה לי בילדותי, והיינו יושבים ביחד לראות את התכנית היפים והאמיצים מידי אחר הצהריים. וכך, היום היית מכינה לילדיי את השוקו הטעים בתבל עם הקצפת המושלמת שלך. אלו רגעים, שהלב שלי מרגיש שהם הרגעים הנכונים. שמשהו עובר מהלב שלך ללב שלי.
קשה לתפוס את המצב. להבין שאי אפשר לראות את עינייך. להקשיב לקולך. נועם, אתמול ביקש כמה וכמה פעמים להתקשר אלייך, לסבתא רינה. והיינו צריכים להסביר לו את מה שלנו המבוגרים קשה להבין. ובהמשך היום, הוא שאל מתי את מגיעה. ושהבין שלא תגיעי, שאל: "מתי מורידים אותך חזרה מהשמיים?"
אמא , אשתדל כמיטב יכולתי להמשיך את טוב ליבך בעולם הזה ואת המשפחתיות שהייתה כל כך חשובה לך. אני אוהב אותך , ורוצה שתדעי שהיית האמא הכי טובה בעולם.
נדב / בן
תגובות