ההלוויה התקיימה ביום ראשון, 12/4/2026 כ"ה בניסן תשפ"ו בשעה 17:00 בבית העלמין בעין יהב
יושבים שבעה בבית אלדד קרוק, משק 165 במושב עין יהב, ביום ראשון מתום ההלוויה עד שעה 21:00, בימים שני עד רביעי 10:00-13:00, 16:00-21:00
קורות חיים / הספד המושב
היום אנו נפרדים בכאב ובצער מחברנו היקר יובל קרוק.
יובל נולד בקבוץ שפיים ב 31.3.1939 להוריו ז'ניה ומרדכי, אח לאלדד ולחניק.
ההורים הגיעו מלטביה באמצע שנות ה- 30 דרך תנועת השומר הצעיר והיו ממקימי קבוץ שפיים.
יובל גדל בחברת הילדים בקבוץ , שם למד גם בבי"ס ולדבריו היו אלו ימים מאושרים.
הוא עסק הרבה בספורט מכל הסוגים. בחברת הילדים שיחק כל יום כדורגל, אך הבילוי האולטימטיבי
היה בים.
ב 1957 התגייס לצה"ל ועשה את שירותו הצבאי בשריון.
אחיו אלדד נהרג במלחמת ששת הימים ב- 1967 בקרב על גבעת המבתר במבואות ירושלים, בזמן שהוא השתתף בקרבות ברפיח.
אביו שכאב נפילת בנו כרסם בו , נפטר שנתיים לאחר נפילתו.
ביקור יצחק שמיר ראש הממשלה מרץ 1984 במפעלים האזוריים
יובל ואורה גדלו באותה חברת ילדים בשפיים ונפגשו על מגרש הכדורסל כשיובל היה מאמן הקבוצה.
בשלישי בינואר 1961 הם נישאו.
בשדה אבטיחים 1987 מתוך "ביתי במדבר" 50 שנה לעין יהב
ב- 1962 נולדה ביתם גלית.
ב- 1964 יצאו לשליחות של שנתיים כמדריכים בחוות הכשרה בקרבת טולוז שבצרפת , לאחר שלמדו
צרפתית, שפה אותה אהבו והמשיכו לדבר, לקרא ולאהוב את המוסיקה.
בהגיעם למקום החלו להכשיר את הצעירים, שלחו גרעינים ארצה ונשארו בקשר עם החבר'ה עד היום.
לאחר חזרתם לשפיים עבד יובל ברפת ובהמשך כמרכז משק.
בנם אלדד נולד ב- 1968.
בתחילת שנות ה-70 הגיעו אליהם שי בן אליהו וחגי פורת ושכנעו אותם לעבור למושב עין יהב בערבה.
בט"ו בשבט 1971 הגיעו לעין יהב כשגשם זלעפות מלווה את בואם ובאותה שנה נולדה ביתם תמר.
- במהלך מלחמת יום כיפור היה יובל מרכז משק . תקופה קשה מבחינות רבות אך גם עקב חברים רבים שהיו מגויסים ונדרשה עזרה הדדית במשקים.
- בשנים 1983-1984 שימש כמנהל המפעלים האזוריים המשותפים.
- בשנת 1987 שימש כגזבר המושב.
ליובל ואורה שלושה ילדים : גלית, אלדד ותמר ו-8 נכדות ונכדים ונינה.
יובל ייזכר כאדם חכם, חרוץ, נחוש, אוהב ספרות ומוסיקה וספורטיבי מאד. יובל נהג לרכב על אופניים ברחבי המושב ולשחות בבריכה באדיקות .
הוא טיפל באשתו אורה במסירות רבה והיה איש משפחה למופת.
יהי זכרו ברוך!
הספדים
אבא שלנו לא אהב טקסים, הוא לא הבין את הצורך בפרהסיה.
למרבה האירוניה, הוא ארגן לעצמו בספונטניות טקס פרידה. הזמין את המשפחה ואת החברים, למי שלא הגיע התקשר, אמר לכל אחד את מה שחשב שחשוב לו לשמוע... כזה היה אבא שלנו, מחושב, חושב על האחר ומפגין את אהבתו בנשיקה וחיבוק ועוטף הכל בנימה של ציניות שלא יראו חס וחלילה כמה הוא רגיש.
היה לו חשוב להיפרד בדרכו ועוד יותר היה לו חשוב להקל על הסובבים אותו, לשחרר גם אותם.
אבא שלנו היה אדם אוהב אדם ואדמה.
אבא שלנו אהב לקרא ספרים. הוא אהב לעבוד בשדה, לשחק כדורגל, לשחות ולרכב על אופניים. הוא אהב את השקט ואהב את המפגש והמגע עם משפחה וחברים.
אבא שלנו נולד בקיבוץ שפיים, בתור ילד ונער הוא אהב את החיים בקיבוץ, את החופש, מעשי הקונדס והריחוק מעולם המבוגרים. את המרחבים, את הקהילה ואת ריח הרפת. אבל הכי הוא אהב את הים ומגיל 15 הוא גם הכי אהב את אמא שלנו.
אבא שלנו היה איש של מעשים ודוגמה אישית. נאה דורש ונאה מקיים.
לאבא שלנו היו את הידיים הכי טובות בעולם. הוא ידע לעשות כמעט הכל. הוא היה מבקש שנעמוד לידו כשעלה על סולם ונגיש לו את כלי העבודה ועל הדרך מסביר ומלמד, נותן דגשים מה כדאי לעשות ואיך וגם מה לא. הוא נתן לנו לנסות גם כשידע שניכשל.
פעם שאלתי אותו איך הוא יודע לעשות הכל והוא אמר לי שהוא אוהב להתבונן בבעלי מקצוע וללמוד מהם. והוא אהב להתבונן, והוא אהב ללמוד.
אבא שלנו אהב להיות אבא ועוד יותר אהב להיות סבא.
הוא היה מצפה לנו את השמיכות בחורף כשהיינו ילדים ומקריא סיפורים לפני השינה. מלטף את הראש, מכסה בשמיכה ונפרד בלילה טוב ונשיקה.
הוא לימד אותנו לשחות ולתפוס גלים וכשהיינו חוזרים לבית של סבתא היה מושיב אותנו על הספסל, מגיש צמר גפן טבול בנפט שננקה את הזפת מהרגליים.
אם היה צריך משהו עם הנכדים הוא היה עוזב הכל ובא. בלי להתחשב במרחק ומה השעה. כי הוא הכי אהב את הנכדים וגם את הנינה...
אבא שלנו היה אדם של נתינה והמוטו שלו היה לתת בחייו כי אין לו מה לעשות עם זה בקבר.
אבא שלנו לימד אותנו להיות חכמים ולאו דווקא צודקים.
הוא לימד אותנו שאם חולמים כדאי לחלום בגדול.
הוא לימד אותנו לא לעשות חשבונות, לאהוב ולחמול.
תודה אבא שהיית אבא שלנו, האבא הכי טוב בעולם.
אתה חיי בתוכנו אבא לעולמים.
אני אוהבת אותך.
תמר / בת
משפחת קרוק
אבא,
יצא לי לגור לידך ולהיות שותף שלך 40 שנה בחיי הבוגרים.
היית האדם הקרוב אלי ביותר, אחרי גליה והילדים.
בבית בו גדלנו השרשתם לתוך הנשמה שלי את עבודת האדמה, לפעמים אני חושב שאולי עשית את זה בכוונה בכדי שאשאר תמיד לידך.
האובדן של אחיך הקטן הטיל את צילו הכבד של השכול על סבתא ועל כל המשפחה, מהצל הזה ומהקיבוץ ברחת רחוק. את הים אותו אהבת עד יומך האחרון ואת הירוק, החלפת במדבר ולבך נותר חצוי בין השניים תמיד.
הייתה לכם ילדות מאושרת בקיבוץ, זוגיות עם אמא מגיל 15 וקשר סימביוטי מיוחד במינו.
התנשאת לגובה של 1.70 ביום טוב ונעליים גבוהות, אבל היית אדם בעל שיעור קומה.
חכם, יודע להתנסח, עומד תמיד על דעתו ולא מפחד מכלום.
לא פלא שהיית במשך שנים מגיל צעיר שליח ציבור, בסוכנות היהודית, בקיבוץ ובמושב. עד שהתעייפת, הסתגרת בדלת אמותיך. תמיד מאחורי החומה הקשוחה, היה שם איש טוב לב, מסביר פנים, חד ובעל חוש הומור מפותח מאוד.
עבדנו יחד את האדמה ופיתחנו את המשק שהקמתם, קיבלת אותי בזרועות פתוחות, לימדת אותי המון, הכלת תמיד את כל השיגעונות שלי והסתדרנו מצויין.
היית עוגן של יציבות וביטחון לגלית, לתמר ולי, היית לנו מגדלור.
הייתה לך גישה מיוחדת לילדים קטנים וקשר חזק לנכדיך, איתם נשרה ממך כל הקשיחות והחספוס, הם היו לאהבתך הגדולה עד יומך האחרון והם ידעו להעריך זאת ולהחזיר לך אהבה בתקשורת רציפה וקבועה, בדאגה ובעזרה בתקופה האחרונה והקשה. כמה דאגת לבנים במלחמה.
תמיד התפעלתי מהיכולת המופלאה שלך להעסיק את עצמך, מעולם לא השתעממת, תמיד עסוק, בספורט, בקריאה, בתיקון משהו שהתקלקל או שבנית משהו בידי הזהב שלך שידעו לעשות הכל.
בעשור האחרון לחייך עשית הסבה מקצועית לעובד סוציאלי, מטפל סיעודי ועקרת בית.
בקנאות, בדאגה, במסירות אין קץ, באהבה גדולה ובנתינה מעוררת השראה ממש.
זה התחיל מתמר וגילי והמשיך לאמא.
מי היה מאמין שאתה שמעולם לא נכנסת למטבח והיית תולה כביסה רק בחושך, כדי שאף אחד לא יראה, הגעת לשם. האמת שהבישול שלך היה זוועה.
כשהייתי רוצה לשמח אותך, הייתי לוקח אותך לסיבוב במשק, זה היה מרומם את רוחך תמיד וממלא את כולך בסיפוק וגאווה.
היית לצידי בתהום הכלכלית אליה גררתי גם אותך, לא באת אלי מעולם בטענה או תלונה על כך או על זה שנכסינו ירדו לטמיון.
תמכת בי, חיזקת, ייעצת וטיפסנו חזרה למעלה בעזרת אנשים טובים.
אני שונה ממך אבא אבל מאוד כמוך.
לפעמים אני מדבר בקולי ושומע אותך, לפעמים שם לב לתנועה או הרגל ורואה בו אותך, לפעמים אני נכנס לבית שלך ומריח אותך, חושב עליך ומרגיש אותך- אתה בתוכי ותישאר איתי תמיד.
שהיית בן 45 כמעט שאיבדנו אותך, עברת ניתוח מעקפים נדיר ומסובך לזמנו ונולדת מחדש לאורח חיים נוקשה שגזרת על עצמך שכולל ספורט ותזונה מיוחדת. לא היית מהוותרנים, בטח לא לעצמך. בגיל 55 שברת את תקרת הזכוכית של תוחלת החיים לקרוק זכר בעולם הזה והצבת לנו רף חדש ולא נמוך בכלל, ימים יגידו.
שיתפתי אותך פעם ברצון שלי להיפרד מהשם הבעייתי הזה קרוק, מאחר ואני האחרון לשמו, כי כל השאר בנות, לקחת את זה קשה והחלטתי לרדת מהעניין. כידוע גליה ואני לא נשואים כדת משה וישראל ככה שנפלה ההזדמנות לעניין, כי הילדים נרשמים אוטומטית על שם האם וכך באמת היה, אלא שמה לעשות ולא יעזור פה בית דין והיום מסתובבים בצהל כמה צוותים הנושאים בגאווה את השם "צוות קרוק"
נפרדת מאיתנו בקלאס, הלכת באומץ ובראש מורם.
נוח על משכבך בשלום אבא, אני מבטיח לך למרות כל הקשיים לטפל באמא עד יומה האחרון ולדאוג לתמר אחותי הקטנה, האהובה שתמיד דאגת לה במיוחד.
תודה מיוחדת לשלוש מלאכיות, שי, ברברה וענבל, שליוו אותך ואותנו בתקופה הקשה הזו באהבה, בנתינה ובמסירות שאין לתאר, אהבת אותן מאוד וזכית להיפרד מהן בהתרגשות.
תודה לכל החברים שתמכו ולכולכם שבאתם היום להיפרד מאיש מיוחד שהיה אבא שלי.
מוזמנים כולם לביתנו.
אלדד /בן
03:23 מקיצה בפתאומיות משינה מטרים ספורים ממך.
ניגשת. אתה עדיין חמים. לא שומעת נשימה לא חשה דופק.
בודקת שוב,
ביד
בצוואר
בקרסול.
מפשילה את השמיכות הדקות שעוטפות אותך.
מניחה יד רכה על החזה
על הבטן.
אין תנועה.
מתקשרת לאלדד שמגיע. שוב בודקים...
סוגרים את העירוי
מדליקים מזגן
מכסים את ראשך בשמיכה.
מרגיש לי לא נכון לכסות, כאילו אתה כאן לעוד כמה רגעים.
כאילו חום גופך המתפוגג אומר:
רגע עיצרו עוד לא סיימתי.
שותה קפה מעשנת סיגריה.
הראש ריק ממחשבות.
מכבה את האור.
אבא שלי
היית עולם של טוב
עכשיו צריכה לשחרר אותך לדרכך האחרונה.
יש מי שמאמין שתפגוש אהובים זה מכבר.
אולי הורים
אולי אח
חברים
אינני יודעת.
רק יודעת שכאן בעולם הזה תחסר לנו אהבתך מאד.
תודה לשי ברברה וענבל אתן צוות מיוחד במינו.הייתן עבורנו עוגן לכל אורך הדרך וברגעים הקשים ביותר.לכל המעטפת של המושב לחברים של שנים לכל מי שכאן תודה מעומק הלב.
גלית / בת
במילותיו של יוסי בנאי
סבא יובל
תמיד אהבתי לנסוע לכאן.
משהו כל כך מרגיע ברגע שמגיעים לירידות לערבה והכל נפתח מתחתיך.
השקט של המדבר.
ההתרגשות בלהגיע לעין יהב, פעם הייתה לנו תחרות- היינו נוסעים בכביש לכניסה הראשית שחר ואני דרוכות במושב האחורי ומי שמכריזה ראשונה "הנה השער של עין יהב" זוכה
לא במשהו מיוחד פשוט בהתלהבות של הידיעה שהנה הגענו ואנחנו כאן.
בבית של סבא וסבתא, שמסמל ככ הרבה טוב, כמה זיכרונות מכאן
פרנץ טוסט בשבת בבוקר, סימסאלה גרים בטלוויזיה הקטנה בסלון, תרכיז תפוחים שנפתח למיץ מתקתק ומרענן, עמית ושחר מנסים לפרוץ לכספת בחדר עבודה, המשקה אינפרו, התרופה ההומאופתית של סבתא שהייתה דוחה אבל כל הנכדים עמדו בתור לקחת איזה שאט טוב של בוקר, טיולים בשדות.
סבא וסבתא עוברים לדבר בצרפתית כשלא רוצים שנבין.
תמיד ספרים מסביב, תמיד מוזיקה בבית. כמעט תמיד בצרפתית.
הבני דודים כולם יחד
כמה קינאנו בקרבה היומיומית של עמית רותם גיא ונועה הנכדים שגרים פה על ידכם. איזו זכייה.
ובעצם כולנו זכינו בך.
סבא של האדמה, סבא של הפלפלים, סבא של הים, סבא של רכיבה על אופניים, של התעמלות בבוקר כל בוקר, של שחייה , של טיולים, של הומור אין סופי וציניות שהקסימה את כל הסובבים.
סבא של עבודת כפיים, סבא של ספורט, בירה ויין של אהבת החיים והאדם.
תודה על שנים מלאות במשפחה
על רגעים לצידך, על ידך
תודה שהיית סבא מעניק, לא דברים חומריים אלא דברים של הלב
רגעים שלא יחזרו וננצור תמיד.
על כל שיחת שבת שלום וסקירת המשחקים של שבת שעתידים להתקיים,
שיחה ביום שני שמגיעה עם סקירת התוצאות.
איך אמרת כששמעת ביום רביעי האחרון על ההפסד של ברצלונה לאתלטיקו- זו בשורה ללכת איתה.
תמיד ככ התעניינת, גם כשהכל נהיה קשה בבית גם שהמצב עם סבתא החמיר
תמיד ענית לנו בחיוך לטלפונים.
מה שלומנו יורד לפרטי פרטים אצל כל נכד
מה עם הלימודים, העבודה, בני ובנות הזוג,
ביום ראשון האחרון עוד חזרת אליי לשיחה בוידיאו בוואטסאפ כי ראית שהתקשרתי בשישי ולא היה לך מספיק כח לענות
הקשר המדהים של עם ליאורי וגילי היה מעורר השראה. שעות המשחק הרבות שהעברת איתן, הקשר העמוק והאהבה שהערפת עליהן.
התמדת לבקר , ולהיות בקשר וכשבאו אליך היית באורות מלא אהבה הקשבה וסבלנות
תודה על הזכות להעניק לך נינה, עוד חלקתם
את הבית של אמא ואבא בחודשים האחרונים.
שיחקתם קלפים וניהלתם שיחות ברומו כולל הסברים על השקית שהשתרכה אחריך.
משפחת קרוק - שנות השבעים
בשם כל הנכדים סבא, תודה על מי שהיית בשבילנו, סבא של הנכדים כולם.
תודה על כל רגע.
ביום רביעי שעבר קראת לנו להיפרד ואמרת לנו שתיקח אותנו איתך במחשבות לכל מקום.
אנחנו סבא נושאים אותך בליבנו, במחשבותינו. לכל מקום, לכל אירוע , בכל רגע.
הזכרונות, הערכים שהנחלת והעברת לנו ובראשם ערך המשפחה.
אוהבים אותך וזוכרים תמיד
שי / נכדה - בשם הנכדים
מעיתון דבר ביום ו' 17.10.1980 מצאנו כתבה על עין יהב הקטנה והפורחת והרי היא לפניכם ככתבה וכלשונה.
לפני שבועיים הזדמנתי לכפר ההוא שבערבה בדרך סדום אילת. התקיים שם ערב ספרותי. באנו לשם לעת ערב. ראינו לאור הירח ולאור הפנסים ישוב מדהים ביופיו, כאילו חלום חלמנו. ראינו שדרות וגנים, וראינו בתים שהעידו על שפע וטוב טעם. לא ראינו כלי רכב. הנער שהורה לנו את דרכנו לעבר המשפחה המארחת הסביר לנו כי מותר לחנות את כלי הרכב רק בחצר האחורית.
קבלה אותנו משפחה יפה. יוצאי קיבוץ שפיים. הם אמרו לנו כי רבע מתושבי עין יהב הם בני מושבים והשאר מקיבוצים. שהתיישבו בשנת 1967 בערבה הצחיחה הזאת והקימו את הכפר הפורה הזה. סעדנו על שולחנה ארוחת ערב ואחר כך הלכנו אל החוג הספרותי שנאסף שם. במושב מאה ועשרים משפחות. כמחציתן היו שם באולם הנאה שבמרכז הכפר. הם החזיקו בידיהם ספרי שירים כמו פרטיטורה, שמעו והשמיעו, שאלו שאלות מעניינות, אנשים רגישים אוהבי שירה עברית. הנשים היו צעירות יפות ולבושות היטב. הגברים אפיינו את השבט הישראלי הידוע. כולם ילידי הארץ.
שעה ארוכה נמשכת השיחה. נפרדנו אחרי חצות. בבוקר הראו לנו מארחינו את המושב, גני הירק, מטע הדקלים והשדות. משעת בוקר מוקדמת ראינו את כל אנשי המקום, הם ובניהם ובנותיהם גחונים על חלקותיהם, חופש סוכות גיוס כללי.
עין יהב מתפרנסת מגידולי חורף שרובם משווקים לאירופה המכוסה שלגים בעונה זו. הם מגדלים פלפלים, וחצילים ועגבניות ומלונים, הגיעו ליבולי שיא לתוצרת נפלאה. החלקות פרטיות. מטע הדקלים המניב בשפע, משותף.
עלינו על ג'בל חופירה. השוכן ממזרח ליד גבול ירדן. ראינו מלמעלה את הכתם העין יהבי הזה, כתם ירוק. כאן באמת מאפיינים לביטוי המליצי "הפרחת השממה". מסביב נמשך האפור והצהוב האילם. בעין יהב אין עבודה שכירה, אין עבודה ערבית, אנשי המקום גמרו אומר לשמור על עיקרי העבודה העברית ועקרונות המושב בטהרתם. הם בנו כפר יפה, הם עובדים קשה, אך מתפרנסים בכבוד. זהו סיפור הצלחה העשוי מעמל ושקידה והתמכרות וכישרון , מעשה ודמיון ומקצוענות.. מה לא?
בין חצבה לאילת הולכת הערבה ופורחת, שם מרכז ספיר וצופר, קטורה, ויוטבתה המפוארת, וגרופית ויהל, וסמר ואיילות. פלא תחייתו של המדבר. אך אתה נדהם כאשר נודע לך שעל כל אלף ישראלים היושבים בין נהריה ואשקלון יושב אחד בלבד בין סדום לאילת.
מכתבו של חיים גורי לאחר ביקור במשק אצל משפחת קרוק.
1980
המכתב ותמונת המשפחה - באדיבות ארכיון עין יהב
תגובות