ההלוויה תתקיים ביום ראשון, כ"ז בתמוז תשפ"ו, 12.7.26 בשעה 17:00 בבית העלמין בספיר.
יושבים שבעה בבית המשפחה, כרכום 1 , ספיר
קורות חיים
מור שלנו
מור נולד בשנת 1998 בבית שאן, בן אהוב למשפחתו. את שנות ילדותו הראשונות העביר בבית שאן, שם למד בבית הספר הממלכתי־דתי "מאיר" עד כיתה ג'.
כשהיה בן שמונה עברה המשפחה לערבה, ליישוב ספיר. שם גדל, התחנך, בנה חברויות אמת והפך לאדם המיוחד שכל מי שפגש בו לא יכול היה לשכוח. את לימודיו המשיך בבית הספר היסודי ביישוב, ובהמשך למד בתיכון עד שסיים את לימודיו בכיתה י"ב.
כבר מילדותו היה ברור שמור אינו ילד רגיל. היה בו שילוב נדיר של עוצמה ורגישות, צניעות וביטחון, ובעיקר – לב ענק. הוא אהב אנשים באמת. תמיד היה הראשון להושיט יד, להקשיב, לחבק ולעזור. הוא לא שפט אנשים – הוא קיבל כל אדם כפי שהוא. החיוך שלו, טוב הלב שלו והנתינה האינסופית שלו הפכו אותו לאדם שכולם רצו להיות בקרבתו.
עם סיום לימודיו התגייס למשמר הגבול. במשך שלוש שנים שירת כלוחם, ולאחר מכן המשיך לשנתיים נוספות בשירות קבע כמפקד מחלקה. הוא אהב את השירות, האמין בשליחותו והוביל את חייליו באחריות, במסירות ובדוגמה אישית. מפקדיו, חבריו ופקודיו העריכו אותו מאוד.
לאחר שחרורו יצא לטיול הגדול בתאילנד, אך הטיול נגדע בעקבות פטירתו הטרגית של סבו האהוב. ללא היסוס חזר לישראל כדי להיות לצד משפחתו בשעתה הקשה.
לאחר תקופה קצרה בארץ יצא לשליחות בקונגו. במשך כשנה היה חלק ממשלחת ישראלית שתפקידה היה לאמן ולהכשיר חיילים אפריקאים. מור ביצע את תפקידו במקצועיות, באחריות ובאהבת אדם, כפי שעשה תמיד. אחת לחודשיים היה חוזר לישראל לשבועיים כדי להיות עם משפחתו וחבריו, ולאחר מכן שב להמשיך בשליחותו. גם שם, הרחק מהבית, הצליח לגעת באנשים ולהשאיר אחריו הערכה ואהבה.
כשסיים את השליחות הרגיש שהגיע הזמן להגשים את חלומותיו. הוא עבר למרכז הארץ, החל ללמוד הנדסאי חשמל במכללת אורט ברחובות, ובמקביל עבד כאחראי צוות אבטחה בביטוח הלאומי. הוא בנה את עתידו בעבודה קשה, בהתמדה ובאמונה, ושילב בהצלחה לימודים תובעניים עם עבודה במשרה מלאה.
בשבוע האחרון לחייו סיים בהצלחה את שנת הלימודים הראשונה. רק לאחר לכתו התברר לנו שהוא עבר את המבחן האחרון שלו בציון 98.
כמה עצוב לחשוב שהוא לא זכה לשמוע את הבשורה הזאת. הוא לא זכה לחייך את החיוך הצנוע שלו, לא לחלוק את ההתרגשות עם המשפחה ולא ליהנות מההישג שכל כך עבד למענו. אבל אנחנו יודעים עד כמה היה ראוי לו. הציון הזה הוא עדות נוספת להתמדה, לאחריות ולרצון שלו תמיד לעשות את הטוב ביותר.
ביום חמישי הגיע הביתה, לספיר, לחבק את המשפחה שכל כך אהב. אחר כך יצא לבלות עם חבריו הקרובים, לצחוק, לשמוח וליהנות מהחיים – בדיוק כפי שהיה.
לפנות בוקר אירעה תאונת דרכים טרגית, ובה נגדעו חייו באחת.
אבל זה איננו סוף סיפורו של מור.
מור היה אדם שנכנס ללב של כל מי שפגש. הוא אהב את העולם, והעולם אהב אותו בחזרה. הוא היה ילד של חיבוקים, של אהבה, של נתינה ושל שמחת חיים. הייתה לו היכולת הנדירה לגרום לכל אדם להרגיש חשוב, אהוב ורצוי. הוא לא חיפש כבוד ולא ביקש הכרה – הוא פשוט היה אדם טוב.
מאות אנשים הגיעו ללוותו בדרכו האחרונה. המראה הזה לא הפתיע אותנו. הוא רק הוכיח את מה שתמיד ידענו – מור נגע בחייהם של כל כך הרבה אנשים. כל אחד מהם נשא עמו זיכרון, חיוך, מעשה טוב או רגע קטן שמור העניק לו באהבה.
עבורנו, משפחתו, מור היה הרבה יותר מבן, אח, דוד או נכד. הוא היה הלב של המשפחה. הוא היה מקור של אהבה, של אור, של כוח ושל שמחה. האחיות שלו העריצו אותו, האחיינים אהבו אותו אהבת נפש, ואנחנו, הוריו, אהבנו אותו אהבה שאין לה סוף ואין לה מילים.
מאז לכתו, העולם כבר אינו אותו עולם. הכאב עצום, הגעגוע אינו מרפה, והחלל שהותיר אחריו לא יתמלא לעולם. אבל לצד הכאב קיימת גם תודה גדולה – תודה על הזכות להיות הוריו, לגדל בן כזה ולזכות ב־28 שנים של אהבה אינסופית.
מור לימד אותנו מהי אהבת אדם, מהי נתינה אמיתית ומהו לב טהור. הדרך שבה חי היא המורשת שהשאיר לנו – להמשיך לאהוב, לחבק, לעזור ולהאיר את העולם כפי שהוא האיר אותו.
היה משפט אחד שמור האמין בו בכל ליבו, והוא גם חי לפיו בכל יום:
"לפני הכול – תהיה בן אדם."
אלה לא היו רק מילים עבורו – זו הייתה דרך החיים שלו. כך הוא התייחס לכל אדם שפגש, וכך הוא ייזכר לעד.
מור שלנו, אנחנו גאים בך בכל ליבנו. גאים בדרך שבחרת, באדם שהיית, בכל מי שנגעת בו ובכל הטוב שהשארת אחריך.
הלוואי שהיית כאן כדי לשמוע כמה אנחנו גאים בך, וכמה אהבנו ואנחנו תמיד נאהב אותך.
תחסר לנו בכל יום, בכל שעה ובכל נשימה.
ילד שאוהב את העולם... והעולם אותו אוהב. 🤎
יהי זכרך ברוך. לעולם תהיה בליבנו.
חיים שלנו, אהוב שלנו. 🤎🤎
אמא ואבא,שרית, ליאור, עדן ושליו,אדם, מאור שבתאי, ואמה הקטנה.
הספדים
מור שלי,
אח שלי. האח היחיד שהיה לי בעולם.
אני עומדת כאן ולא מצליחה להבין איך החיים שלנו התהפכו ברגע אחד. אני עדיין מחכה שמישהו יעיר אותי ויגיד לי שזה היה רק חלום רע. כי איך יכול להיות שאתה לא כאן? איך יכול להיות שאני עומדת מולך בפעם האחרונה?
אומרים שהזמן עוצר ברגעים כאלה. ואני מרגישה שזה בדיוק מה שקרה. העולם ממשיך להסתובב, אבל העולם שלי נעצר באותו רגע שהלכת.
מור, היית הרבה יותר מאח בשבילי. היית החבר הכי טוב שלי, המקום הבטוח שלי, האדם שתמיד היה שם בשבילי. לא משנה מתי, לא משנה מה קרה תמיד ידעתי שיש לי אותך. תמיד ידעתי שאם אני צריכה משהו, אתה הראשון שיבוא. בלי שאלות, בלי תנאים, עם הלב הענק שלך.
אין אדם שהכיר אותך ולא אהב אותך. אי אפשר היה שלא. היה בך משהו כל כך נקי, כל כך אמיתי, כל כך טוב. לב של זהב, נשמה טהורה. תמיד דאגת לאחרים לפני שחשבת על עצמך. תמיד נתת יותר ממה שהיה לך. כזה היית.
זכיתי לראות אותך הופך לדוד הכי מדהים בעולם. כמה אהבת אותם. כמה הם אהבו אותך. לראות אותך איתם היה ממלא לי את הלב ,מי יזרוק אותם באוויר עד שאני צורחת להפסיק?? מי יקח את מאור שבתאי לשטח עם הג’יפ ויעשה לו פקל קפה למרות שהוא רק בן שנה וחצי מי?????
אם רק הייתי יכולה לחבק אותך עוד פעם אחת. לשמוע אותך קורא לי. לצחוק איתך עוד פעם אחת. הייתי נותנת הכול בשביל עוד רגע אחד איתך.
אני רוצה שתדע משהו, מור. תודה. תודה על זה שהיית האח שלי. תודה על הילדות שלנו. תודה על כל הצחוקים, על כל הוויכוחים, על המכות,על כל החיבוקים, על כל הפעמים ששמרת עליי גם כשלא ביקשתי. תודה שנתת לי את הזכות להיות אחותך. זו הזכות הכי גדולה שהייתה לי בחיים.
ריסקת אותי לרסיסים מור
איך ממשיכים מכאן ??
אני מבטיחה לשמור על אמא ועל אבא. אני מבטיחה לשמור על המשפחה שלנו. אני מבטיחה שמאור שבתאי ואמה יגדלו לשמוע עליך בלי סוף. הם יכירו את הצחוק שלך, את הלב שלך, את מי שהיית ואת הלב הטהור שלך.
מור שלי, אני אוהבת אותך יותר ממה שמילים יכולות לתאר. אהבתי אותך אתמול, אני אוהבת אותך היום, ואני אוהב אותך בכל יום ויום שאחיה.
הלכת מוקדם מדי. מוקדם הרבה יותר מדי.
קח איתך את כל האהבה שלי, ותשמור עלינו מלמעלה.
אני אוהבת אותך לנצח.
ליאור נחום / אחות
אני לא מאמינה שאני עומדת פה ומספידה אותך נחום.
אי אפשר לסכם אותך במילים,
אז אנסה לספר על האור שבך…
היית הכתר של כולנו.
ילד מלא בטוב ובאהבה.
הילד עם הלב הכי טוב שקיים.
מלח הארץ …
נפש חופשייה שרק רוצה לצאת ולהנות מהעולם.
תמיד נהנה מהדברים הקטנים, מסתכל על כל טוב עם העיניים הטובות שלך.
בכל מקום שדרכת בו הרגישו אותך, את הטוהר שבך.
ילד עם עיניים שמלאות בחום ואהבה, עיניים שאני לא מאמינה שלא אראה יותר.
ילד עם חיוך ענק שרואים את הנשמה שלך ממנו.
כל חיבוק ממך היה ארוך, לא היית משחרר מהר.
היית נותן להרגיש את האהבה שלך.
כל הודעה ממך, צלצול או שיחת ווידאו הייתה גורמת ללב להתרגש.
כי אתה נחום ואין שום מספר שבעולם שיתאר את כמות האהבה שלנו כלפייך.
את הניצוץ בעיניים שאנחנו רואים אותך.
מור, בבקשה שזה לא נכון.
בבקשה רק תבוא ותגיד שזאת בדיחה אחת גדולה.
שאתה בכלל באיזה טיול אופנועים מטורף או דייג באגם, אפילו שחיטה חובבנית שאתה עושה עם חברים עכשיו … כל דבר בבקשה, רק לא זה.
היית ילד פלא ולעד ותישאר הילד פלא שלנו.
תודה שגרמת לעולם להיות טוב יותר.
כי עכשיו, האור נדם מור ביחד איתך.
ליפז נחום גנקין / בת דוד
מור שלי
איך אפשר לעמוד כאן ולדבר עליך בלשון עבר, כשכל כולך היית חיים?
בן 27 בלבד וכבר הספקת להיות עולם ומלואו עבור כל כך הרבה אנשים. לא בגלל מה שהיה לך אלא בגלל מי שהיית. לב זהב אמיתי, כזה שלא שואל שאלות, שלא מחשב חשבונות, שפשוט נותן. בכל שעה, בכל מצב, לכל מי שצריך.
היית מהאנשים האלה שכשהם נכנסים לחדר משהו נרגע. שיש על מי להישען שיש מי שיקשיב, שיבין שיעזור בלי לבקש דבר בתמורה.
לא כולם זוכים לפגוש אדם כזה אנחנו זכינו בך.
קשה לתפוס שהלב הרחב הזה, היד התומכת הזאת, החיוך הטוב נעצרו בבת אחת.
יש דברים שהלב לא יודע להכיל והאובדן הזה הוא אחד מהם.
אבל גם עכשיו בתוך הכאב הבלתי נתפס אי אפשר לקחת מאיתנו את מי שהיית.
את הנתינה, את האור, את הדרך שבה נגעת בכל כך הרבה לבבות.
זה יישאר כאן, איתנו, חי ונושם דרך כל מי שאהב אותך.
אתה לא רק חסר אתה נוכח בכל זיכרון, בכל סיפור, בכל רגע שבו נבחר להיות קצת יותר טובים… כי ככה היית.ובתוך כל הכאב הזה, אני יודעת דבר אחד בוודאות הדרך שלך לא נגמרת כאן.
היא ממשיכה לחיות דרכנו ובתוך הבית שלי בתוך הילדים שלי.
אני אספר להם עליך על הלב שלך על הנתינה שלך על היכולת לראות כל אדם ולהיות שם בשבילו באמת.
אני אשתדל לחנך אותם להיות קצת כמוך עם לב פתוח עם רגישות לאחר עם נכונות לתת גם כשלא נוח גם כשלא קל.
כי אתה לא רק זיכרון עבורנו אתה דוגמא
דוגמא לאדם טוב באמת, כזה שהעולם שלנו כל כך צריך.
ואם אצליח להעביר אפילו חלק קטן ממך אליהם
אז האור שלך ימשיך להאיר כאן גם בדורות הבאים .אוהבת אותך לנצח ואחריו.
גילת ימין / דודה
אני יכול לעמוד פה ולהגיד שאיבדתי את החבר הכי טוב שלי .
אבל אני לא אהיה מיוחד, אתה החבר הכי טוב של עוד המון אנשים .
אתחיל מסיפור קטן,
קצת לפני שנכנסתי לעזה התקשרת לשמוע איך אני, סיפרתי לך שאני סוחב ציוד מלא, שני טילים ואלונקה, וכל זה עם מוצ'ילה של בנות
והמשקל לא מתחלק לי נכון בגוף וזה גומר לי את הגב.
בתקופה הזאת לא היתה חנות טיולים אחת שנשאר לה מוצ'ילה נורמלית.
חזרתי לביקור קצר בערבה ואתה הגעת אלי
עם המוצ'ליה שלך שקנית לטיול. מוצילה חדשה של גרגורי שעלתה לך כמה אלפים..
אמרתי לך שאני לא מוכן לקחת אותה ושאמצא משהו אחר .
לא עברה שניה והמוצ'ילה כבר היתה לי על הגב ואתה התחלת לחבר ולהתאם אותה עלי.
הסתכלת עלי ואמרת: אני רוצה שתקח אותה, זה חשוב לי .
מה אני יגיד לכם , נכנסתי לעזה כאילו אני לא סוחב כולם הלכתי ישר לא כאב לי הגב והרצועות לא חתכו לי את הכתפיים .
ככה זה שיש לך חבר טוב ששומר לך על הגב.
אספר לכם קצת על השנים האחרונות.
כשהמלחמה התחילה
והבנת שאין גיוסים למג"ב,
לקחת את זה קשה ולא יכולת לשבת בלי לעשות כלום.
אז עברת לפלוגת מילואים של גולני שנלחמת על גבול סוריה וגם שם כמו לכל מקום שאתה מגיע היית מצטיין! אתה כזה!
אנשים מתאהבים בך ויודעים שהם יכולים לסמוך עלייך.
אני אעבור תקופה לתקופה שלך ברחובות ,
החלטת שאתה מתחיל ללמוד הנדסאי חשמל
ועברת לרחובות
התחלת לעבוד באבטחה בביטוח לאומי
וגם שם איך שהגעת הפכת להיות האחראי .
ההתחלה הייתה לך קצת קשה בעיר, הרי אתה גם פחות בקטע של בניינים
אבל מהר מאוד כולם ידעו מי אתה .
אני לא הספקתי להגיע לבקר אותך שם,
אבל החברים מספרים שללכת איתך ברחוב ברחובות זה כמו פה בערבה כולם מכירים אותך.
אומרים לך שלום וזוכרים איך דאגת להם בתור בביטוח לאומי.
גם בזמן הזה שהיית לחוץ בין לימודים לעבודה
ומי שלא יודע גם בהתנדבות בחווה עם חיות.
עדין היית בכל מוקם
אני יושב פה יומיים בבית שלך
ועוד חבר אומר כן גם אני הייתי איתו בים
ואני שואל איך הספקת
עוד חבר מגיע ואומר פגשתי אותו שבוע שעבר הוא עזר לי להעביר את הדירה אני בתקופה קשה והוא היה שם בשבילי.
עשית כול כך הרבה ובשקט.
אתה סמכת עליי שאם יקרה לך משהו אני זה שאגיע בזמן
אז הגעתי אבל לא בזמן.
אני גם סמכתי עלייך
על שיקול הדעת שלך
ועל האחריות שאתה יודע לקחת.
על מי נופלת האחריות עכשיו?!
נחום, מור או איך שאנחנו החברים קוראים לך אבא .
אתם בטח כולכם מבינים עוד לפני שאתחיל
למה אבא ,
אבא כי אתה האבא של כולנו
אתה יכול להיות הכי שובב בעולם
אבל גם הכי בוגר ואחראי וכמובן במידה נכונה
אחד כזה שכולם סומכים עליו.
אם זה לקבל ממך שיחה אמיתית וטובה
או אם זה לקבל חיבוק אבא, חזק, אוהב וחם
שמשדר לך הכל טוב אני פה איתך.
אתה אבא.
עמוד יציב וחזק שכולם נשענים עליו.
אני מדבר בשם כל החברים ואגיד שאתה
בול הבאדם שחסר לנו פה עכשיו בסיטואציה כזאת קשה, אנחנו צריכים את התמיכה שלך בדיוק עכשיו .
אתם בטח שאולים איך יש לי את הכוחות לדבר פה עכשיו שזה כל כך טרי .
כמו לרובכם מתו לי הרבה חברים קרובים ואנשים שאני אוהב בשלושת השנים האחרונות.
ולכל אחד מהם יש לי מקום בלב לשים אותו ולהגיד
כשיגיע הרגע , אוציא אותו משם ואתמודד.
רק לא עכשיו.
איתך זה לא קרה .כנראה שלא נשאר לי מקום בלב
להכחיש מוות של אנשים שאני אוהב.
באותו בוקר ישר כאב לי כאב עמוק וחזק מהידיעה שאני לא אראה אותך שוב .
ישר ידעתי
הסיוט של שנינו קרה
ישר ידעתי
אין לי מקום להחביא את הכאב שיש לי לפחות לא הפעם.
ישר ידעתי
לא ת'בריז איתי מבית ספר ותבוא לדוג איתי באגם.
ישר ידעתי
לא נתפוס יותר ברווזים, לא נגדל יותר ברווזים, לא נגנוב, לא נמכור ובטח של נאכל.
ישר ידעתי .
לא נטייל ביחד אם זה בעולם ואם זה פה במדבר .
לא נגשים את שאר החלומות המשותפים שלנו
של בית קטן במדבר עם גינה קטנה ופינת חי שנוכל לגדל בה חיות וילדים.
ישר ידעתי שחיבוק ממך אני לא אקבל יותר.
אני רוצה להגיד לך תודה
תודה על הילדות המשותפות על הלב החם שלך שקיבלת מהמשפחה החמה שלך.
הלב שלך ממשיך איתנו קדימה .
אה ויש לי עוד בקשה אחת אבהית במיוחד .
תשמור לי על הילדים שם למעלה תראה שהם מסתדרים הם סך הכל עוד ילדים,
תספר להם כמה אנחנו אוהבים ומתגעגעים.
ושהם לא באמת מפספסים פה משהו מיוחד.
דלית שבי שרית ליאור עדן מאור ואמה הקטנה אנחנו פה בשבילכם לכל דבר מהכי קטן עד להכי גדול ,
הייתה לנו הזכות לגדול לצד הילד שלכם תודה רבה
תודה רבה שהבאתם אותו לגדול איתנו פה ערבה.
עודד שקותאי / חבר
משפחת נחום היקרה, מור שלנו
אנחנו עומדים כאן היום בלב שבור, מנסים לעכל, מתקשים להאמין שהיום נפרדים ממך.
כמעט שנה הכרנו אותך, ולכאורה מיד בקסם שלך ילד עם חיוך של מלאך ותוך זמן קצר הפכת להיות חלק ממשפחת הביטוח הלאומי.
הגעת כרמ״ש, תוך כדי לימודים להנדסת חשמל, ומהר מאוד הפכת להרבה יותר מתפקיד זה. הפכת לחבר משפחה, אדם שנכנס ללב של כל מי שפגש אותך.
יש רגעים, שבהם המילים פשוט אינן מספיקות, זהו רגע כזה.
בוואטסאפ שלך כתוב: ״לפני הכול – תהיה בן אדם״. וזו לא הייתה שורה יפה, זו הייתה הדרך שבה כל רגע, כל שנייה, בחרת לחיות, להיות.
מלך הארץ, אדם של ערכים, ענווה, כבוד ונתינה.
ראית בתפקידך שליחות אמיתית ובכל מפגש עם מנהל או עובד או מבוטח, תמיד ראית קודם כול את האדם.
ראיתי והכרתי הרבה רמ״שים, כמוך, מור לא היה. אהבת אדם לצד דאגה – אחד למיליון!
מפקד, מנהיג, לא ממקום של סמכות פיקודית, אלא מכריזמה.
״מאנטש״ אמיתי, הצוות הלך אחריך מתוך אמון והערכה.
גם עובדי הסניף ידעו תמיד שיש על מי לסמוך.
כשמור נמצא הייתה תחושת ביטחון, אין מה לדאוג. גם ברגעי לחץ, אזעקות, מבוטחים כועסים ואלימים, תמיד שאלתי: מור נמצא? מעולה! אז אין דאגה.
אפס אירועים, ביטחון מקסימלי בזכותך.
ידעת לגעת בקור רוח, מקצועיות, באחריות ושיקול דעת.
לפני כמה שבועות תרגיל חירום ענק וכמובן מור והצוות מצטיינים, דוגמה לסניפים אחרים. גאווה ענקית הבאתם לסניף, ובסוף תמיד הסתכלת על האדם מולך, על הכאב, המצוקה ואהבת האדם באשר הוא.
משפחת נחום היקרה, הוא דיבר בגאווה גדולה על ההורים היקרים ושלוש האחיות, כזו אהבה ודאגה – וואו!!
בכל שיחה, אפשר היה לשמוע כמה הוא אוהב אתכם, הייתם מקור הכוח והמוטיבציה שלו, חלק בלתי נפרד ממי שהוא היה.
הצלחתם בענק! מלאך על פני תהום - ועכשיו בשמיים.
היו לו חלומות, שאף להתפתח, לבנות עתיד ולהמשיך לצמוח.
גם אנחנו חלמנו איתו.
כל עובדת דאגה להכיר לו את הבת שלה כי מי לא רוצה ילד כזה.
כבר חלמנו איך אתה משתלב באגף הביטחון של הביטוח הלאומי, מתקדם, מוביל, משפיע, עוד שנים רבות למרות שתמיד אמרת – אני רוצה להיות מהנדס חשמל.
ואז, ברגע אחד, הכול נעצר. השארת את כולנו המומים, איך הכול נגדע.
אין בכוחן של מילים להקל על גודל הכאב.
מור, משפחה יקרה,
מור לא רק הבן האהוב שלכם, הוא חלק מאיתנו, נגע בכל אחד ואחת מאיתנו.
מור שלנו,
בשם ממלא מקום מנכ״ל הביטוח הלאומי, בשם אגף הביטחון ובשם כל משפחת ביטוח לאומי ומשפחת ביטוח הלאומי ומשפחת הביטוח הלאומי ברחובות –
לומר לך תודה.
תודה על הדרך שהלכת בה.
תודה שהזכרת לכולנו בכל יום מחדש, לפני הכול – צריך להיות בן אדם.
תודה שזכינו בך!
נוח על משכבך בשלום
ויהי זכרך ברוך.
מנהלת סניף ביטוח לאומי ברחובות - בשם כל העובדים
לדלית ושבי היה להם ילד מדהים.
הוא טיפל וסידר לי את הגינה עוד לפני שנסע לקונגו ואז הכרתי אותו.
ואח״כ כשהיה מגיע לחופשה מהעבודה בקונגו היה מגיע ומסדר אצלי דברים וגם ישב לקפה והיה מספר על העבודה ועל להיות חלק מצוות האבטחה של נשיא קונגו.
ספר לי על חלומות שלו מפה ועד השמים.
הייתי בטוחה שהוא יגיע רחוק.
והיום… הכל נגמר.
איזו טרגדיה אמיתית.
היה הבן היחיד של שאבי ודלית והם היו מאוד מאוד גאים בו.
כשקראתי על מותו בגיל צעיר כל כך, ממש נשבר לי הלב.
באותו סופ״ש הסתובבתי כל הזמן עם פניו מול עיני.
יהי זכרו ברוך
גילה מדר / חברה
תגובות