דלג לתוכן העמוד

כצל חולף

  • כצל חולף - כותרת

    כתב: רועי גלילי, עידן 


     נמר! נמר בעין עבדת! נמר על המצוק! נמר על יד ה"קבר"!

    שדה בוקר הקטנה של שנת 1986 היתה "מקדש מעט"  לחובבי טבע ושוחרי מדבר . בלי פייסבוק וואטסאפ עשתה את דרכה השמועה על ה"אורח" האקזוטי שהגיע בלילה אפל של ראשית החורף, כאש בשדה קוצים.

    כל מי ששיחק לו מזלו וזכה לראות את הנמרים בשנים ההן, בהן איוו להם הטורפים הגדולים  את שדה בוקר לביתם ואת חתוליה ל"חטיפיהם", יכול לתאר בפירוט רב את הרגע המדויק בו ראה לראשונה את הטורף האצילי. למרות שהנמר "שלנו" " מתת המין Panthera pardus nimr הוא ככל הנראה מין הנמר הקטן ביותר בעולם, הדבר איננו ניכר לעין, להיפך, הוא ארוך וראשו גדול ויש בו משהו מהפנט, מפחיד ומעורר כבוד.

    נמר

    נמרי מדבר יהודה-תהמת בטיול שחרית על מצוק העתקים ליד עין גדי 1985   צילום: יוסי אוד, מתוך ויקימדיה


    מאוחר יותר הצטרפה אל הנמר גם נמרה יפה ונמרצת והזוג הנלהב שקד בחריצות על קיום מצוות פרו ורבו, מה שעורר בנו – בני הנוער של אותם הימים – הרבה מאוד רומנטיקה. ואני יכול להעיד על כך ממקור ראשון.
    באותם הימים הזדמן לנגב גם הסופר צור שיזף שהושפע גם הוא מהופעתו של הנמר ולימים כתב ספר -  שלא אהבתי, "נמר בהרים" שמו, עמוס מנות גדושות של פאתוס ורומנטיקה, ועלילתו נסובה סביב ציד הנמרים בידי הבדואים ו"מלכודות הנמרים" אפופות המיסתורין. 

    כארכיאולוג אינני יכול שלא לחוש משהו מהרומנטיקה הזו לנוכח "מלכודות הנמרים" החבויות בנגב ובסיני. אלו הם מבנים נסתרים, בנויים לתלפיות שנבנו בקפידה רבה, מלוחות אבן גדולים כמנהרות נמוכות. המלכודות מוקמו מתוך היכרות אינטימית עם הרגליהם של הטורפים הגדולים באוכפים סמוך לשבילי העיזים ולמקורות המים ושימשו ככל הנראה  לציד טורפים בכלל ולאו דווקא נמרים.

    ואולם האמת העגומה היא שאין שמץ של רומנטיקה בתולדותיו  של המפגש הקטלני בין בני מיננו והטורפים הגדולים. במשך אלפי שנים, ניצלו נמרי המדבר מגורלם המר של שאר טורפי העל שעמדו בדרכו של האדם ומרביתם הושמדו ב"השמדת החיות" הגדולה שהתחוללה עם התפשטותם של בני האדם לרחבי העולם. טבעו הסוליסטי והמתבודד של הנמר ובידודם היחסי של המדבריות, הגנו על נמרי המדבר מן הצייד.
    לפני כשבעת אלפים שנה כשאימצו בני האדם את דפוסי החיים של נדידת הרועים הצטלבו  דרכיהם של הנמרים ובני האדם.


    מלכודות הטורפים שנבנו כדי למנוע את התקפות הנמרים וטורפים אחרים על עדרי הצאן הן שרידים עגומים אך יפים להפליא למפגש הקטלני הזה. המלכודות נבנו כמחילות אבן חסרות מוצא, בחזיתן הונחה ברווח צר על גבי אבן רופפת, דלת - עשויה לוח אבן ונקשרה לפיתיון בשר ריחני שהונח בקצה התא. הטורף שהתפתה להיכנס אל המחילה, משך את החבל והפיל את הדלת ושם נותר עד שגווע בצמא וברעב או נדקר בעזרת חנית שהוכנסה דרך חור בתקרת המבנה.

     

     

     

     

    תרשים סכמטי של מלכודת טורפים

    תרשים סכמטי של מלכודת טורפים
    מתוך מאמרו של שבתאי (שאבו) לוי "נמרי סיני ספורה של הכחדה" / טבע וארץ כו' 1976

    מלכודת טורפים בנחל צפית . צילם רועי גלילי

    מלכודת טורפים בנחל צפית. צילם: רועי גלילי 

    במדבר יהודה סמוך לעין גדי זיהו הארכיאולוגים גדעון הדס ורועי פורת 16 מלכודות בשני סקרים שונים. באזור בקעת עובדה זוהו בסקרים שנערכו על ידי הארכיאולוג עוזי אבנר 23 מלכודות. באזור שמשתרע בין קו מפעלי ים המלח עד שדה בוקר - מצפון ועין יהב עד מצפה רמון - מדרום, איתרתי בשנים האחרונות 43 מלכודות ואין ספק שמלכודות רבות טרם נמצאו.

    אלפי שנים נמשך הסטטוס קוו בין האדם והנמר, שני טורפי העל של האקולוגיה המדברית. במהלכן הלכו ונדחקו אל המדבר גם טורפים נוספים שנרדפו בידי בני האדם אל שוליה של הארץ הנושבת. פרוות האריות והנמרים וגם פרטים חיים הפכו במהלך ההיסטוריה לפריט יוקרה נחשק בגניהם ובארמונותיהם של מלכי המזרח הקדום. מסעות הציד אל המדבר, הפכו לחלק מחוויות ההתבגרות של נסיכים ובני אצולה. החתולים הגדולים נרדפו ונתפסו בידי משלחות צייד גדולות ובדרך כלל ניצודו האמהות וגוריהן נלקחו. בספרייתו המופלאה של אשורבניפל אחרון המלכים האשוריים בנינוה נמצאו רשומות בהן התגאה בכך שהרג 450 אריות ו200 נמרים במדבר ואילו המלך תגלת פלאסר, הרג 920 אריות ומספר לא ידוע של נמרים. שריד מפתיע בסגנונו לסצנות הצייד הדרמטיות האלו מגיע מאחד התבליטים הנפלאים שנמצאו בארמונו של המלך אשורבניפל: האמן המוכשר שתיאר ברגישות ובתבונת כפיים מסע צייד למדבר הערבי, לא נותר אדיש לנקודת מבטה של הלביאה ברגעיה האחרונים: ארכיאולוגים יכולים לזהות בתבליט הנפלא הזה את עיצובם המיוחד של חיצי הצייד האשוריים וזואולוגים מזהים את הדיוק הרב בתיאור האנטומי. ואולם  ממרחק השנים נדמה שיותר מכל ניכרת בסצנה הזו  עצמתה של הטרגדיה וכאבה של החיה הכבירה.

    תבליט אשורי

    תבליט אבן המתאר ציד לביאה מארמונו של המלך האשורי אשורבניפל. צילום: british museum archives)   https://www.britishmuseum.org)


    האריות, שבית הגידול הטבעי שלהם נמצא בתחומי ה"ארץ הנושבת" היוו איום של ממש על בני האנוש. בשל כך וגם בשל מראם האקזוטי הפכו דווקא טורפי העל הארץ ישראליים לחיות הציד המועדפות על השליטים ועל עם הארץ וככל הנראה נכחדו מאזורנו במהלך המאה ה-13.
    הנמרים, ששרדו בבתי הגידול המדבריים, נהנו מדלותה היחסית של הנוכחות האנושית במדבר במהלך האלף השני לספירה והצליחו להמנע (באופן יחסי) מהמגע הקטלני עם בני האדם.

    במחקר שנערך לאחרונה על ידי צוות של ארכיאולוגים בראשותה של נעמי פורת מן המכון הגיאולוגי על תיארוך מלכודות טורפים בבקעת עובדה, זוהתה פעילות ציד בת אלפי שנים ללא רמז של פעילות ממאות השנים האחרונות. האבחנה הזו מחזקת את ההנחה ש"מלכודות הנמרים" לא נבנו בידי הבדואים וייתכן שבתקופות האלו אפילו לא נעשה בהן שימוש. הדבר ניכר מאופיה המוקפד של הבנייה וממצאים שונים שנמצאו בקרבתן.

    הבדואים, שהופיעו ככל הנראה באזורנו במחצית הראשונה של המאה ה-19 במקביל להגעתו של הנשק החם, לא נזקקו עוד לשיטות הצייד המתוחכמות של הנוודים הקדומים ורדפו אחר הנמרים אל עומק המדבר בעיקר בשל פרוותם. גם ציד הצבאים והיעלים שדילל את אוכלוסיית חיות הבר גרם לנמרים להתקרב אל מגורי הנוודים בחיפוש אחר מזון.
    האתנוגרף שבתאי (שאבו) לוי שחקר את הכחדתם של נמרי סיני, תיאר כיצד הוסבו חלק ממלכודות המחילה למלכודות ירי ורובה טעון שהונח בפתחן הופעל עם כניסתו של הטורף אל התא.  השמדתם של נמרי סיני ומרבית נמרי הנגב התרחשה ככל הנראה במהלך המאה הזו.
    קלוד ג'ארוויס - מושל סיני הבריטי בשנים 1923-1936 קיבל בשנות השלושים של המאה שעברה מציידים בדואים את פרוותם של אחרוני הנמרים מתת המין האנדמי שחי בסיני וקרוי כיום על שמו:Jarvis  Panthera pardus nimr.


     

    סיפור הכחדתם של בעלי החיים הגדולים ממדבריות המזרח התיכון: היענים הפראים, הראמים ובעלי חיים נוספים הוא חלק ממורשתנו כמין ביולוגי ו"תרומתנו" המפוקפקת לאקולוגיה של המדבר. אבל בשונה מבעלי החיים הללו שהשבתם לטבע מתגלה כמוצלחת מאוד – לנמרים לכשייכחדו וזה יקרה ככל הנראה בקרוב – לא תהיה תקומה.
    הכחדתם של הנמרים היא בעיקר הסיפור שלנו בעשורים האחרונים: מדינת ישראל שהיתה עם הקמתה למפלטם האחרון של נמרי המדבר, כשלה בהגנה עליהם ונמרים רבים נורו, נלכדו וניצודו שלא לצורך במשמרת שלנו ממש. 

    ואין צדיקים בסדום של הסיפור העצוב הזה: גם מי שאמונים היו על מחקר הנמרים ושמירתם כשלו במשימה הזו בנסיבות שלא זה המקום לפרטן.

     

     

     

     

     

     

     

    מאחרוני הנמרים: "משיח" הנמר הישראלי משדה בוקר,
    צולם לאחר שנלכד, בחי בר יוטבתה, 14 במרץ 2009 .
    הצילום באדיבות דורון ניסים, רט"ג 

    מאחרוני הנמרים בערבה


    בימים אלו נודדים בנגב ובערבה אחרוני הנמרים במזרח התיכון. הם בודדים ומעטים ונרדפים ואולי מעולם לא היה להם סיכוי: זהו בעל חיים פלאי ופראי ששייך לעידן אחר, בו נמנע האדם מלחדור אל עומקו של המדבר, עידן שחלף לבלי שוב.

    מורן בקיש, לשעבר פקח הרט"ג בערבה, מבקש להזכיר לי שהנמרים באזורנו מתגלים במין דינאמיקה של הופעה והיעלמות. להערכתו פשרה של התופעה הזו באסטרטגית הנדידה של אוכלוסיית הנמרים מתא שטח אחד למשנהו. כך היה עד ראשית שנות השמונים, כשנראה היה שהנמרים נכחדו לחלוטין ופתאום "הופיעו" במדבר יהודה ובהר הנגב. ואולי באותו אופן, הם יופיעו פתאום שוב, יש מאין.

     

    אני לצערי, פסימי הרבה יותר. בפעמים הבודדות בהן ראיתי בשנים האחרונות את עקבותיו של נמר או את צלליתו המרומזת בצילום חטוף, חשבתי על בדידותם המזהרת של אחרוני החתולים הגדולים, על סופם הקרב ועל ילדי שלא יזכו ככל הנראה לראות את הנמרים שנעלמו מאדמת המדבר כצל חולף. ונזכרתי במילותיו העצובות של הסופר דאגלס אדמס:
    "אובדנם של מינים ספורים עלול להיראות חסר משמעות בהשוואה לבעיות סביבתיות חמורות כגון התחממות כדור הארץ או הרס שכבת האוזון... אך בלעדיהם יהיה העולם מקום דל יותר, קודר יותר, בודד יותר" . (דאגלס אדמס /  הזדמנות אחרונה לראות)

    נמר שנקלט במצלמה בערבה

    נמר (?) שנקלט בעדשת מצלמה חבוייה בערבה 

    על עזרה בהכנת הכתבה אני מודה לפקח רשות הטבע והגנים בערבה, מורן בקיש, לעופר קובי וליהונתן תיכון שעדיין מאמין שיש תקווה לנמרי המדבר.

    ​​​​​​​רועי גלילי 

    הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון ערבות מס' 69


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!