דלג לתוכן העמוד

הכפרים הסמויים מן העין

  • כתב: רועי גלילי, עידן 

    צילומים: אלכס ליבק , רועי גלילי


    אדמה ללא צל - חווארים  ליד עידן
    חוארי הלשון סביב עידן - "כמו ים גועש שקפא לפתע" צילום: רועי גלילי

    אדמה ללא צל

    "שרכנו את דרכנו בנפתולי מבוכי החואר… מקום מוזר, עקר מרוב מלח, כמו ים גועש שקפא לפתע, אשר כל גליו הנישאים הפכו לאדמה סיבית, קשה, אפורה מאוד, באור מחצית הירח."(מאנגלית: נינה פתאל ודויד ברקוב).

    במילים האלו שנכתבו לפני מאה שנה בדיוק, תיאר סר אדוארד תומאס לורנס הלא הוא "לורנס איש ערב" את מסעו באדמות החוואר שבהן הוקם לימים מושב עידן. כחבר המושב אהבתי תמיד לצטט את הדברים האלו שיש בהם לטעמי משום הוכחה לכשרונם ועקשנותם של מתיישבי עידן שהצליחו להקים יישוב פורח בנופי פני הירח האפורים של נחל עידן ונחל ביתרון - הנופים הפראיים והשוממים ביותר באדמתה הצחיחה של הערבה.
    המחשבה, שחיים שוקקים התקיימו אי פעם במקום הזה, נראתה לדורות של עוברי אורח -נוודים, מתיישבים ואפילו חוקרים - חסרת כל הגיון.

    ואף על פי כן נתגלו במהלך השנים בתחומי המושב וסביבו לא מעט כלי צור מעובדים שהעידו על נוכחותם הקדומה והמתמיהה של בני אנוש.

    שים ניב, חבר מושב חצבה הבחין בכך בשנות השבעים ואף הביא לאזור את מורהו לארכיאולוגיה, הפרהיסטוריון עופר בר יוסף מן האוניברסיטה העברית בירושלים.

    ילדי המושב חדי העין הביאו לי לא אחת ממבוכי החואר כל מיני מציאות מעניינות שנראו מרתקות אך נטולות הקשר. בשנת 2012 במסגרת סלילת דרכי העפר סביב מטעי התמרים ממזרח למושב התחלתי למצוא על הדרכים הרבה מאוד פריטי צור שנראו כפסולת סיתות - חומר מעובד  וארכיאולוגי במובהק. בראשית שנת 2017 גילה גדעון רגולסקי ממזרח למושב כמה אתרים מרשימים ובהם ממצאים עשירים מאוד של כלי אבן ועצמות ובמהלך שנת 2017 איתרתי מקבץ גדול של אתרים דומים מצפון למושב ובהם כמות גדולה מאוד של כלי צור ואבן, עצמות ושיניים של יונקים גדולים (פריים וסוסיים ככל הנראה). 

    שרידי שיניים של יונקים גדולים

    שרידי שיניים של יונקים גדולים. צילום: אלכס ליבק


    חידות בחואר

    מהו אם כן פשרה של התעלומה הזו וכיצד הגיעו לכאן שרידי החיים העשירים האלו?

    כמו בתעלומות ארכיאולוגיות גדולות, התמונה איננה ברורה עדיין לחלוטין וההסברים שאני מציע, למרות שגובשו לאורם של נתונים רבים הם סוג של השערה ראשונית בשלב זה של המחקר.
    מכל מקום התשובה לשאלה הזו שולחת אותנו בלי ספק הרחק אל תהומות העבר -אל עידנים קדומים בשטחי המגע בין הגאולוגיה והארכיאולוגיה: כ-60,000 שנה לפני זמננו השתרעה מדרום הכנרת ועד אזור מושב חצבה של ימינו, ימת הלשון. עם תום תקופת הקרח האחרונה, לפני כ-23,000 שנה, גרמו תהליכי התיבשות והתחממות להצטמצמות הימה ולהיווצרותו של ים המלח. בתהליך הזה שארך כ-10,000 שנה נחשפו אקוויפרים שהובילו מים מתוקים מהר הנגב אל הימה ולכן נבלעו קודם לכן במימיה.

    ימת הלשון הקדומה

    ימת הלשון הקדומה (stein and Goldberg 2003)

     


    הגאולוג ליאור אנמר, שהאיר את עינינו בכמה היבטים גיאולוגיים של האזור זיהה סביב האתרים, ממש לאחרונה, גזעים ענפים ועלים מאובנים ומצוקי נטף נחלים (טרוורטין בלעז), שרידים למעיינות שופעים ולצמחייה עבותה. נאות המדבר שנוצרו בשפכי המעיינות, לחופי הימה המתייבשת, דמו להערכתי למעיינות עין פשחה וכיכר סדום של ימינו, סביבות אקולוגיות אטרקטיביות ופוריות שמשכו אליהן בעלי חיים ובני אדם. ואכן, עושר מיני החי והצומח שמשתקף באתרי עידן מלהיב ומרתק. גם בממצאים מפני השטח - עוד לפני שבוצעו חפירות עובדו ואובחנו הממצאים.  

     

     

    מבחינה חברתית אלו הן תקופות מכוננות בהתפתחותן  של חברות אנושיות: קבוצות קטנות של ציידים לקטים החלו לקיים במהלך סוף תקופת האבן המאוחרת (אפיפליאולית), אורח חיים שכלל מעבר הדרגתי לנדידה מעגלית סביב אתרים קבועים (שמכונים במחקר אתרי בסיס) שלב מעבר חשוב בתהליכי המעבר למגורי קבע.

    התרחשויות כאלו נתגלו במספר אתרים בדרום הכנרת ולאורך בקע ים המלח. בדומה לאתרים האלו, גם באתרי עידן מצאנו כלי שחיקה וכלי כתישה עגולים שמעידים על שלב חדש ומתוחכם בעיבוד המזון ואפשר שתנאי החיים הנוחים סביב מעיינות ימת הלשון היוו תמריץ לתהליך הדרמטי של מעבר למגורי קבע.

    מן הבחינה הזו מהווים אתרי ימת הלשון, דוגמא מובהקת לדטרמיניזם סביבתי - כלומר לאופן שבו מעצבת הסביבה הפיזית את תרבויות האדם.

    באתרי עידן, למרות שטרם נחפרו, נמצאו על פני הקרקע כמויות יוצאות דופן של עצמות ושיניים שמעידות על עיסוק אינטנסיבי בצייד ואולי גם בעיבוד כלי עצם ושן ואולם המאפיינים המובהקים והמרשימים ביותר של אתרי עידן הם כלי הצור הרבים והמגוונים שנמצאו באתרי הייצור והמגורים, insitu (באתרם). הכלים האלו משתייכים לתרבות חומרית מוכרת שמכונה התרבות הכבארית (התרבות זוהתה לראשונה במערת כבארה שבכרמל), מתוארכת לכ-18,500-22,000 שנה לפני זמננו ועולה בקנה אחד עם האופן שבו אנו מבינים את ההתרחשויות הגיאולוגיות. ואולם, ההסבר הזה מותיר גם לא מעט סימני שאלה ומוזרה במיוחד היא סוגיית מיקומם של האתרים שנחשפו באופן עקבי בשכבת חואר בגובה 168-170 מטר מתחת לפני הים ומעליהם כשלושה מטרים של חול עדין וחוואר. כיצד כיסה שוב העפר את קרקעיתה המתייבשת של הימה? האם היו אלו המים שגאו לתקופה קצרה והציפו שוב את האתרים, או שמא רוחות או שטפונות סחפו את החואר בתהליכי הרבדה שארכו אלפי שנים לאחר התייבשות הימה? רק חפירה ארכיאולוגית שגיאולוגים וגיאומורפולוגים יהיו שותפים לה, תוכל לפתור את השאלה הזו ולענות על שאלות רבות נוספות.

    להבי צור וכלי כתישה מאבן גיר

    להבי צור וכלי כתישה מאבן גיר. צילום אלכס ליבק

    מחשוף אופייני של כלי צור ופסולת סיתות בחווארי עידן

    מחשוף אופייני של כלי צור ופסולת סיתות בחווארי עידן. צילום רועי גלילי


    משהו חידתי ומרתק יש באתרי עידן, משום שהם מספרים את סיפורה של תקופה קדומה מאוד בתולדות האדם ומספקים הצצה נדירה ומסחררת אל תהומות הזמן אל קפסולת תרבות  שנקברה לפני אלפי שנים ונחשפה כמעט בשלמותה. אפשר שריבוי האתרים ועושרם עשוי לשנות את התפיסה המקובלת באשר לחשיבותה של הערבה בפרהיסטוריה של ארץ ישראל וליחסי מרכז ופריפריה בסוף תקופת האבן. זוהי כמובן הנחה מרחיקת לכת ואין לי ספק שלא מעט חוקרים יחלקו עלי, אך לפי שעה אתרי עידן טרם זכו לתהודה מספקת ורק  חוקרים מעטים זכו לראות אותם ולהבין את מלוא היקפה של התרבות שנחשפה בין הבתרונות.

    מושב עידן ושיפולי החוואר. צילם אלכס ליבק
    מושב עידן ושיפולי החוואר. צילם אלכס ליבק


    תפנית בעלילה

    מי שעוקב אחר ספרות המקור הישראלית שנכתבת בשנים האחרונות, שם ודאי לב, שבשלב מסוים בעלילה, יופיעו שדי העבר, ירעידו ויערבלו את עולמם של הגיבורים, אולי זו השפעתה של ההיסטוריה היהודית ואולי זה מה שלומדים בחוגים לכתיבה יוצרת…

    מכל מקום גם בסיפור שלנו הייתה לגילוים של אתרי עידן השפעה מכרעת על סיפור חיינו כאן ועכשיו: כמה אתרים חשובים נמצאו ממש באזור בו עתידה הייתה לקום ההרחבה הקהילתית של המושב, תהליכי התכנון הבשילו והסתיימו ממש עם גילוי האתרים ולאחר שדיווחתי על מציאתם, הם נסקרו על ידי הארכיאולוגית טליה אבולפיאה מרשות העתיקות, הוכרזו באופן רשמי כאתרי עתיקות מוכרזים ושינו את תכניות הפיתוח. חשיבותם של האתרים איננה מוטלת בספק וחוק העתיקות מחייב את היזם במימון חפירות ההצלה, זהו החוק ואין לערער עליו, אך תפקודה של רשות העתיקות היה מאכזב לטעמי בהקשר הזה מכמה סיבות:

    • בסקרים המקדימים אתרי עידן לא נתגלו ועל כן נגרמו למושב ולמועצה הוצאות תכנון יקרות, יתירה מזאת, רק ערנותם של תושבי האזור היא שמנעה פגיעה הרסנית באתרים.
    • באומדן העלויות לחפירות ההצלה השתמשו ברשות העתיקות בנוסחת חישוב כוללנית שאיננה מבחינה בין אתרים שבהם נמצאו הממצאים באתרם (insitu) לבין אזורים נרחבים שנחשפו לתהליכי הבלייה ואליהם נסחפו שאריות כלים ופסולת. החישוב השגוי הזה ניפח את אומדן החפירות באורח לא הוגן ולא פורפוציונלי.
    • מאחר שהמושב והמתיישבים בהרחבה הקהילתית המתוכננת לא יוכלו לשאת בעלויות החפירה הכבדות, נעצרו לפי שעה תכניות הפיתוח הקהילתי ואיתן התכניות לביצוע חפירות ההצלה. בגלל מאפייניה הרגישים של אדמת החואר הרכה, ההרס שנגרם לאתרים משטפונות ומנוכחותם של בני אדם הוא עצום. ללא חפירות וללא שימור תהליכי ההרס יהיו מהירים והכתובת נמצאת על הקיר. אני מקווה שברשות העתיקות ישכילו למהר להוציא את החפירות לפועל ולשלב בחפירות ובגילויים את הקהילה.

    אפילוג

    כארכאולוג וגם כחבר מושב עידן אני חש בר מזל על כך שזכיתי לראות את הפלא הזה ולהיות שותף לגאולתם של האתרים הנשכחים והמופלאים האלו מתהום השכחה והנשייה, אך יש גם משהו עצוב ומצמרר בשרידי החיים העשירים שאבדו בבתרונות החואר: כשאני צועד בנופי הירח שמקיפים את המושב, אינני יכול שלא לחשוב לפעמים, על המושב שלי, הפורח, שהוקם כנגד כל הסיכויים, בעמל וביזע, בליבן של אדמות החוואר הפראיות. האמנם ייפול יום אחד גם הוא קורבן למאכולת הזמן, יתכסה בשמיכת החואר, ייעלם ויישכח בין הבתרונות האפורים?

    הן זהו בסופו של דבר גורלם של כל היצורים החיים וככל הנראה גם גורלנו "כי זה כל האדם" (קהלת)

    אולי - בסופו של דבר אפשר וגם צריך, כך נדמה לי - לקבל בהשלמה את גזר דינם של הגשמים והשמש, הרוח והאבק. את גזירת הזמן:

    "לֹא נוֹסִיפָה עוֹד לָנוּעַ"

    כתב פעם המשורר נתן יונתן

    "מִשְׁתָּאִים נַבִּיט בָּרוּחַ

    אֵיךְ הוּא יַחַד עִם הַמַּיִם מְפָרְקִים אֶת הַסְּלָעִים"

    מושב עידן, בלב החווארים
    מושב עידן, בלב החווארים.  צילם רועי גלילי


    על עצותיהם הטובות, על ההערות וההארות אני מבקש להודות לאיתי עבאדי ממרכז מדע ים המלח והערבה, לדוקטור אלי כהן ששון ולפרופסור עופר מרדר מהמחלקה לארכיאולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב ולפרופסור גיא ברעוז מהחוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה.

    רועי גלילי 

    הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון ערבות מס' 78


תגובות

התחברו על מנת לפרסם תגובה
תגובתך התקבלה בהצלחה!