חלוצים וחרוצים / רועי גלילי

  • מתוך עיתון ערבות מס' 86, סטודיו ערבה

    כתב: רועי גלילי, עידן 

    צילומים: אלכס ליבק , רועי גלילי, דני הדס

     

    החלוץ


     

    אמרו עליו שהיה ציוני. הציוני הראשון. הטרקטור המושבניק הציוני הראשון. בערבה. אז אמרו, אבל האמת היא שתמיד נשאר לו המבטא הזה של הג'נטלמן האנגלי וחוץ מזה הכל קרה במקרה. הוא פשוט עמד לו לתומו ביום בהיר אחד של קיץ בשנת 1960 בקצהו של פס הייצור במפעל מסי פרגוסון שבקובנטרי – אנגליה, צעיר ונוצץ ונלהב בגלגליו שעטו גומי שחור ובכנפיו העגולות שרטטו מהתרגשות. ואז, בדיוק אז, עבר שם האיש עם המכנסיים הקצרים עליו אמרו שהגיע מהסוכנות היהודית לקנות טרקטורים לחלוצים בנגב. אחר כך הפליג בבטן האוניה עם עוד טרקטורים מכולות וחלקי חילוף ובסוף השנה הגיע לנמל חיפה.

    צילום: אלכס ליבק

    שלושה חלוצים: מייקל כהן, אמנון נבון ו ה-35. צילום: אלכס ליבק

    חגי פורת היה הראשון לפגוש אותו את העולה החדש MF (מסי פרגוסון) 35 מודל 1960 בדרכו אל המושבוץ שרק החל להיבנות וכאברהם אבינו בשעתו, נהג אותו "דרך שלושת ימים" בדרכים הארוכות והמשובשות מנמל חיפה עד לעין יהב (בלי לוותר על עצירת שוויץ הכרחית בביתם של הדודים בכפר יהושע). קצת לפני תום המסע, בראש מעלה העקרבים נעצרו להסתכל על נשר בודד ועל הערבה שחולותיה הצהובים נצנצו ממרחקים. הטרקטור גמגם מעייפות והתרגשות  וחגי ירד ממושב הנהג וניגב את מצחו ואת עיניו. מורדות רכס חצירה צללו אל ערוצו של נחל צין ולרגע בודד ראה הנשר כיצד נתלכדו צלליותיהם של האיש והמכונה לאורה של השמש השוקעת.

    על הטרקטור הקטן הזה שלא עבר מעולם לידיים פרטיות ונותר כל חייו רכוש הסוכנות ומאוחר יותר המושב, זכו  ללמוד דורות של פרחי חקלאים את שיעורי הנהיגה הראשונים. שני מאפיינים מכאניים חדשניים היו לו ל 35: מנוע שלושה צילינדרים פרקינס אמין מאין כמוהו ונקודה שלישית לריתום (פטנט פשוט וגאוני שאומץ מאוחר יותר על ידי כל יצרני הטרקטורים והקל מאוד על ריתום כלים שונים).

    מכל הטרקטורים החסונים והמיוחדים שהגיעו לערבה, זכו במהלך השנים הפרגוסון 35, 135 ו 240 שהגיעו בעקבותיו למעמד האייקוני ביותר. עמדה להם זכות הראשונים וגם קשיחותם ואמינותם המופלגת.

    ואולם גם הם לא היו חסינים מתקלות: אחד מטקסי החניכה של כל טרקטוריסט צעיר היתה ההתמודדות עם ידית הילוכים של 135 שיצאה ממקומה וצריך להחזיר למקום: מרימים את מכסה תא ההילוכים ובעדינות מחזירים עם מברג את שלושת ה"מזלגות" למקומם (אני, שהגעתי שנים רבות אחר הדברים האלו לערבה, למדתי את תורת הח"ן הזו משכני הטוב שי פיטשון ועל החסד הזה אחוש כלפיו תודה גדולה כל חיי...)

    מחרשה משנות השישים צילם אלכס ליבק

    מחרשה משנות ה-60, בחצר הכלים בעין יהב. צילם: אלכס ליבק

    שנים חלפו ובאו, ה 35 המשיך לעבד את שדות המושבוץ, ומאוחר יותר את אלו של יישוב הקבע. משאבות הידראוליות התעייפו וטפטפו, צמיגים וברגים הוחלפו, כנפיו העגולות איבדו ברק והתרופפו אבל חרוץ ונאמן הוא הוסיף להירתם לכל מכונה בכל זמן, רק מהמבטא הבריטי המגרגר לא הצליח להשתחרר.

    לפעמים כשנשבר איזה שטוצר או כשגשם השאיר שלוליות על הכביש, היה מביט חבוט ועייף וגאה בצלליתו שהשתקפה במים ומעליה צמרות העצים שננטעו שנים רבות אחרי שהגיע, מחייכות אליו כבדות וירוקות. שני אחיו שהגיעו קצת אחריו ה"זריז" וה"שרוף" (שעל עלילותיהם לא נרחיב מפאת קוצר היריעה), נמכרו לימים ורק הוא נותר עד שהונח או אולי נשכח ונזנח מתישהו בתאריך לא ידוע ליד איגום הכלים ושם נימנם לו בשלוות זקנים עד שיום אחד נגאל מבדידותו והובל אחר כבוד לגינה שמול המרפאה.

    צילום: רועי גלילי

    שני חלוצים: יונתן רותם וה-MF 135. צילום: רועי גלילי

     

    אדומים וירוקים


    משמעת ברזל קיבוצית שלטה בעין יהב של שנות השישים וכשהוחלט במושבוץ שקונים רק מסי פרגוסון לא יצא איש מהשורה: חצי טרקטור 135 MF אדום למשפחה - בקנייה מרוכזת דרך הסוכנות. התחלקו בחצי טרקטור, עבדו בבוקר או אחר הצהריים ואיכשהו הסתדרו, רק פרגוסונים. עד שהגיע מאיר בן שדה מכפר ויתקין עם האינטרנש. אחר כך הסתבר שלמרות מעלותיו הרבות הפרגוסון חלש ובעיקר נמוך מידי (בעיקר כשהחלו להשתמש בחממיות פלסטיק לחיפוי), אז הגיעו הפיאטים  מסדרת 400 ו600 טרקטורים מופלאים בפני עצמם שהיו אדומים כמו הפרגוסונים ולימים, לא פחות מהפרגוסונים, היו לסמלה של עין יהב. מראה הטרקטורים האדומים היוצאים לפנות בוקר מן המשק אל השדות נהוגים בידי מושבניקים משופמים היה במשך שנים רבות לאחד המראות המובהקים של עין יהב.

    ב-1965 הגיעו ראשוני חצבה לערבה וזכו גם הם לקבל מן הסוכנות פרגוסון אדום (יש הטוענים שהיה לבן…) ואחריו עוד אחד. אבל הענין הזה לא היה לרוחם, בכלל לא. במסגרת התחרות הסמויה שבין שני המושבים החלוציים הקפידו החצבוקים להסתכל על כל מה שעשו בעין יהב ולעשות בדיוק את ההיפך. באותם הימים היה הג'ון דיר האמריקאי לסמלה של הההתיישבות העובדת בקיבוצים, לא פחות מכפי שהיו הפרגוסונים הבריטיים לסמלם של המושבניקים, אבל באסיפת המושב שנערכה בחצבה ערב העלייה ליישוב הקבע הכריע רוב מוחלט בעד קניית ה"קיבוצניקים" הג'ון דירים מדגם 1020. דוד שחק דוקא זוכר שהעדיפו אותם בגלל קשריו ויכולותיו של היבואן (המשביר לחקלאי) אבל מי באמת זוכר מה קרה לפני חמישים שנה וחוץ מזה חבל להרוס סיפור טוב עם עובדות. ושוב חצי טרקטור למשפחה בקנייה מרוכזת דרך הסוכנות. היו אלו טרקטורים פשוטים ומוצלחים שעיצבו למשך שנים רבות את האסתטיקה הירוקה של התרבות המוטורית בחצבה. אחר כך הגיעו גם פורדים כחולים מסדרות 4000 - 6000 אבל במשך שנים רבות אסור היה להעלות על הדעת הכנסה של טרקטורים אדומים לחצבה. בעמקי ליבם מכים, כך נדמה לי, כמה מותיקי חצבה על חטא הבחירה הזו שכן למרות שהג'ון דירים והפורדים היו טרקטורים מוצלחים הם לא הפגינו את אותה פשטות וקשיחות של הפיאטים והפרגוסונים (זוהי כמובן דעתי הפרטית - ולגמרי ברור לי שאני מסתבך…).

    לא רק בצבעי הטרקטורים נבדלה עין יהב מחצבה: אוירה פרחחית ומתירנית יותר היתה להם לחברי הגרעינים הראשונים בחצבה ולמרות אופיו הכריזמטי לא תמיד הצליח מויש'הלה אופיר הגזבר המיתולוגי להשליט על החוליגנים הצעירים את מרותו. שתי עיזים שחורות במיוחד היו מימי רון ומנחם מרקוס - חובבי הטבע המושבעים שנהגו לסחוב את הפרגוסונים המעטים של המושבוץ למסעות הגילויים שלהם ברחבי הנגב והערבה ולהסתבך בשלל הרפתקאות שרק מויש'הלה ידע לפתור.

     

    גבוה יותר מהר יותר חזק יותר


    ג'ימי נובל הגיע לארץ כמתנדב ועבד בקיבוץ רמת הכובש שם פגש את רינה בת הקיבוץ ויחד הגיעו בשנת 1977 למושב פארן שנשלט באותם הימים על ידי מזכירות דומיננטית ודואופול של ג'ון דירים ירוקים ופרגוסונים אדומים. אבל ג'ימי שהגיע מצויד במבטא אמריקאי כבד והבנה כלכלית רצה דווקא פורד. כחול. למה דווקא פורד? ועוד כחול?! סערו הרוחות. ג'ימי הוזמן להנהלה שם זכה לשטיפה צוננת אבל לא נפל ברוחו, הוא רוצה דווקא פורד כחול התעקש והעניין עלה לאסיפה. דודו צוק ז"ל הפליא לתאר את מה שקרה באותה אספה גורלית: "הייתה זו אספה סוערת ביותר, האספות שבאו אחריה היו רק הד קלוש לעומתה… הנושא היה חשוב ביותר ומסעיר מאוד. כשיצאו החברים לאחר האספה כולם הרגישו שהם למדו ממנה משהו. הדברנים קצת השתתקו, השותקים חשו רגשי אשמה, הקיצוניים התמתנו, החכמים נבוכו …" בשיאה הדרמטי של אותה אספה בתום דברי הנזיפה והכיבושין נתבקש ג'ימי להסביר בכל זאת: למה דווקא פורד כחול? ג'ימי שהבין כנראה באיזה חוש טמיר לאיזו סיטואציה חברתית נקלע, לא הסביר לחברים על רצון חופשי ועל כך שמכספו הוא מבקש לקנות את ה"כחול", לא. הוא עמד שם קבל עם ועדה ובפעם הראשונה והאחרונה שבה דיבר באספת המושב, הסביר לנוכחים במבטא אמריקאי כבד ובשפה שמושבניקים מבינים שהפורד הכחול גבוה יותר, מהיר יותר וחזק יותר (לטובת הצעירים אזכיר שהיה זה שמה של תכנית הספורט המיתולוגית בערוץ הטלוויזיה היחיד בשנות השבעים).

    ישראל זר, שהגיע לפארן לביקור לפני שנת המועמדות, זוכר היטב את הסיטואציה הזו וכיצד התכווץ בכסאו לנוכח דברי התוכחה והתמלא בהערכה כלפי העולה החדש והנחוש, שלא ביטל את רצונותיו מפני אלו של המושבניקים הוותיקים וזכה לבסוף באישור האספה ובפורד (הכחול) הראשון בערבה, שאחריו הגיעו רבים נוספים.

    רחל מנהלל פגשה את יעקב יונש שהגיע ממושב בן עמי ולימים הקימו בפארן משק פרחים לתפארת. סיור במשק הפרחים המטופח שלהם בפארן היא צלילה אל לבו של החלום המושבניקי: מסגרייה, נגרייה, כלי עבודה מסודרים בשורות, מכונות חקלאיות וטרקטורים עומדים נקיים על משטחי הבטון המוחלקים. מטבע הלשון "ישן מפני חדש תוציא" לא תפס אצל היונשים: הברונסונים הקוריאניים החדשים עומדים שכם אל שכם עם לנדינים ותיקים ופרגוסונים שנקנו מחלוצי עין יהב ושופצו בקפדנות יונשית. בראשו של דירקטוריון הטרקטורים המרשים הזה עומד הפארמל, טרקטור אמריקאי משנות החמישים עם מנוע בנזין, בבת עינו של יעקב אותו חילץ במצב  קטסטרופלי ממשק בבן עמי ושיקם באהבה רבה. על הטרקטור הנהדר הזה, קשיש שבט הטרקטורים של משפחת יונש, נוהג יעקב ואל עגלת העץ שרתומה אליו מטפסים שלושה דורות של יונשים שוקקים ונמרצים וסנוניות הסתיו מרחפות מעל ראשיהם. דני הדס מצלם בחיוך את כל ההתרחשות המופלאה הזו ומשהו גועש בעיניו. אחר כך אנחנו עולים למשרד ואני שומע מרחל ומיעקב על ארבעים ושבע שנים של חיים בערבה, על מה שאבד בדרך וקצת גם על זקנה ועל גלגל הזמן שהפך אותם מילדים במושבים בצפון לסבא וסבתא למשפחה מפוארת בערבה.

    מילותיה של לאה גולדברג מוסיפות להדהד באזני עם  התמונה הנפלאה הזאת של שבט היונשים והסנוניות והפארמל שזכה לשיבה כל כך מכובדת.

    צוֹבְעָה הַשְּׁקִיעָה שֵׂיבָתוֹ בְּפָז וָאֹדֶם,

    הַדֶּשֶׁא מַבְהִיק לְרַגְלָיו בְּטַל-הָעֶרֶב,

    צִפּוֹר אַחְרוֹנָה שֶׁל יוֹם מֵעָלָיו מְזַמֶּרֶת:

    - הֲתִזְכֹּר מַה יָּפְתָה, מַה קָּשְׁתָה, מָה אָרְכָה הַדֶּרֶךְ?

    צילום: דני הדס

    משפחת יונש לדורותיה על עגלת העץ. צילום: דני הדס 

     

    נקמת הטרקטור


    ברקע המחלוקות המוטוריות עמד תמיד גם המאבק הבין דורי על העצמאות ולוקאל הפטריוטיות של התרבות החקלאית בערבה: רבים מחברי המושבים בערבה הגיעו מיישובים חקלאיים ומן העמק (איזה עמק זו גם שאלה שעליה נסובות מחלוקות רבות: עמק יזרעאל? עמק חרוד? עמק הירדן? עמק חפר?) האמנם יש להם בכלל לחלוצי הערבה הצעירים say בעניין כל כך עקרוני ורב חשיבות כמו טרקטורים? סמלי הזהות של ההתיישבות העובדת?

    יום אחד לפני כמה שנים הגיעו לאיגום הכלים בעין יהב כמה חובבי טרקטורים ומכונות חקלאיות ממוזיאון הטרקטורים בעין ורד, סיכמו עם מרכז המשק מה שסיכמו והגיעו כמה ימים לאחר מכן עם משאית מנוף אותה העמיסו בכלים חקלאיים ישנים שנלקחו מחצר המשק. אמנון נבון הרים את נס המרד, נסע לעין ורד ובאדיבות תקיפה של פרגוסון 135 הבהיר לאנשי המוזיאון: עם כל הכבוד ויש כבוד, המתחחות מעין יהב, מרסקות הגזם והמזרעות "שלנו" צריכות להישאר בערבה! משאית המנוף הועמסה שוב בשלל המכונות וחפוית ראש חזרה לעין יהב... חצר המכונות החקלאיות שהוקמה אחר הדברים האלו בעין יהב בין המרפאה לגנים הייתה סוג של הכרזת עצמאות מהדהדת: באתוס ובזכרון ההיסטורי של ההתיישבות העובדת יש לה לערבה ובעיקר לעין יהב מקום של כבוד לא פחות מלכפר יהושע ולנהלל, לעין ורד ולקיבוצי העמק!

     

    מתנדבים מחו"ל


    שינויים וגלגולים רבים עברו שיטות העיבוד החקלאי בשישים שנות ההתיישבות בערבה ומבלי להלאות בפרטים ניתן לומר שלכל שני חקלאים יש לפחות שלוש תיאוריות שונות לגבי שטיפה, תילום, תיחוח, יישור  וזיבול ובחלוף השנים נזקקו גם החקלאים בערבה לטרקטורים גדולים וחזקים יותר. טרקטורים משוכללים ואדירי כוח פותחו במהלך המאה העשרים בארצות הברית ובאירופה וחלק מהם גם הגיעו ארצה ועבדו בעיבוד אדמות הנגב המערבי והעמק אך בחקלאות המשפחתית בערבה לא היה צורך בטרקטורים גדולים וחזקים כל כך. ובכל זאת משהו מכל הטוב הזה התגלגל דרומה. בראשית שנות השבעים הופיע בארץ הלנדיני מסדרת ה6000, הגרסא האיטלקית לפרגוסון 174 עם מנוע פרקינס אנגלי והרבה נשמה, ללנדיני היו גלגלים גבוהים וחזקים וגרסת 4X4 מאוד מוצלחת ואחריו הגיעו גרסאות 4X4 לפיאט לסאם ולג'ון דיר. בשנת 2007 הביאה עונת פלפל מוצלחת עונת מכירות מוצלחת והערבה נמלאה בטרקטורי מטעים כחולים ושריריים מדגם פיאט ניו הולנד טי אן 75. לטי אנים היה הגה מפרקי משוכלל והרבה חידושי חשמל ובעונות הבאות הם פירנסו היטב את המוסכניקים.

    בסוף שנות השמונים ההמונים הפילו בברלין את החומה וכמה פיאטים אדומים הסתננו לחצבה.

    בשנות התשעים ניצחה מפלגת העבודה בבחירות, רוחות של שינוי ריחפו באויר, הסדר הישן נסדק העולם הפך לכפר גלובלי ובעין יהב קנה יונתן רותם ג'ון דיר ענק עם קבינה - חדש וירוק. אחר כך הצטרפו שחקנים חדשים וחזקים: הקובוטה היפני והסאם האיטלקי עם מנועי הדויטש המצוינים והרבה חידושים חשמליים ואחריהם טרקטורים נוספים איטלקיים, קוריאניים והודיים. אל סגמנט העיבודים החקלאיים - קודש הקודשים של המושבניקים חדרו גם טרקטוריסטים תאילנדים שמישתתו ותיחחו. בפרלמנטים געשו הרוחות היו שאמרו שזה הסוף, שזה לא זה, שהשורות שלהם נראות כמו פרה משתינה ברוח אך האדמה לא רעדה ולאמיתו של דבר הוכיחו חלקם כשרון רב.

     

    צילום: רועי גלילי

    צ'אקרי התיאלנדי  וה- TN (טרקטור מאיטליה) מתחחים שדה בערבה. צילום: רועי גלילי

     

     

    בריאות


    בחצר שלו במושב חצבה מוסיף דוד שחק כבר למעלה מחמישים שנה לתקן לבדו את הכל, מכונות חקלאיות טנדרים וטרקטורים. השכלה פורמלית כמכונאי לא קיבל מעולם ובכל זאת הוא מפענח בסקרנות של ילד את פלאי המכניקה. הראייה כבר לא מה שהייתה ולכן כשהוא צולל אל נבכי המנועים הוא מדליק פרוז'קטור גם ביום. גם חלוצים מזדקנים. וגם טרקטורים. לא קל בערבה ורק מעטים מן הטרקטורים החלוצים שהגיעו אליה נותרו בה וממשיכים לעבוד גם היום, חלקם נסעו צפונה, חלקם נשברו ואלו שנותרו סובלים מכל מיני בעיות בריאות. מה סוד אריכות השנים שאלתי הרבה מכונאים וחקלאים וקיבלתי תשובות דומות: יחס, עדינות, טיפולים בזמן והרבה אהבה.

    במוסך של עין יהב נחרצים גורלות, בין טנדרים וג'יפים עומדים שני טרקטורים: פיאט 566 ופיאט 8066. מכסי המנוע מורמים, לועותיהם פעורים מחכים לעומר המכונאי שיקבע דיאגנוזה ויטפל בהם. עומר אוהב את כל הטרקטורים ללא העדפות כולם טובים וכולם מתקלקלים מפעם לפעם…  אבל דעה אחת נחרצת יש לו ואותה שמעתי מהרבה חקלאים ומכונאים: הטרקטורים של היום אינם קשוחים ואמינים כמו הטרקטורים של פעם.

    בחוץ חונים טרקטורים נוספים, פורד, פיאט - ניו הולנד וקובוטה 4X4 אימתני. על מה מדברים הטרקטורים? נדמה לי שבשעות המנוחה הם מגלגלים שיחות על ברגים ושמנים, על העונה שמתקרבת ועל העונות שחלפו, אבל בעיקר הם מרכלים עלינו: החקלאים של היום זה לא החקלאים של פעם, הם מסכימים באכזבה, לא, כבר לא משתמשים באותם החומרים.

    צילם: אלכס ליבק

    "יחס, עדינות, טיפולים בזמן והרבה אהבה" צילום: אלכס ליבק

    צילם: אלכס ליבק

    אמנון נבון והלנדיני:  כבר לא עושים אותם ככה... צילום: אלכס ליבק

     

    אייל בא בסבך


    בחצר הקטנה שבין גן ניצן לגן צבר במושב עידן מחליד לו בשלווה כבר שנים פרגוסון 135 שנתפר במוסך חצבה משני טרקטורים שונים ונתרם לגנים על ידי אריאל קטרון (מעידן), ילדים באים לפעמים לשחק איתו אבל במרבית הזמן הוא לבדו, מנמנם לו בצוק העיתים, מתגעגע למגע החול בשדה וחושב על הערוגות הרבות שתיחח ועיבד, על חייו הארוכים ועל סופם הקרב:

    אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר שִׁיר הִלֵּל לְכָל מָה שֶׁנִּשְׁאַר

    פֹּה אִתָּנוּ וְלֹא עוֹזֵב וְלֹא נוֹדֵד כִּצְפוּרֵי הַנְּדֹד...

    אֲנִי רוֹצֶה לָשִׁיר לָעֵצִים

    שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת עֲלֵיהֶם וְסוֹבְלִים לַהַט קַיִץ וְקַר חֹרֶף

    וְלִבְנֵי אָדָם שֶׁאֵינָם מַשְׁלִיכִים אֶת זִכְרוֹנוֹתֵיהֶם

    (יהודה עמיחי)

    כשאני מתבונן בטרקטורים הישנים שהיו שותפים נאמנים לכל כך הרבה סיפורים אישיים של הגשמה והקרבה, אני נמלא עצב מוזר וחמלה כלפי המתחחות, המרססים והטרקטורים, ידידינו הטובים שהותירו את נעוריהם באדמות הערבה, שאינם יכולים לדבר, רק לזכור. אילו הן אמנם רק מכונות, אך הן כך נדמה לי, היו העולה על מזבח מפעל ההתיישבות הציונית בערבה. האייל אשר בא בסבך.

    צילום: רועי גלילי

    פרגסון 135 בחצר הגן בעידן. צילום: רועי גלילי 

     

    תודות


    רבים רבים וטובים שיתפו אותי בידע ובזכרונותיהם בתחקיר על הטרקטורים בערבה ותקצר היריעה מלהודות  באופן אישי לכולם, תבוא עליהם הברכה. באופן מיוחד אני מבקש להודות למכונאים פליקס וניר ממוסך חצבה ועומר ממוסך עין יהב, למשפחת יונש ולג'ימי נובל מפארן, ליונתן רותם, אמנון נבון ומייקל כהן מעין יהב, לאילן יצחק ודוד שחק מחצבה ולמוטי סלווין מעין חצבה. לעפרי גלילי, לאלכס ליבק ולדני הדס.

    רועי גלילי 29.10.2019

    הכתבה פורסמה לראשונה בעיתון ערבות מס' 86, נובמבר 2019

     


תגובות

תגובתך התקבלה בהצלחה!
התחברו על מנת לפרסם תגובה


לידיעתך: באתר זה נעשה שימוש בעוגיות. מידע נוסף