מוזמנים לשקוע בעלילה פתלתלה, שראשיתה במדבר לפני אלפי שנים, המשכה בקברי הפרעונים במצרים ובמסעותיהם של טייסי חיל האוויר הבריטי ברחבי המזרח התיכון, וסופה בהשמדת החיות הגדולה בדורות האחרונים - גם ממש כאן, אצלנו.
כתב: רועי גלילי, עידן
תעלומה על גדת הנילוס
בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, השקיעו הארכיאולוגים הבריטיים את מלוא מרצם בחפירות ענק בשרידים המפוארים של תרבות הפרעונים וכך נתגלתה "פָּלֵטָת נערמר", בראשית עונת החפירות של 1898 בתאריך לא ידוע, במקדש האל הורוס שבעיר הירקנופוליס (Hierakonpolis), על גדת הנילוס בדרום מצרים.
היה זה לוח שצורתו טרפזית, עשוי אבן קשה וירוקה המשמשת על פי רוב לעיבוד תמרוקים, גובהו כ60 ס"מ ועליו תבליטים המתארים מלך מצרי ששמו נערמר רומס את אויביו.
בצידה האחד של הפָּלֵטָה חובש המלך את הכתר האדום (דשרת), ובשני את הכתר הלבן (חדג'ת), המייצגים כל אחד חלק אחר של מצרים,
חופרי האתר, הארכיאולוגים הבריטים ג'יימס אי. קוויבל ופרדריק וו. גרין הבינו עד מהרה את חשיבותו של הממצא הנדיר שמתאר, לראשונה ככל הנראה ובגרסה קדומה ונדירה של כתב חרטומים, את איחוד שתי התרבויות המצריות - זו של מצרים התחתונה השוכנת בצפון סמוך לדלתא של הנילוס והעליונה הנמצאת בדרום, סמוך ללוקסור ואסוואן.
רק מעט ידוע לנו, גם כיום, על פרעה נערמר המלך האגדי שאחראי לאירוע ההיסטורי הזה שמיצב את מעמדה של מצרים כמעצמת העל של המזרח הקדום במעבר לתקופת הפרעונים השושלתית, ופָּלֵטָת נערמר - אחד הממצאים הארכיאולוגיים המכוננים של התקופה הזו, עוררה עניין רב ונחקרה באינטנסיביות במשך עשרות שנים.
את כל דקויות התחריטים והתיאורים הגרפיים המופיעים על לוח האבן ואת הפרשנויות הרבות שהוצעו להם תקצר היריעה מלתאר ורק נציין בקיצור נמרץ שמתואר בו הורוס האל הבז - אלה של העיר, השפמנון והאזמל - סמליו של נערמר, תיאור איחוד מצרים וסצינות ממסעות כיבושים.
להיכן נערכו מסעות הכיבושים האלו? מעט רמזים נשתלו בפלטה אך קשה היה לאשש אותם וגם הממצא הארכיאולוגי מן התקופה השושלתית (כ-5000 שנה לפני זמננו) מחוץ למצרים, ממצא שעשוי היה לתת פתרון לחידה, היה דל מאוד.
בין שלל העיטורים שחלק נכבד מהם מוכרים היו לחוקרים, נתגלתה בחלקה התחתון של הפָּלֵטָה (בתצלום הלוח למטה משמאל), סצנה שבה מתוארות שתי דמויות שמיצגות ישויות או עמים, קבורות וערומות ומעליהן תיאורים סמליים: משמאל מלבן משונן ומימין משולש פתוח ששתי זרועותיו מתנקזות למלבן שנמצא בחלקו העליון.
מה פשר הסמלים האלו שאינם מוכרים בהסמלה המצרית ? יותר שאלות מתשובות היו לחוקרים.
תעלומה במדבר
כעשרים שנה אחר מציאת הפָּלֵטָה, עם תום מלחמת העולם הראשונה, החלו טייסי חיל האוויר הבריטי לתור את המזרח התיכון במסגרת משימותיהם.
חווית הטיסה האיטית במטוסי מדחף בין הבסיסים במצריים ובבגדד הייתה מרתקת ומרגשת, נופי בראשית נפתחו לנגד עיניהם המשתאות של הטייסים וכך נתגלו להם ממעוף הציפור קווי האבן הארוכים, קירות נמוכים מעשה ידי אדם שמתכנסים זה אל זה בצורת משולש או משפך פתוח ומשרגים את אדמות המדבר.
למה שימשו המתקנים האלו? הטייסים שהעניקו למתקנים את השם עפיפונים (DESERT KITEׂ) הניחו ששימשו כמלכודות ציד לחיות בר או לכליאת עדרים מבויתים. שתי התיאוריות מקובלות גם כיום ומספר עדויות של חוקרים ומטיילים תמכו בתיאוריה הראשונה.
המפורסם שבהם הוא התיאור הציורי של הזואולוג הישראלי ישראל אהרוני מראשית המאה ה20:
”אני ויחזקאל חנקין, ציידי ומלוי הנאמן במסעי במדבר, היינו עדים למחזה מזעזע, לציד 600-500 צבאים בבת אחת בפכרת (מצודה לצבאים)... כדי לצוד מאות צבאים גדרו הבדוים שטח עצום המתפרש על פני קילומטרים רבים בצורת משולש כביר... משראו הבדואים חשיף צבאים נודד לתומו , כוונו אותו מזה ומזה, כלאחר יד אל הפכרת, שפתחה היה רחב מאוד. מצודת נוכלים זאת דמתה במראיה לנוף המדבר, כי מחמרו נבנתה, ובלב הצבאים לא עוררה כל חשד... הצבאים הנלכדים נפלו לתוך השוחות הפעורות לרגליהם. רבים הוצאו לעינינו מרוסקי-איברים ואנקת מותם שברה את ליבנו” (ישראל אהרוני/ זכרונות זואולוג עברי תש"ג עמ' 32-33)
ההנחות שקווי האבן המונומנטליים שימשו לציד עדרים של חיות הבר ולכינוס עדרים מבויתים, נותרו כאמור התיאוריות המקובלות במחקר עד ימינו, אך למרות העניין שעוררו המתקנים המרשימים, עד מחצית המאה העשרים הם כמעט לא נחקרו ונותרו בגדר אזוטריה שעניינה בעיקר קומץ אנתרופולוגים ארכיאולוגים וזואולוגים.
הדרך לכנען
שוב חלפו השנים ובראשית שנות החמישים של המאה העשרים החליט רא"ל במיל' יגאל ידין שסיים את שירותו הצבאי, לחזור ללימודי הארכיאולוגיה אותם נטש כשהיה למפקד ב"הגנה" ובצה"ל. קורות יחסי מצרים וארץ כנען עמדו במוקד ההתעניינות שלו וכך ניגש לבחון את הפָּלֵטָה המפורסמת, לנסות ולבאר את האירועים ההיסטוריים המתוארים בה, שתוארכו באותה עת על בסיס פרשנות לכ-3100 לפנה"ס. (אנקדוטה - עד "פרוץ השלום" עם מצרים חוקרים ישראלים לא יכלו לראותה ממש אלא רק תעתיקים שלה).
ידין מצא עניין רב בחלקה התחתון של הפָּלֵטָה ובמיוחד בתיאורי העמים הכבושים וסמליהם.
כיליד הארץ, שותף למסעות הפלמח ואסטרטג צבאי הוא היטיב להכיר את הגיאוגרפיה של המזרח התיכון ומעבר לזה היה חוקר יוצא דופן, רב ידע ואינטואיטיבי.
אחרי שבחן את הלוח הציע שהוא מספר את סיפורו של מסע הכיבושים המצרי (הראשון ככל הנראה) לכנען ומסופוטמיה: המלבן הבודד מייצג את עריה הבצורות של כנען שנכבשו ואילו המשולש המיסתורי, כך הציע, מסמל את כיבוש תרבויות הציידים שהתקימו במדבר והקימו את העפיפונים, אותם קווי אבן עצומים שנתגלו כמה עשרות שנים קודם לכן על ידי טייסי חיל האוויר הבריטי.
הפרשנות שהעניק ידין לממצא הנדיר חמישים שנה לאחר שנתגלה הייתה נועזת ומרתקת, בעיקר משום שלא נשענה על ממצא ארכיאולוגי ומעורבות מצרית מוקדמת כל כך לא היתה מוכרת בכנען באותה עת, אבל האינטואיציה של ידין הוכיחה את עצמה ושנים אחדות לאחר מכן החלו להתגלות בחפירות ארכיאולוגיות בעריה הדרומיות של הארץ, שרידים לנוכחותו של נערמר: בערד, בתל ערני (הסמוך לקרית גת) ובאתר נחל הבשור.
הסרך (סמל) של נערמר על שבר גוף של קנקן מצרי מערד
מתוך אתר "אוצרות המדינה" של רשות העתיקות >
אבל לא רק בשל האינטואיטיביות הנבואית הייתה פרשנותו של ידין ייחודית כל כך, אלא גם בגלל המשמעות הרבה שייחסה לעפיפוני המדבר ולמקימיהם שוכני המדבר: אם כיבוש מעוזיהם של שוכני המדבר זכה לאזכור במקביל לכיבוש עריה הבצורות של הארץ הנושבת, הרי שהיו אלו תרבויות מורכבות ורבות עצמה, לא מספר ציידים לקטים או רועים שביקשו להשתעשע בציד.
בשנים האחרונות מחקר המדבר זוכה לעדנה, מתגלים עוד ועוד עפיפוני ענק שאורך זרועותיהם מגיע למספר קילומטרים, מכלאות ומתקנים מרשימים לצידם.
לבנייתם של מתקנים גדולים כל כך נדרשת התארגנות חברתית מורכבת ובמחקר מקובל לחשוב שהתארגנויות כאלו מחייבות שיתופי פעולה נרחבים וגם היררכיה חברתית מסוימת.
הנה כי כן, על הרקע הזה נראות שוב תובנותיו הנבונות של ידין, שהוצעו לפני עשרות שנים, סבירות מאוד.
מחקר העפיפונים
עפיפוני ציד ומלכודות לציד המוני של חיות בר מוכרים בימינו לא רק מן המדבר אלא גם ממרכז אסיה, צפון אפריקה וגם מצידו השני של העולם - בצפון ובדרום אמריקה. קשר תרבותי לא התקיים בין המרחבים האלו ובין התרבויות שהתקיימו בהם ושיטות הציד הדומות מרמזות על פתרונות דומים שניתנו במקומות שונים לבעיות דומות, במודל שמכונה אבולוציה אנושית מתכנסת (קונוורגנטית).
יחד עם זאת ניתן, כך נראה לי, לומר שהמזרח התיכון, שבו נתגלו כבר למעלה מ - 5000 עפיפוני ציד הוא "בירת" עפיפוני הציד של העולם.
"זרועותיהם" של עפיפוני הענק מן הטיפוס שאותו ראו הטייסים במדבריות של ירדן, בערב הסעודית ובסוריה משתרעות על פני קילומטרים רבים והם גדולים כל כך שרבים מהם נראים היטב בעיון פשוט בתצלומי לווין,
התופעה מרשימה במיוחד בירדן, שבה נתגלו מספר שרשראות עפיפונים שמגיעות לאורך של עשרות קילומטרים ולעיתים סמוכים אליהם מבנים גדולים וחצרות. בקצה העפיפונים נבנתה על פי רוב מכלאת לכידה שנחפרה או נבנתה בפתחו של מצוק, מה שגרם לבעלי החיים המפוחדים שהתנקזו אל העפיפון להתרסק אל תחתיתו, כפי שתיאר אהרוני.
מקבצי מבנים כאלו משקפים ככל הנראה לכידה של עדרי ענק של בעלי חיים ואולי גם ניסיונות ראשונים לכלוא ולביית אותם.
מן התיעוד האנתרופולוגי נראה שבמאה ה-19 וה-20 נלכדו בעפיפונים בעיקר צבאים ובפרט הצבי הפרסי שחי בעדרים של מאות ואלפי פרטים ולמרבה הצער כמעט נכחד מאזורנו, אך אפשר שבעבר הרחוק נלכדו בעפיפונים גם פראים, ראמים, יעלים, יענים ואנטילופות שונות - בעלי חיים שאוכלוסיותיהם הגיעו בימינו לסף הכחדה או נכחדו כליל.
מפת עפיפוני הציד המוכרים (נכון ל-2015) במזרח התיכון
מתוך: Alison, B; and David, B. Desert kites in Jordan–a new appraisal. Arabian archaeology and epigraphy, 2015, 26.2: 74-94.
למטה: עפיפון ענק ומכלאת לכידה בקצהו בירדן
מתוך: https://www.sci.news/archaeology/desert-kite-plans-11926.html
קירות האבן של העפיפונים אינם גבוהים, כמטר פחות או יותר, מדוע איפה לא קפצו בעלי החיים מעליהן? התשובה לשאלה הזו קשורה, ככל הנראה באופן שבו עיצבה האבולוציה את רפלקס ההימלטות של מרבית היונקים אוכלי העשב ואפילו את עיניהם ואת מבנה הגולגולת שלהם, כך שבעת הבריחה יתרכזו בדהירה מהירה לפנים, יסתכלו למרחק וימנעו ממכשולים בצידי מסלול הריצה.
מקימי העפיפונים שהיו ציידים מוכשרים הכירו היכרות עמוקה ואינטימית את אסטרטגית ההישרדות וההימלטות של בעלי החיים וניצלו אותה באכזריות לציד המוני.
תיארוך זמן ההקמה של העפיפונים איננו פשוט מכיוון שהם בנויים אבן ורק מעט חומר אורגני שניתן לתיארוך נמצא סביבם. על בסיס חפירות מעטות יחסית שנערכו בעפיפונים מן הטיפוסים האלו נראה, שתקופת הקמתם החלה כבר במהלך התקופה הניאוליתית לפני כ-10,000 - 8,000 שנה והממצא המפתיע הזה מאתגר את מה שידוע לנו על תרבויות המדבר ועל ההתארגנויות החברתיות שלהן בזמנים הקדומים האלו.
שימוש מאוחר באותם עפיפונים לציד, מוכר לנו מעדויות כתובות (כמו זו של אהרוני) עד ראשית המאה העשרים ועד הכחדתם הסופית של עדרי הענק של היונקים אוכלי העשב מאזורנו.
העפיפונים "שלנו"
טיפוס שונה מעפיפוני הענק של ערב, מזרח ירדן והמדבר הסורי נתגלה באזורנו. העפיפונים של הנגב, הערבה וסיני קטנים הרבה יותר, אורך זרועותיהם איננו עולה על כמה מאות מטרים והם מתכנסים לראש שקוטרו כמה עשרות מטרים. מרביתם נבנו בפתחי ערוצים והם עושים שימוש חסכוני ומושכל בטופוגרפיה הטבעית.
העפיפונים נבנו מאבנים מקומיות שנערמו זו על זו וייתכן שנערמו עליהן גם שיחים. הקמתם היתה פשוטה הרבה יותר מזו של עפיפוני הענק והיא משקפת ככל הנראה התארגנות חברתית אחרת.
13 עפיפונים נתגלו בארץ ו-7 מהם נחפרו. הקדום שבהם - עפיפון נחל אשל הסמוך להר צוריעז - תוארך באמצעות טכנולוגית OSL (תיארוך זמן החשיפה האחרון של גרגרי קווארץ) לכ-7700 שנה לפני זמננו ואילו המאוחרים שבהם - עפיפוני סמר בדרום הערבה - תוארכו על בסיס OSL והקשרים ארכיאולוגיים שונים למחצית האלף השלישי לפנה"ס (4500 שנה לפני זמננו). על בסיס הממצאים הללו סבורים כיום מרבית החוקרים שתופעת העפיפונים התפתחה והתגבשה במתקני הענק בערב, מזרח ירדן ובמדבר הסורי, התפשטה במהלך אלפי שנים לאזורנו, איבדה ממאפייניה המונומנטליים והותאמה לציד עדרים קטנים או חיות בודדות.
למרות הבדלי הפרופורציה האלו, גם העפיפונים ה"קטנים" שלנו בנגב ובסיני, הם מתקנים גדולים ומרשימים ולמרות שהסיפור שהם מספרים הוא סיפורה האכזרי של השמדת אוכלוסיית בעלי החיים במדבריות הנגב בידי בני מיננו, למרות זאת, אלו מתקנים יפים ורבי רושם וההגעה אליהם תמיד מרגשת.
לדעתי האישית אופיים הצנוע של עפיפוני הנגב משקף את אופיין של החברות הנוודיות שנעו במרחב שלנו במשך אלפי שנים במבנה של מספר בתי אב מורחבים.
הזיקה הגיאוגרפית בין עפיפוני הציד לאזורים פוריים שהתקימה בהם רעייה עונתית, לאתרי חניה ומתקני פולחן משקפת את הפאן הטקסי של הנדידה העונתית של שבטי המדבר, של הקמת העפיפונים ושל הציד שהתרחש בהתכנסויות עונתיות.
בימים אלו יצא לאור בהוצאת יד יצחק בן צבי ספר מאיר עיניים "העדות האילמת של עפיפוני המדבר - ציד והכחדות במדבריות המזרח התיכון" שמו.
את הספר כתבו החוקרים גיא ברעוז, דן מלקינסון ודני נדל שהקדישו חלק ניכר מחייהם לחקר חידת עפיפוני המדבר, שלושתם מאוניברסיטת חיפה.
הספר עוסק בכל הנושאים שנסקרו כאן ובנושאים רבים נוספים הוא נגיש ומרתק ואיננו נמנע מלגעת בסוגיות הסביבתיות והמוסריות הקשורות בהקמת העפיפונים ובהשמדת אוכלוסיות חיות הבר בידי בני האדם.
הספר: העדות האילמת של עפיפוני ההמדבר" באתר יד יצחק בן צבי
לפני כמה שנים טיפסתי בשעת בוקר מוקדמת אל ראשו של הר צוריעז.
באותה עת חפרתי את מבני הקבורה על ראשו של ההר הגדול וכך הגעתי עם שותפי ליאור שווימר חוקר חרותות הסלע, בדרך מקרה, אל חרותת סלע נסתרת ויפה מאין כמוה שמתארת סצנת ציד במודל אילוסטרטיבי מדויק של עפיפון נחל אשל השוכן למרגלות ההר.
החרותה מתארת סצנת ציד שבה מוברחים בעלי חיים אל בין קירות העפיפון, הקוים החיצוניים משרטטים את קירות העפיפון והפנימיים משרטטים באופן נאמן מאוד למציאות את הערוצים המתנקזים אל המפל והמכלאה בקצה המבנה, בחרותה ניתן לזהות מספר שלבים, שרטוט המבנה קדום יותר מציורי בעלי החיים.
קרני השמש ליטפו את ארצות הפרא, את מורדות ההר, את המצוקים ואת עפיפון נחל אשל שנשקף ממרחקים, התרגשות גדולה. חשבתי על הדטרמיניזם ההיסטורי שבו אנו חוזים ועל עפיפון האבן הגדול והזכרונות שהוא נושא איתו וניסיתי לדמיין את חיות הבר שנעלמו מנופי הנגב, שניצודו בו ביום אחד שמשי כמו זה לפני אלפי שנים.
דבריו של צ'יף סיאטל שנאמרו לפני מאה ושבעים שנה עלו בדעתי:
"חזיתי באלפי בופאלו נרקבים במישור, נטושים על ידי האדם הלבן שירה בם מרכבת חולפת… מהו האדם ללא החיה? אם כל החיות היו נעלמות, האדם היה מת מבדידות גדולה של הנפש, כי את שקורה לחיה הוא שקורה לאדם.
כל הדברים קשורים זה בזה. מה שקורה לארץ קורה לבני הארץ"
חרותת עפיפון נחל אשל (צילום ותעתיק ליאור שווימר)
עפיפון נחל אשל ממעוף הרחפן (צילום רועי גלילי)
על ההערות, על הידע הרב שחלקו איתי ועל הידידות רבת השנים אני מבקש להודות לכותבי הספר הפרופסורים גיא ברעוז, דן מלקינסון ודני נדל וכן להדס גלילי דרור, לאמיר גלילי ולאודי גלילי.
רועי גלילי 7/8/24
תגובות