כתב: רועי גלילי, עידן
ה-K LINE - קו K, קו האבנים מהר רמון ואיך הוא קשור (אולי) לערבה?
בין הר רומם (רום של 1,022 מטרים) להר רמון (רום של 1,037 מטרים), שתי פסגותיו הגבוהות של הר הנגב. משתרע קו אבנים מסתורי לאורך כמעט חמישה קילומטרים, ישר כסרגל ממש עד שפת מכתש רמון. שתי הפסגות למרות גובהן אינן בולטות מבחינה נופית וגם קו האבנים נראה מרחוק די במטושטש, דומה לקיר נמוך או גדר רועים. ואולם במבט מקרוב מתגלה מבנה מורכב, עשוי בקפידה, ובנוי בכמה סגנונות בנייה שדרש ממקימיו ימים רבים של עבודה במקום שבו כמעט אין צל ואין מים.
יותר משבעים שנה אחרי שנתגלה קו קיי, עדיין לא ידוע בוודאות מי בנה אותו, מתי, ולמה.
מהו אם כן סיפורו של קו קיי והאם ייתכן שהוא קשור בדרך כלשהי לערבה ולאנשים שחיו בה?
תעלומה בת שבעים שנה
קו K תואר לראשונה בשנת 1958 על ידי הארכיאולוג יוחנן אהרוני, שסקר את האתרים שבין מישור הרוחות לנחל ניצנה וגם העניק לקו את שמו. אהרוני שיער שמדובר בקו גבול - מעין חומה שהקימו יושבי הקבע של הנגב מול נוודי סיני והערבה בתקופת הברונזה הקדומה. הארכיאולוג נלסון גליק, שסייר באזור באותה תקופה, לא קנה את הרעיון: הקו צר מדי (עד מטר רוחב) בכדי לשמש חומה של ממש, ואין הבדל של ממש בין שני צדדיו. גליק הציע הצעה אחרת ומרשימה לא פחות - בית קברות ענק, שורה של מאות קברים.
בשנות השמונים ערך הארכיאולוג מרדכי היימן סקר מקיף של האזור, במסגרת מיפוי הר רמון. הוא היה הראשון שהציע לחשוב על קו K לא כמבנה תכליתי - חומה, בית קברות, גדר - אלא כמתקן פולחני וסמלי, מהסוג שמוכר מאתרים מדבריים אחרים. היימן זיהה שני סגנונות בנייה עיקריים לאורך הקו: "דגם סולם" - שתי שורות אבנים מקבילות עם מילוי עפר ביניהן, ו"דגם שיניות" - שורה של ערימות אבנים עגולות. הוא גם הציע תיארוך לתקופת הברונזה הקדומה, בעיקר על סמך קרבתו של הקו לתלוליות קברי גל (רוגמים) משתי הפסגות.
הבעיה היא שבתוך הקו עצמו כמעט לא נמצא ממצא מתארך - לא מבנה עם ארכיטקטורה מוכרת, לא חרס, לא כלי מתכת, שום דבר. כל ניסיונות התיארוך התבססו למעשה על ניחוש עקיף: קרבה גיאוגרפית לאתרים אחרים. וזו שיטה בעייתית מאוד כשמדובר באתרים מדבריים: סביב קו K נמצאו אתרים מכל התקופות, מהברונזה הקדומה ועד האסלאמית הקדומה, כך שכל תיארוך המבוסס על "מה שנמצא בסביבה" הוא בעצם ניחוש.
שנים חלפו ובאו והקו החידתי עשה לו שם, חובבי חידות מדבריות הגיעו אליו והירבו בהשערות: לוח שנה ענקי או שמא איתות קוסמי לחייזרים ועוד כהנה וכהנה.
הפנומנולוגיה הנופית ומה יש לה לתרום?
לפני כחמש שנים ניגשנו שותפי אלי כהן ששון ואנוכי לבחון את הקו במסגרת עקרונות הגישה הפנומנולוגית בארכאולוגיה הנופית, גישה המבקשת להבין את הדרך שבה בני האדם חווים את העולם שבו הם חיים כחלק מהנוף שסביבם. ה"פנומנולוגיה נופית", מתעניינת פחות בשאלה "מי בנה ומתי" ויותר בשאלה איך המבנה נחווה: מה רואים כשהולכים לאורכו, לאן מכוון המבט, איזו תחושה מתעצמת ככל שמתקדמים.
בסיורי השטח זיהינו שני מרכיבים שלא תוארו קודם. הראשון: לאורך חלקים רבים מהקו נבנו והוצבו אבנים לא רק בשורות, אלא בצורת טרפזים קטנים - צורה גיאומטרית שנבנתה בקפידה רבה: הצד הרחב שלה תמיד פונה להר רומם, והצד הצר פונה להר רמון, בדומה לחץ. הצורה חוזרת על עצמה שוב ושוב, בדיוק ארכיטקטוני רב לאורך מספר חלקים בקו. מבנים טרפזיים דומים מוכרים מאתרי פולחן קדומים בדרום ירדן והם מתוארכים לאמצע האלף החמישי לפני הספירה.
השני: בסמוך למקטעים ידועים של הקו נמצאו ריכוזים של מעגלי אבן קטנים, בקוטר של מטר עד מטר וחצי, בנויים מנדבך יחיד. מעגלים כאלה תועדו באתרי פולחן נוספים בנגב והוצע בעבר על ידי מספר חוקרים שהם משקפים חזרה תקופתית - כמעין טקס - אל אותו מקום קדוש.
תוכנית ארכיאולוגית של קטעים בקו K
גיבורי הסיפור: הר רומם, הר רמון, קו קיי וג'בל הרון על גבי המפה
ההליכה כחוויה
מעבר לפרטים הארכיטקטוניים, ביקשנו להבין איך נראה ונחווה הנוף כשהולכים בפועל לאורך הקו. מהר רומם, בראשית התוואי - שדה הראייה מוגבל - הר רמון ושפת המכתש חוסמים את המבט. ואולם ככל שמתקדמים דרומה, ובעיקר כשמגיעים לפסגת הר רמון, נפתח לפתע מרחב עצום: מכתש רמון והמרחבים שמדרום לו נפרשים למלוא רוחב העין ללא מכשול, עד הרי אדום שבעבר הירדן. ההליכה על הקו, בנויה כמסע שמגיע לשיאו בתצפית דרמטית - בדומה למסלולי עלייה לרגל רבים בעולם העתיק שתוכננו במכוון כדי להעצים את הרגע שבו מגיעים ליעד.
הנוף מהר רמון לכיוון מכתש רמון - ברקע הרי אדום
צלליתו של ג'בל הרון בהרי אדום כפי שהיא נראית מהר רמון מודגשת בקו מפוספס
וכאן בקצה ההליכה על ראשו של הר רמון על התצפית המסחררת גילינו עוד פתרון אפשרי לחידה רבת השנים. אם מאמצים את המבט בכיוון ההליכה על קו K ובזווית המדויקת שבה הוא נטוי דרומה מזרחה, אל מעבר להר רמון, ניתן לראות ממרחקים את פסגתו המעטירה של ג'בל הרון (הר אהרן). ג'בל הרון, (רום 1295 מטרים) הוא אחד ההרים הגבוהים והבולטים ביותר בהרי אדום, והוא נמצא במרחק של כ-76.8 קילומטר בקו אווירי מהר רמון. את צלליתו הדבשתית, הייחודית של ג'בל הרון ואת צבעו הכהה ביחס לפסגות הסמוכות על רכס הרי אדום ניתן לזהות ממרחקים ומכל כיוון כמעט. גם בעידן שלנו, עם זיהום אוויר ואבק תעשייתי ומן הסתם, בעולם העתיק, נטול הזיהום, הראות הייתה טובה בהרבה.
שלוש הדתות המונותאיסטיות רואות בהר הגדול את מקום קבורתו של אהרן הכהן, אחיו של משה, ועל פסגתו בנוי כיום אתר אסלאמי קדוש מהמאה ה-14. ואולם מעמדו המקודש של ההר עתיק בהרבה מהאסלאם: חפירות מקיפות שנערכו בו החל משנת 1997 חשפו מנזר ביזנטי שפעל שם כבר מהמאה החמישית לספירה, ומתחתיו - שרידי מתחם פולחני נבטי מהמאות הראשונה-שנייה לספירה. הנבטים, כידוע, שלטו על כל האזור הזה כולל הנגב, ומחקרים אחרים כבר הראו שמזבחות פולחן נבטיים רבים בסביבת פטרה נבנו כשהם מכוונים במפורש אל פסגת ג'בל הרון - כך שניתן להניח שההר עצמו הוא מוקד הפולחן, לא רק מבנה כלשהו לרגליו.
פסגת ג'בל הרון מול במה של מקדש נבטי בפטרה
ג'בל הרון ממזרח (פטרה) בשקיעה
אז מי בנה את הקו, ולמה?
ראשית יש לומר ביושר שבהיעדר ממצא מתארך: אי אפשר לדעת בוודאות ואולם מהצטברות הנתונים וממסקנות הניתוח שלנו נראה שמכלול העדויות הארכאולוגיות מעיד על כך שקו K נבנה כחלק ממערכת פולחנית המבטאת קשר הדוק בין דרי הר הנגב לבין המקומות הקדושים של עבר הירדן המזרחי. ביטוי פיזי ופולחני שנבנה ושיקף געגוע אל משאת נפש, מולדת ונוף קדוש ורחוק שניתן לראות אך קשה מאוד להגיע אליו. ייתכן שהקו נבנה בתקופה הנבטית עצמה, כשבג'בל הרון התפתח כבר מוקד פולחני מבוסס ובד בבד התבססה נוכחות הנבטים בהר הנגב וקיימת גם אפשרות נוספת, מרתקת לא פחות, שמעמד הקדושה של ההר קדום בהרבה - עוד מהתקופה הכלקוליתית או מתקופת הברונזה הקדומה - ושהתרבות הנבטית ובהמשך שלוש הדתות המונותאיסטיות רק ירשו והמשיכו את האמונה העתיקה בדבר קדושתו של ההר.
עוד ניתן לומר שהצורה, המיקום וזווית ההיסט של קו K אינם מקריים. מישהו בחר בקפידה רבה היכן להתחיל את הקו, לאן לכוון אותו, אילו אבנים ואילו אלמנטים ארכיטקטוניים לשלב בו - ובאיזו צורה בדיוק. במונחים של חברה נוודית מדברית, זהו מפעל "מגליתי" של ממש: השקעה עצומה של זמן ומאמץ באזור שבו כמעט אין נוכחות אנושית של קבע. השקעה כזו, איננה נעשית סתם. היא נעשית כשיש למקום, ולכיוון שאליו הוא מצביע, משמעות עמוקה - דתית, רוחנית וזהותית. לתחושות ורגשות אין חותם בארכיאולוגיה אבל במידה שממצא ארכיטקטוני עשוי לשקף זיקה, קשר או אולי אפילו כמיהה למולדת תרבותית, לחבל ארץ או לאתר מקודש – הר רמון הוא ככל הנראה הנקודה האחרונה בהר הנגב (והמערבית ביותר) שממנה ניתן לראות ולזהות את ראשו של ג'בל הרון ).
ובהסתכלות שכזו, קו האבנים הצנוע שבין הר רומם להר רמון מתגלה כעדות דוממת לאמונה ולכמיהה שקישרה בין הנוודים שהגיעו ממזרח וחיו בלב הנגב אל חבל הארץ ממנו באו אבותיהם ואל ההר קדוש שאליו, מעולם לא הפסיקו להביט.
ג'בל הרון מפארן בשעת זריחה
ג'בל הרון מפונדק הקילומטר ה101
תגובות